פישפשים ונגרים

השבוע ביקרתי בשוק הפישפשים שביפו ולא תיארתי לעצמי שאהנה כל כך. ראשית המקום השתנה פלאים: כל הרחובות עברו שיפוץ וחידוש, המכירה הפתוחה הוסדרה וקימרונים מיצלים מעל איזור הצא'צקס מאצ'קס, מה שהופך את חווית השיטוט לנעימה יותר מתמיד. בנוסף ניפתחו בשוק חנויות ומסעדות "היפסטריות" שאפילו ברוקלין הגדולה יכולה להתקנה בהן.
אבל החוויה המשמחת ביותר היתה הביקור בחנות כלי העבודה וטכנולוגיות-עבר בשם פלשתינה (א"י) שפתח אמוץ יעקובי לפני כעשרים שנה.

ההפתעה הראשונה שהבחנתי בה, בואכה דלת הכניסה, היה שלט מאולתר המקדם את הבאים ומכריז בגאון: כאן לא מתמקחים!

בחנות תמצאו מבחר מהמם של חפצים מתקופת פלשתינה (א"י) שיפיל את המבקר על הקרשים: ציוד מעבדות, רפואה, צבא, ביגוד, כלי בית, כלי עבודה, ועוד ועוד. לכל ניחוח צבע ומראה מתקופת המנדט, פלוס מינוס כמה שנים. פלדה, פליז, עץ,קש, פח, בדים עבים, בקליט (אולי הפלסטיק הראשון שהפך שכיח בתעשיה), זכוכית ועוד הם כמה מהחומרים האצילים שמהם עשויים החפצים שאוצרת החנות.

עבורינו, חובבי הנגרות, יכולה החנות להוות מוקד משיכה, בעיקר עקב מבחר כלי העבודה והפרזול האין-סופי שבה. מסורים, מקדחות יד, כלי סימן ומדידה וכליבות רבות הם רק חלק ממה שראיתי שם.
ריתקו אותי במיוחד כליבות בשרניות, ועם זאת אלגנטיות, שמי יודע.... אולי נוצרו בארץ בעשורים הראשונים של המאה שעברה.

אחת מהן היא כליבה מסוג "C" בעלת מנגנון פתיחה מהירה; כמותה לא ראיתי מעולם.

פלשתינה (א"י), עולי ציון 8, שוק הפשפשים בת"א-יפו, 03-6812581
שוטטות נעימה...

תערוכה ששווה לראות בניו יורק

השבוע ביקרתי בתערוכת רהיטים עתיקים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. התערוכה מציגה את רהיטיהם ועבודתם של אב ובנו, אברהם ודויד למשפחת ראנטגן. האב, והבן היו ללא עוררנין היצירתיים והמשוכללים מבין בוני הרהיטים במאה ה18. עבודותיהם הוזמנו על ידי שועים ורוזנים, מלכים ודוכסים. הסגנון שבחרו היה טיפוסי לתקופה. רוקוקו תחילה, וניאו קלאסיקה באחריתה. הרבה ציעצוע: גילופים, עיטורים, צבע, וחומרים מחומרים שונים. כליפי עץ המודבקים זה ליד זה לכדי תמונה או תפאורה, שריונות צב, עור, לבד, פנינה ושנהב, זהב, נחושת קלל ועוד ועוד. ללא ספק הרכיב היחיד והמיוחד ביותר ברהיטיהם היה שילובם של מנגנונים מכאנים נסתרים ששולטים על אלמנטים והפעלתם שהוחבאו בתוך הרהיט.
בלחיצת כפתור מתרוממת מראה, נשלף אשכול מגירות, או מתרוממם מכסה החושף מערך תאים מוצפנים. הרמת את חופת שולחן הכתיבה ובאותו הזמן ממש נשלף משטח עץ ועור.

הרהיטים תוכננו לעשות כל זאת בעזרת מערך קפיצים ומשקלות שמוקמו בקרביי הרהיט, לרוב בגבו.
בתערוכה, וגם באתר התערוכה, ניתן לצפות בסרטוני ווידאו המדגימים כיצד פועלים יצירות הפאר הללו על שלל רכיביהם.
כשישים עבודות בתערוכה שאמורה להסתיים ב27 בינואר.

הניו יורק טיימס כיבד את התערוכה בכתבה מעולה. שווה לקרוא אותה.
הנה הקישור לה: http://www.nytimes.com/2012/11/02/arts/design/extravagant-inventions-roentgen-furniture-at-the-met.html?pagewanted=all&_r=0

אתר התערוכה:
http:/www.metmuseum.org/exhibitions/listings/2012/roentgen 

אקורד סיום (לפחות לעת עתה) לקבוצת הרשומות על בוני כלי המיתר: אריאל שוויצר מלמד איך לבנות גיטרה

אריאל שוויצר הוא תלמידו של גדעון בונה הגיטרות מהגליל. לפני כמה שבועות כתב לי וצרף כתובת של אלבום תמונות המתעד אחד לאחד את שלבי הבניה של גיטרה שבנה.
כתבתי על כך בבלוג האמריקני שלי.
אני מבקש להפנות אתכם להמשך קריאה ולצפיה בחלק מהתמונות.
הנה הקישור:
 http://americanwoodworker.com/blogs/yoav_liberman/archive/2012/11/23/a-visit-to-a-luthier-s-shop-and-the-proces-of-making-a-guitar-part-1.aspx

אביחי איסמן הוא הראשון שזיהה את שם יצרן המקצועה

המקצועה מתוצרת Lee Valley / Veritas
הידית עשויה מבובינגה או עץ טרופי דומה.

עוד רב אמן לכלי מיתר

לאחר התגובות הנלהבות לרשומה על גדעון בונה הגיטרות אני מתכבד לספר לכם על בונה גיטרות וע'וד נוסף, רב אמן בשם ירון נאור.
לירון בלוג מעניין וגם אלבומי תמונות בפיקסה בהם תוכלו לראות את שלבי הבניה של הכלים.
בנוסף לבניית כלי מיתר (כולל נבל וע'וד) הוא גם מנגר רהיטים. הנה הבלוג שלו:
הבלוג של נאור
והנה קישור לאלבומי הפיקסה

חידה: מי שינחש נכונה מי היא החברה שמיצרת את המקצוע שבתמונה יזכה לפירסום שמו בבלוג.

עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור

בוני כלי נגינה הם המדופלמים והמדוייקים, שלא לאמר, המוכשרים שבנגרים. הם בקיאים בכל רזי תהליכי היצור הידועים לנו וחייבים לשלוט גם בפיסיקה, באקוסטיקה ובידע על תכונות החומרים מהם בנויים הכיילים. להבי כליהם מושעים ומושחזים יותר, וברוב המיקרים סדנאותיהם מאורגנות ונקיות יותר מאשר הנגריה הטיפוסית.
גדעון ויגרט הוא אחד מטובי בוני הגיטרה שחיים בישראל. סדנאתו בגליל ושם הוא גם מלמד שעורים בבניית גיטרות. גדעון ובנו נח, בן התשע, הפיקו קליפ מקסים -- מחול מרהיב של כלי הנגרות מהסדנה שלהם.
לצפיה בווידאו ולקריאת הפוסט הזה באנגלית הקליקו על הקישור למטה. בימים אילו בהם נאבקת ישראל במרצחי החמס, חשוב להראות לחברים ולמכרים בעולם שיש לנו בארץ מנעד שלם של עשיה שיש להתגאות בה.
אם תוהבו את הוידאו של גדעון, אנא שלחו את הקישור עליו, או את הקישור לרשומה שכתבתי עליו, למכריכם וחבריכם שמעבר לים.

הרשומה והווידאו של גדעון בבלוג שלי באמריקן וודוורקר

האתר של גדעון: http://gwguitars.com/

בראד פיט הופך לנגר

סלברטיז לא מרשימים אותי יותר מדי. אני מתרשם מיכולותם האומנותית או המנטלית ולא מתעניין במה הם אכלו, שתו או לבשו. אולי זה מכיוון שלנו, הנגרים-מעצבים, אין ממש פנאי להתעניין בגורלם של הידוענים. אנו עסוקים ביום יום שלנו ומתעניינים בחומר ובמהות יותר מאשר בתדמית ובקידום מכירות; יותר בלוז העניין ופחות ברכילות שסביבו. ויחד עם זאת אני חושב  שמדי פעם שווה לפרסם ידיעה על ידוענים שתומכים או שעוסקים בעצמם במלאכה, באומנות שימושית וכמובן בנגרות ועץ. פרסום שכזה משדרג את ההכרה הציבורית בתחום שלנו ומשביח את המוניטין שלנו כיוצרים.
לפני יומיים הבליחה ידיעה חדשותית לאוויר העולם. ברד פיט התגלה כמעצב רהיטים ובימים אילו ממש הוא משתף פעולה עם נגר אומן בשם פרנק פולרו ביצור סידרת רהיטים מקורית. פרנק פולרו הוא רב אמן מניו-ג'רזי. מאמריו על נגרות עילית הופיעו על גבי המובילים שבמגזיני הנגרות. אהבתו לארט-דקו צרפתי זוכה להד רציני בעבודותיו המשופעות כליפי עץ (פורנירים) עורות של טריגונים, נחושת קלל (פליז) ועוד. פיט לעומת זאת לא היה ידוע, עד כה, כמעצב רהיטים. הוא אמנם שלח ידו במלאכות אחרות כמו עזרה למוכי גורל, וכרוקח בשמים, אבל על ספר הסקיצות שלו עדיין לא שמענו... לפחות עד עתה. שיתוף הפעולה בין פולרו לפיט התחיל, כך מספר הArchitectural Digest כשפולרו הגיע לביתו של פיט לצורך מסירת עבודה. פולרו ראה את ספר הסקיצות של פיט והציע לו לשתף פעולה ביצור רעיונותיו ובהפקת סידרה מצומצמת של רהיטים. מן הסתם הרהיטים יהיו יקרים מאוד.
לקריאת המאמר ולצפיה בתמונות הקליקו על הקישור הבא.
מאמר על סידרת הרהיטים של פיט-פולרו

לקריאה של ביקורת שלוחת רסן על המיזם הקליקו על הקישור הנ"ל:

ביקורת שלוחת רסן (וחביבה) על הרהטים של פולרו-פיט

אל תשליכיני לעת זיקנה

את אהבתי לרהיטים אינני צריך להוכיח, אתם יודעים זאת כבר מזמן. את חיבתי למציאות ברחוב ולחפצים שניתן לעשות בהם שימוש מחדש, או להפוך אותם לחלק מיצירה חדשה חשפתי בכמה וכמה רשומות עבר.
הסרטון המצורף לרשומה זאת לא יספר לכם מה עלה בגורלו הטוב של רהיט מן הרחוב, מהסיבה הפשוטה שקורותיה של שידת האלון מ Cambridge, Massachusetts שהושלכה לאשפה לא שפר עליה כל כך (וזאת בלשון המעטה).
בחרתי לתעד את מר גורלה כיוון שחשוב היה לי להדגים באופן הברור ביותר מה קורה לכל כך הרבה חפצים אצילים שמסיימים את חייהם במגרסת משאית הזבל, בהשמדה מקוממת, סתמית וחסרת תוכלת.
בכוחנו להציל לשקם ולתת חיים חדשים לכל כך הרבה רהיטים וחפצים אחרים, בידינו האפשרות לגאול אותם מכליה, אלא  שהמציאות היא שאנו לא יכולים, ואו לא רוצים לעשות זאת. כדי לשנות את "תרבות ההשלכה" יש לחנך את הציבור להעריך איכות על כמות, כבוד לוותיק (שזקוק למעט תשומת לב ואולי שיכבת לכה חדשה) על פני נהייה אחר החדש והזול. שינוי שכזה לא יעשה ביום אחד והוא מצריך שיתוף פעולה של מעצבי דעת קהל מתחום הצרכנות כמו גם תמורה באתיקה המקצועית של מעצבי מוצר ותעשיינים. איפוק צרכני הוא מפתח לשינוי. השאלה הגדולה היא האם יש סיכוי שזה יקרה?

מעצבים, יצרנים ומשווקים, מאפיינים בונים ומוכרים מוצרים המתוכננים לאבד את שמישותם אחרי זמן קצר. צרכנים התמכרו לצרוך אופנה עכשווית זמינה וזולה, והתרגלו למציאות בה אחת לכמה שנים מחלפים את המלתחה, המכונית, המשקפיים, המחשב והנייד, שלא לדבר על הנעליים  והבגדים. יש מעט מאוד מוצרים שאנשים עדיין רגילים לקנות ולהישאר נאמנים להם לשנים רבות. רהיטי איכות, תכשיטים, כלי עבודה משובחים וכלי בישול איכותיים הם אולי שארית הפליטה שליחם עדיין לא נס. מחיר הוא מרכיב מרכזי בבגידתנו באיכות ובהעדפותינו את הזבל. איכות עולה כסף ולא לכולם יש יכולת להשקיע לתווך הארוך. רובינו יודעים שעדיף לשלם יותר על מוצר שיחזיק מעמד לשנים רבות מאשר לשלם על מוצר זול שיגווע מהר. אבל מאז מהפכת התקשורת התרגלנו לראות איך הטובים והיקרים במוצרים מאבדים מערכם באופן מידי ביום שגרסה מהירה, ומשודרגת שלהם מגיעה לשוק. מכשירי טלפון נייד, מצלמות, מחשבים, טלוויזיות ומכשירי שמע לא מגיעים לגיל מופלג במקומותינו. אחרי שלש שנים בממוצע ניפטר אפילו מהטוב והאמין שבמכשירים לטובת דגם מתקדם יותר. יתכן ומציאות זו בה אנו רואים את משוש חיינו יורד מערכו בזמן קצר כל כך, היא שמבלבלת אותנו וגורמת לנו לחשוב שכל מוצר שנקנה, סופו שידון לאשפה בחלוף שנים מועטות. פסיכולוגים וודאי חוקרים את התופעה בה נישבר הקשר ההגיוני, האמתי והתדמיתי בין איכות, מחיר גבוה ושמישות רבת שנים. אני סבור שהמציאות ההיפר-טכנולוגית המוזרה הזו משליכה על  ערכם (Value)  ואורך חייהם המצופה של רבים מהמוצרים שברשותינו, לרבות רהיטים, ובה יש לתלות את מירב האשמה ל"תרבות ההשלכה" שבה אנו חיים ולא אנו מצייתים.

אוקיי, אחרי ההגיגים הללו הנה הסרט שצילמתי ושידגים את חוסר התוכלת במעגל הקניה --שימוש -- השלכה, בו אנו חיים.

ראיון מוקלט אם רובין לי, העומד בראש חברת Lee Valley

רובין לי הוא המנהל והיורש העתידי של אימפריית Lee Valley הקנדית. המפעל, החברה וההמצאות שמנפקות מעבדות החברה חדשות לבקרים שינו את ענף הנגרות מהקצה אל הקצה. ביחד עם חברת Lie Nielsen Toolworks והמגזין Fine Woodworking (שלשתם נוסדו בסוף שנות השבעים) החזירה החברה עטרה ליושנה, איכות לענף יצור כלי העבודה, והמצאות חדשות שישכללו והקלו על ביצוע עבודות נגרות איכות. לפני כמה שנים ביקרתי במפעל וניפגשתי עם רובין שהראה לי את אוסף כלי העבודה הישנים שליקט במשך השנים (האוסף המרשים עוזר למעצבים ולמהנדסים בחברה בתהליך בריאתו של כלי עבודה חדש).

אסא קריסטינה, עורך Fine Woodworking טס לקנדה לפגוש את רובין לי ולצלם כתבת ווידאו על המפעל. בראיון מספר רובין על החברה, תהליך ההמצאה של כלי חדש, כיצד מייצרים כלי עבודה בטכנולוגיות של המאה ה21, וגם על נגרות, השחזת כיילים ועוד. לאחר הראיון עם רובין ממשיך אסא לראיין את המעצב הראשי של החברה, סטיב ג'ונס, שמספר לו על הלפני ולפנים של תהליכי היצור והעיצוב.  ג'ונס משתף את אסא בידע על חומרים חדשים שהחברה משתמשת בהם וגם על תחרות פנימית בין מחלקות החברה שתורמת להפקת המוצר הטוב ביותר שניתן לברוא.
הראיון הרדיופוני פורסם אתמול. תוכלו להאזין לו אם תקישו על הקישור הבא:
ראיון עם רובין לי מחברת Lee Valley

הזמנה לתערוכת העבודות שלי במנהטן

בסוף השבוע פתחתי את תערוכת העבודות שלי בגלריה Casa Frela  במנהטן (רח' 119 בין השדרה החמישית לששית). התערוכה כוללת תשע עבודות: ששה רהיטים, שני פסלים, ועבודה אודיו-סטיל-ו ווידאו. קוראי היקרים, אני מבקש להזמין את כולכם לתערוכה.אנה שלחו לי אמייל או הרימי טלפון  אם אתם מזדמנים למנהטן בשלשת החודשים הקרובים, ואשמח לפגוש אתכם ולהראות לכם את העבודות. בנוסף לעבודות עצמם כללתי גם רישומים ושירטטים של תהליך התכנון כמו גם תמונות המתעדות את תהליך הבנייה שלהם.
הנה כמה תמונות מהתערוכה:

כיצד מיצרים מפסלת קורות גדולה: סרט מקסים

הסרטון מלמד כיצד מיוצרת מפסלת קורת גדולה (Timber Framer's Slick)
הכלי מיועד לבוני בתי עץ ובמיוחד לנגרים המפלחים ומפסלים גזעים וחיבורי קורות ועמודים. אין ספק שהנפח העומד מאחורי הפקת הסרט יודע את מלאכתו, אני מתרשם שכליי העבודה שלו הם תאווה לחיך ומן הסתם גם שיברון לב לכיס, או שיברון כיס ללב (אם אינכם יכולים להרשות לעצמכם את קניית הכלי). בכל מקרה שווה לראות איך באה מפסלת לעולם. הסרט מראה איך מחושלת מפסלת ואיך נחרטת הידית.

שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל קוראי.
תהי זו שנה של עשיה ברוכה יצירה מקורית ונגרות משובחת לכולנו.

The Birth Of A Tool. Part II. Chisel Making (by John Neeman) from John Neeman Tools on Vimeo.

חריטה בכלי אחד -- כל אחד יכול

כריס שוורץ, אחד המורים והכותבים הפוריים ביותר בענף הנגרות משחרר מדי פעם ווידאו על תהליך עבודה, או על בניית רהיט שהוא עמל עליו. הבוקר פירסם סרטון בו הוא מראה איך לחרוט רגל כיסה בעזרת מפסלת חריטה מהדור החדש. בחרטון המפסלת מותקנת שימת מתק"ש (סכין ווידייה) שלהבה עמיד ביותר לתלאות ובלאי . לכל שימה ארבע פאות חדות. שנתבלטה אחת מהן מסובבים את השימה ב90 מעלות על מנת לקדם לחזית החיתוך חורפה חדשה. לאחר שבלו כל החורפות מחליפים את השימה בחדשה.
מפסלת זו מיועדת בראש וברשונה לשמש ככלי "גירוד", מן פלדת מישע לעובד הנחרט, אך כריס מצליח להשתמש בה ככלי העיקרי לחריטת העובד. חריטת עץ יכולה להיות פעולה מתילת אימה, במיוחד למתחילים. החרט נדרש לדעת איזה מפסלת מתאימה למשימות השונות הנידרשות עבור העיבוד הצורני של העובד: החל מהכשרת העובד, הגללתו (הפיכתו) ממוט מרובע לגליל ארוך, וכלה בחריטת הגאיות והטבעות השונות שסביב לו. אציין שלצורך חריטה של צורות מורכבות או לצורך חריטת כלי כיבול וקערות שונות יש ללמוד חריטה על בוריה ולדעת לשלוט בשלל המפסלות השונות. גדולתה של הסרטון של כריס שהוא מראה לנו שלצורך ביצוע חריטה פשוטה, ויחד עם זאת אלגנטית, גם מפסלת אחת תספיק.
אז ללא מורא ופחד התחילו לחרוט...

ווידאו: אני בעבודה

השבוע הועלה לרשת ווידאו קצרצר (דקה אחת) המראה כיצד אני מוצא, מעצב, ובונה חפץ חדש ממה שאחרים זרקו לרחוב.
אז נכון שהרחוב הוא רחוב שישים ומשהו בUpper East Side של מנהטן אבל האשפה שמגיעה לרחוב שם דומה לאשפה שמשליכים גם בישראל. יותר מדי פעמים אנו זורקים לרחוב חפצים במצב מצוין. רהיטים, כלי בית, וחומרי גלם שיכלו להמשיך לשמש אותנו, או אחרים, בנאמנות לשנים רבות. אנו משליכים אותם כי שינינו את טעמינו, נמאס לנו לראות אותם, משהו קטן התקלקל ואין לנו אנרגיה, זמן או כסף לתקן, או שאנו צריכים לעבור דירה ואין לנו ....ניחשת נכון: זמן, כסף או אנרגיה לארוז לטלטל ולשנע, וכו' וכו'.
אני נשבעתי שלא להשליך לאשפה חפצים שמישהו אחר יכול לעשות בהם שימוש, חפצים שאחר יוכל לאמץ אל ביתו. אני מכניס את הדברים שאני לא רוצה בהם (למשל כלי בית ישנים או חולצה שהבלתה) לארגז שעליו אני רושם: "חינם", כשאני בארה"ב אני רושם " Free Stuff". אני מניח את הארגז ליד הבית על המדרכה או ליד כניסה של מוסד ציבורי ומתפלל שעובדי הנקיון החרוצים של העיריה (בארץ) לא יעיפו את הארגז לכל הרוחות.
ברוב המקרים תכולת הארגז מתרוקנת במהירות. לפעמים זה לוקח יום או יומיים, אבל בסופו של דבר אני די שמח שמה שהוצאתי מביתי לא יזרק למשאית האשפה להדחס ולההרס ולהגיע לאתר הטמנה כדי לבלות את עשרות אלפי השנים הבאות מתחת להררי אשפה כחפץ שאין לו הופכין.

3rd Ward member portrait: Yoav Liberman from Christian Schneider on Vimeo.

סרטון וידאו המסביר כיצד ליצור פרופיל צורני (moulding) בעזרת מקצועה

בימים הקרובים יתפרסם מאמר שכתבתי עבור המגזין  American Woodworker. המאמר דן בבחור צעיר שהחליט לשנות כיוון, מקצוע, ומקום מגורים. במקום להמשיך להיות איש בורסה, מניות ואגחי"ם החליט להפוך ליצרן של מקצועות צורניים לענף נגרות הבוטיק.
Moulding Planes שמשו פעם ליצור פרופילים מסוגננים בפאות חלקי רהיטים. מה שסכיני הכרסומת (רוטר) עושים היום ברעש, באבק ובנסורת שעפה לכל הכיוונים, ותוך כדי סיכון מסויים לעובד ולמוצר, עשו פעם בשקט ובנועם מקצועות עץ בעלות צורה מדוגמת.
שלא תבינו אותי לא נכון, לכרסומת החשמלית יש מקום חשוב בנגריה המודרנית. היא מאוד יעילה במקרים בהם צריכים להפיק את אותו הפרופיל פעם אחר פעם. אבל במקרים רבים אין תחליף להקצעה צורנית בעזרת מקצועה ייעודית.

מאט ביקפורד Matt Bickford הוא ילד טוב קונטיקט. הוא גדל במשפחה טובה, למד בייל, נשא את מולי לאישה והביא לעולם שלשה בנים. שנים עבד בשוק ההון בפילדלפיה ובניו-יורק וסחר במניות באופציות ובאג"חים. אלא שביום בהיר אחד התאהב בנגרות ובשנתיים שלאחר מיכן הפך נגר מדופלם (בחופשות המשפחתיות התמחה אצל נגר-אמן, חבר משפחה של מולי). בעודו מטפס מעלה מעלה במעלה אהבת העץ ונגרות האיכות גילה את הקסם של מקצועות העץ הישנים והחל לייצר אותם לעצמו. לאט לאט גילו נגרי האיכות, אילו שמיצרים רפרודוקציות (Reproductions) את היופי והיעילות שבכילים שמאט מייצר והוא החל לקבל הצעות ליצר עבורם את המקצעות. כאשר הנדנודים הפכו לזרם מתגבר של תחינות ובקשות החליט מאט שזה הרגע לשנות כיוון. הוא עקר מפלידלפיה, קנה בית בכפר בקונטיקט והחל מייצר מקצעות לנגרי איכות ולחובבי בוטיק.
כיום זה מה שהוא עושה לפרנסתו. המקצועות שלו מקסימים והניגור איתם מפתיע בקלותו ובמהירותו. זו הנאה צרופה לעמוד ליד שולחן עבודה, להחליק את המקצועה לאורך רצועת עץ על מנת לשבב ולגלף את פאתה, ולאט לאט להפוך אותה לפרופיל (קנט) יפה וצורני.

למאמר מצורף סרטון וודאו שהכנתי המסביר כיצד מאט מייצר פרופיל כזה.
אתם, קוראי העבריים, תהיו הראשונים לצפות בסרטון.
הנה הוא לפניכם.

הדבקת שכבות: דבקים

מולי גרינשטיין מנהלה של נגריית פשוט שבגליל שלח לי אימייל בעיקבות הקול הקורא שפירסמתי.
מולי מפרט מספר דבקים מטיפוס PVA בעלי תכונות טובות מאוד שמשמשות את צוות הנגריה בעבודת העץ.
הוא מדווח שלדבקים הללו זמן מיצוק ארוך יחסית וגם עמידות טובה מאוד במים. המשמעות היא שהדבק לא יחלש או יתרכך אם המוצר יחשף, שלא בטובתו, למים בצורת: גשם, לחות חדר אמבטיה וכו'.

הנה מה שכתב מולי:

.....אנחנו עובדים באופן קבוע עם דבקי פי וי אי (PVA) לבנים שזמן המיצוק/עבודה שלהם ארוך כפליים מהדבקים הצהובים.

הדבקים הללו הם גם ברמה של די 3, לעומת הצהובים שהם ברמה של די 2.

הדבקים המוכרים לנו הם:

303 של חברת קליבריט - מיובא על ידי ח.ג

אל פי 8022 של חברת רקול - מיובא על ידי בירמן

ג'וואט שמיובא על ידי יעד פרזול.

אנחנו מעדיפים את הראשון ברשימה.

יום טוב,

מולי

הדבקת שכבות (למינציה) -- שאלה לגבי דבק לבן וזמן מיצוק

הבוקר קיבלתי מיפה, הקוראת את הבלוג, תגובה לרשומה על הדבקת השכבות. השאלה מעניינת וחשובה ואני מבקש לדעת אם מישהו מהקוראים יוכל לעזור לנו ולשתף אותנו במידע האם ניתן לקנות בארץ (בקלות) דבק ממשפחת הPVA או הפוליאורטן בעל זמן מיצוק ארוך. 

שלום יואב,

תודה על הסרטון, אתמול דיברתי עם האחיין שלי על הכנת קשת לחיצים וחשבתי על סוגי קשתות שאפשר ליצור וגם על למינציה. הסרטון בא לי בדיוק בהמשך למחשבות :-) הטיפים לטכניקה מצוינים, יבוא להם שימוש בעתיד, גם אם את הקשת הנוכחית כנראה נכין מענף.

שאלה בעקבות מה שכתבת: כתחליף לדבק צהוב, כדי להאריך את זמן הייבוש, למה לא להשתמש בדבק נגרים לבן, כמובן באיכות גבוהה?

תודה,

יפה  

שלום יפה,

אין מניעה להשתמש בדבק לבן, ובתנאי שאת בטוחה שזמן המיצוק שלו (באנגלית: Open time) יהיה ארוך דייו.

בעקרון דבק לבן ודבק צהוב הם בני אותה משפחה -- דבקי PVA. זאת ועוד הצבע לא כל כך משנה, ולראיה ישנן חברות רציניות ליצור דבקים המייצרות דבק לנגרות שצבעו לבן. חברות אילו מיצרות דבקים מטיפוס PVA בעליי תכונות שונות ולמתרות שונות. ברוב המקרים תוכלי לקנות את הדבקים הללו רק בכמויות גדולות ואצל היבואנים הרשמיים. אני מזמין את הקוראים לספר לנו היכן ניתן, ומה שם הדבק/ים, שנמכרים בארץ והם בעלי זמן מיצוק ארוך.

 יואב

גאונות קנדית במיטבה -- המחרטה החזקה בעולם

אתם חייבים לראות את הסרטון הזה. צחקו, גחחו אבל אנא אל תנסו את זה בעצמכם.

טים ג'ונסון מלמד כיצד להכין קשת בהדבקת שכבות (למינציה)

טים ג'ונסון הוא מורה מעולה. הוא גם העורך שלי, האחראי למאמרים שאני מפרסם באמריקן וודוורקר.
בסרטון שבקישור תוכלו ללמוד ממנו כיצד לבנות קשת בהדבקת שכבות, או כמו שנהוג לכנות זאת בישראל: "למינציה" (בארה"ב lamination).
השיטה של טים מאוד נוחה וחכמה. הוא משתמש בדבק פוליאורטני בעל מרווח זמן הדבקה ארוך.
לצערינו בארץ הדבק הזה אינו פופולרי וקשה להשיג אותו.
רק חברה אחת או שתיים מוכרות אותו אבל במרכזי "העשה זאת בעצמך" או בטמבוריות קשה למצוא אותו.
את הדבק שלי קניתי בחברת השחל המייבאת את דבקי Bison.
אם אתם מתכוונים להדביק מספר מועט של שכבות תוכלו להשתמש בדבק נגרים צהוב, אך זכרו שחסרונו הגדול הוא זמן המיצוק הקצר שלו. המשמעות של שימוש בו היא שהדבק שנימרח על הרצועות עלול להתייבש עוד בתרם אגדתם ולחצתם את הרצועות בתבניתם. הדבקה באפוקסי היא אפשרות נוספת.

הקליקו כאן לצפיה בסרטון של טים

הקצעה ומקצועות פרק ב' -- ניסוי כילים: מקצועה מס' 28 של חברת SOBA ההודית

ברשומה הקודמת דנתי בסוגי המקצעות ובשימושיהם. הזכרתי גם את מקצועת הכתף, שלדידי היא המקצועה השלישית בחשיבותה אחרי מקצועה מס' 4 (או 5) ומקצועת הגדע.

במגירת המקצועות שלי דרים מספר מקצעות כתף: סטנלי מס' 93, ומס' 92, מקצועת Record מס' 311 ו77 , ומקצועה חדשה שקניתי -- SOBA מס' 28 (שהיא שיבוט של רקורד מס' 311). לכל אחד ואחד מהן יתרונות וחסרונות אך בסיכום של דבר היתי נותן לרקורד מס' 311 ולSOBA מס' 28 את הציון הגבוה ביותר. 

מקצועת כתף, מס' 311

אחת ממקצועות הכתף המפורסמת והפופולריות ביותר שיוצרו הומצאה ע"י חברת פרסטון הבריטית. לאחר שזו נסגרה קנתה רקורד את תבניות היציקה הישנות וחידשה את פס היצור. מספר הדגם  שרקורד נתנה למקצועה היה 311. זהו בעצם שם "צופן" ל Three in One -- שלשה באחד. כוונת השם הקליט היתה לציין שרוכש מקצועה זו מקבל למעשה שלשה כלי עבודה נפרדים: מקצועת כתף (Shoulder plane), מקצועת חרטום (Bullnose plane), ומקצועת מפסלת (Chisel plane).

 תמונות מס' 1, 2: מקצועת רקורד מס' 311 בתצורת מקצועת כתף (חרטום ארוך). החרטון הקצר מונח לצידה

גוף המקצועה היה בנוי משני חלקים: חלק אחורי-מרכזי בו מוקם הלהב ומנגנון הכוונון, וחלק קדמי שחובר בעזרת בורג ושני פינים. הנגר יכל היה לשחרר את הבורג ולהחליף את החלק הקדמי הארוך בחלק קצר, או לשחרר את המקצועה כליל מהשימוש בחרטום ואז היא הופכת למקצועת מפסלת המאפשרת הקצעת מגח עד לפינה בת 90 מעלות.

תמונה 3: החרטום הארוך מנותק מגוף המקצועה.

 תמונה 4: החרטום הקצר מחובר לגוף.

תמונה 5: הגוף ללא חרטום כלל -- המקצועה משמשת כמקצועת מפסלת.

רקורד הפסיקה לייצר את המקצועה הזו בשנות השמונים, ולמשך כעשור ויותר היא הפכה למוצר נדיר ונחשק. או אז עלתה לבמה חברה צעירה משפילד אנגליה בשם Clifton. חברת קליפטון הגיעה למסכנה ששוק מקצועות האיכות משווע להצלה והחלה ביצור דגמים אבודים ונשכחים. אחד המקצועות הישנות שזכו ליצור מחדש היתה מקצועה מס' 311. המקצועה החדשה-ישנה של קליפטון היא כלי עבודה מדהים, מדויק ונוח להחזקה. חסרונו היחיד הוא מחירו - כ 260 דולר.

לפני כמה שנים התחילו חברות בסין, ולאחרונה גם בהודו, ליצר מקצועות איכות. אילו מקצעות משובחות בעלות מאפיינים מעולים המיוצרות מחומרים טובים והעוברות תהליך בקרת איכות קפדני לפני שהן נארזות ונשלחות מהמפעל.

אחת מהחברות ההודיות שהצטרפה לגל הנ"ל היא חברת SOBA. לאחרונה קניתי מקצועה מס' 28 של חברה זו וערכתי לה מבחן איכות, כמו גם מקצה שיפורים קצר שאותו תעדתי בסרטון Youtube. מקצועה מס' 28 של סובה היא למעשה שיבוט של מקצועה מס' 311 אך מחירה נמוך בהרבה מדגם ה311 המיוצר ע"י קליפטון.

המקצועה נמכרת תחת מספר שמות מותג בארה"ב ובאירופה. חברות כמוGarrett Wade 

ו Traditional Woodworker מוכרות אותן במחיר הנע סביב ה80 דולרים. חיפוש בגוגל תחת השם: Shoulder Plane, 3-in-1 plane, יוביל אתכם לאתרי החנויות שמוכרות את הכלי.

הנה הסרטון שהכנתי. 

אני מבקש לציין שאין לי קשר עסקי או אחר לאף אחד מהגורמים המעורבים ביצור, בשיווק או במכירת המקצועה הנ"ל. המבחן שערכתי נערך ללא משוא פנים או העדפה כל שהיא, והמסכנות שאליהן הגעתי משקפות את דעתי והעדפותיי האישיות לגבי הכלי הנבדק.

הקצעה ומקצועות פרק א'

הקצעת עץ בכלי מכוון היטב, חד ונוח להפעלה, היא פשוט עונג. זה כמו לנגן בכלי נגינה איכותי, או כמו לחתוך מזון בסכין שף חדה. כבעליו של צי מקצועות אני יכול להעיד שזה כיף גדול לשלוף מהמגירה כלי אמין ומכוון היטב שיצלח לגלף עבורך שבב עץ דק וארוך ולעשות זאת בנחישות ובקלות.
מתי אנו נדרשים להקציע? 
1. לצורך ישור, החלקה, ועיבוד לעובי אחיד של לוחות עץ לפני ניסור למידות סופיות.
2. ישור פאות לוחות לפני הדבקתם למשטחים רחבים.
3. עיבוד והתאמה סופית של מחברים שונים כגון: דירוגים, פיחותים, לזבזים וסינים, בעיקר לפני הדבקתם.  
4. השוואת גבהים בין חלקים אחרי הדבקתם.
5. עיבוד צורני של חלקים.

תמונה 1: הקצעת פאה ארוכה של רגל שולחן במקצועה מס' 4

תמונה 2: הקצעת פאה קצה ברגל שולחן ע"י מקצועת גדע

מיומנות בהקצעה
נכון שהקצעה מוצלחת דורשת מיומנות מצד המקציע, אבל בעיניי המרכיב החשוב יותר שיבטיח את הצלחת ההקצה הוא שימוש במקצועה שהותאמה היטב ושלהבה חודד כנידרש.
יצא לי ללמד תלמידים רבים כיצד להשתמש במקצועה. אני יכול להעיד שכאשר נתתי בידם מקצועה איכותית שלהבה חד, הצליחו התלמידים להפיק שבבים מרשימים ולהקציע במדיוק אף לאחר אימון קצר של רבע שעה בלבד.
כמובן שפעולות הקצעה מורכבות יותר יצריכו לימוד מתמשך והתנסות נוספת, אבל את הבסיס ניתן ללמוד בשעור אחד. לא כך הדבר שהכלי שבו משמשים התלמידים אינו כשיר לעבודה.
איכות המקצועות
רבים חושבים שבקנותם כלי עבודה חדש הם מבטיחים לעצמם שהכלי יאפשר להם, למן הרגע בו נחלץ הכלי מאריזתו, עבודה איכותית ותוצאות מבטיחות. אך לצערינו אין כך הדבר, לפחות ברוב המקרים.
כלי עבודה ידניים פשוטים כמו מברג, פטיש, מסור מגיעים מהמפעל אל מדפי החניות כשהם מוכנים ומזומנים לעבודה, ואין צורך להכשירם מעבר לניגוב שיכבת שמן ההגנה שנמרחה עליהם.
באשר למפסלות ומקצועות הסיפור קצת שונה. חברות מוכרות כמו Stanley או Irwin
(בעבר ניקראה Record) אינם משקיעות את הזמן הנדרש להשלים את מלאכת ההתאמה הסופית והישור של החלקים, ועל מנת לחסוך בהוצאות יצור מגלגלות את הפעולות הללו לפתחי הלקוחות.
במגזינים, בספרות המקצועית, וכיום גם על שרתי האינטרנט מצויים מאמרים וסרטים לרוב המסבירים כיצד להכשיר מפסלות ומקצעות חדשות, וגם ישנות, לעבודתם: ישור הסוליה, הצפרדע, והשחזת הלהב במקצועות; ישור הגב והשחזת החורפה במפסלות.
רק מיעוט מהיצרנים משקיעים את הדרוש בהבאת כלי העבודה לרמת גימור גבוה שתאפשר לצרכן לעשות בו שימוש מייד עם שליפתו מהאריזה. חברות כמו Lie Nielsen, WoodRiver, Lee Valley ו Clifton רכשו מוניטין של יצרני איכות שמרכולתם אינה נדרשת לשיפור או טיפול כלשהו ע"י הצרכן. אך אליה וקוץ בה. מחיר כלי העבודה תוצרת חברות אילו יקר במאות אחוזים מזה של הכלים השכיחים מבית Stanley או Irwin.
רק במקרים מיוחדים ימצאו כלי עבודה שמחירם זול משמעותית בהשוואה לכלי האיכות ויחד אם זאת איכותם -- כולל בקרת האיכות וההתאמה הסופית במפעל -- מרשימה וטובה.
אלו מקצעות דרושות לנו?
מוסכם ע"י רוב העוסקים בתחום ששני המקצעות הראשונות שהנגר צריך להצטייד בהם הן מקצועה מס' 4 (או 5) באורך בינוני, ומקצועת גדע קטנה וקצרה. בעזרת כילים אילו ניתן לבצע את רוב הפעולות שהזכרתי קודם. המקצועה הבאה שנזדקק לה היא מקצועת כתף (Shoulder Plane). זוהי מקצועה בעלת רוחב להב המשתווה לעובי המקצועה ושבעזרתה ניתן לפחת ולהקציע מחברים שונים. כיוון שרוחב הלהב הוא כרוחב המקצועה ניתן להוביל את המקצועה לאורך מדרגה או סין ולהקציע את כל רוחב הבליטה -- מהניצב ("הקיר") ועד קצה מדף הדירוג.

בשולחן שבניתי לפני יותר מעשור כללתי סינים עבים בקצה הקושרות. סנים אלו ננעצו בנקבים שחוקקתי ברגלי השולחן. את הסינים ניסרתי בעזרת מסור יד יפני ולאחר מיכן הקצעתי את כתפייהם בעזרת מקצוע כתף מס' 93 של חברת סטנלי.

מגזין Fine Woodworking הפיק סרטון המסביר את יתרונותיהם ויכולותיהם של מקצעות הגדע השונים. הסרטון מעניין ואני ממליץ לכם לראותו.
לחצו כאן לצפות בסרטון

בפעם הבאה אמשיך לספר בשבחם של המקצועות וגם אצרף סירטון המתעד מבחן איכות שערכתי למקצועת כתף חדשה-ישנה.

הגיגים על דבק המגע

פעם, רובינו ודאי זוכרים זאת, בכל בית ישראלי המכבד את עצמו היתה מגירה במטבח או במרפסת, ובה הכילים שבעל/ת הבית המצוי היה נזקק להם בעת צרה: כמה מברגים, סכין חמאה ישן, מספריים, חוט או שרוכי נעליים ישנים וגם שפופרת של דבק מגע.
מר וגברת ישראלי נדרשו לדבק המגע עבור כל מלאכת הדבקה שרק שתוכלו לדמיין: מאיחוי חרסינה שנשברה ועד להצמדה פיסות עור של חגורה שנפרמה; מהדבקת שיברי הפלסטיק בטרנזיסטור הישן ועד הגשת מזור אורתופדי לרגל שולחן שנשברה ואוחדה לה יחדיו. ואת כל עבודת ההדבקה הזו עשה,  ניחשתם נכון -- דבק מגע.
אך אצלנו בבית הדברים היו קצת שונים. אבי, שבמקצועו היה מכונאי אוניות, היה מבין אותם יודעי חן שלמדו להכיר את צפונות הדבק האפוקסי. בעוד שבישראל של שנות השישים -שבעים היה הדבק הזה מצרך נדיר למדי, בארצות הים, אירופה וארה"ב הוא כבר הפך בן בית, או לפחות בן מוסך או סדנה שליד הבית.
אבי קנה את שפופרות הדבק בארה"ב והביא אותם לביתנו. הוא לימד את אמי איך להשתמש בדבק והיא לימדה אותי ואת אחי איך לערבב, למרוח, ולהמתין עד שיתמצק. עוד כילד קטן יצא לי לעמוד על נפלאות האפוקסי על פני דבק המגע: הוא מסוגל למלא פערים, הוא מתקשה (לרוב בגוון שקוף) הוא מסוגל להדביק חומרים מחומרים שונים ללא כל  בעיות, והמוצר שהודבק בעזרתו יחזיק מעמד הרבה מאוד זמן.

ובאשר לדבק המגע? הסיפור שלו הוא קצת שונה. הוא הומצא כדי להדביק חומרים בעלי מקדם חספוס שונה, או בעלי מקדם התפשטות שונה זה מזה. הדבק הומצא גם כדי לאפשר לחומרים המודבקים, להמשיך ולשמור על האלסטיות שלהם בזמן שהמוצר "עובד" (דבקים אחרים נוטים להתקשות ולקבע את שני הצדדים המודבקים אילו לאילו). הדוגמה הטובה ביותר שתסביר זאת היא הדבקות חומרים בתעשיית ההנעלה. במיקרים רבים צריך להדביק חלקי עור לחלקי גומי, ספוגים לבד וכו'. בנוסף, המוצר המוגמר "עובד". סוליה של עור וגומי חייבת להיות גמישה, לשון נעל המורכבת מבד המודבק לפלסטיק צריכה לדעת להתקפל -- ודבק המגע מאפשר זאת. לדבק המגע יש עוד תכונה חשובה. הוא מאפשר הצמדה ואיחוי ללא המתנה עד שהדבק יתמצק וללא צורך בלחיצת מתמשכת של החלקים המודבקים. זהו יתרון חשוב כיוון שבאיזה בית נורמלי היה מצאי כליבות שתאפשרנה למדביק ללפות חלקים מחלקים שונים אחד אל השני למשך זמן? לכל היותר היו בבתים שלנו גומיות, "מקלות כביסה" או סרט הדבקה שקוף לנייר, ואיתם, תסכימו איתי, -- אין הרבה מה לעשות שצריך להדביק רגל שולחן שנשברה. הערכתי שהתכונה הזו היא שהפכה אותו לכל כך פופולרי. 

נכון שבכל בית היה מצוי גם בקבוב קטן של דבק פלסטי, ובקבוק אחר של חומר שקוף שהיינו קוראים לו "דבק נייר" אבל אילו אפשרו הדבקה יציבה אך ורק של חומרים נקבובייתים כמו נייר ועץ ובתנאי שנניח עליהם משקולת או נצמיד אותם בגומיות. דבק פלסטי לא צלח להדבקת קרמיקה (הוא מתרכך במים), וכשל בהדבקת מתכת, או פלסטיק. כך שלמרות שדבק המגע לא היה אידאלי לאף אחת מהמתרות האחרונות שצינתי הוא היה הפשרה ההגיונית ביותר.

אך לשימוש אחד היה דבק המגע אידאלי, וזה הבטיח את מקומו בפנתאון הדבקים הישראלי לדור ודור. המדובר בהדבקה פורמייקה שנפרדה מבסיסה: פינות פורמייקה, משטחי, ורצועות פורמייקה שהתרוממו ברבות הימים ונפרדו מבסיס הסנדוויץ' או השבבית שעליו היו מודבקים. כי זאת נזכור: הצרכן הישראלי של שנות השישים-שבעים ושמונים ולמעשה גם בימנו אנו, היה מכור לפורמייקה -- ובגדול. פורמייקה על ארונות המטבח, על ארונות הקיר, על שולחן הכתיבה, על מגירות הנעליים, על המסגרת של מראת הכניסה וכו' וכו'.
מגיפת הפורמייקה היתה כה חריפה שרבים נפלו לפתחה. טובי מעצבי הארץ וטובי נגריה נפלו חלל במערכה הזו. ומכיוון שהדבק היחיד ששימש (ועדיין משמש) להדבקת פורמייקה הינו דבק המגע, הפך הוא לבן-בית בארמונות הפורמייקה הישראליים. אין זה משנה מתי נהגה הפורמייקה לבגוד בבעליה ולהתנתק ממצעה, אם היה זה בקיץ החם והלח או בחורף היבש, תמיד היה בהיכון דבק המגע שחש לעזרה, כי לפחות בהדבקת פורמייקה הוא ידע להצטיין.

כיום, בראשית המאה ה21 ירד דבק המגע מגדולתו ואותו החליף באון הדבק המהיר. את רוב פעולות ההדבקה הוא יודע לעשות טוב יותר. הוא עמיד במים, הוא אינו דורש זמן מיצוק ארוך, למעשה כמה שניות וזהו, הוא אינו דורש מערך לחיצה מתמיד -- אלה לחץ אצבעות של בערך רגע או מעט יותר, והוא יודע לאחות חומרים מחומרים שונים בצורה לא רעה ולפעמים מצוינת (הדבקת חומרים נקבוביים או מחוספסים).
תור הזהב של דבק המגע תם. נס ליחו (וגם ריחו האצטוני .... זוכרים) אבל זכרו ישאר איתנו לשנים רבות מאוד.

ארונית הכילים של אודי צרפתי

אודי הוא נגר מדופלם. הדיפלומה, גם אם איננה קיימת ממש על גליון נייר עם חותמת שעווה וכו', היא שרירה וקיימת. תקפותה נסמכת על איכות העבודה שבצילומים ומצאי כלי העבודה המרשימים שאיתם הוא מנגר. את הכשרתו קיבל בבית הספר של נתן וונטהוף מהגליל המערבי. סיפור הארונית שבנה מללב. הנה מה שכתב אודי ולאחר מיכן הצילומים.

-----------------------

אני עצלן מטבעי, וכפי שמעיד עלי הכינוי שלי (אודי מחכה למוזה), לעיתים די נדירות אני נתקף במוזה ומתעורר מתרדמת החורף/קיץ/אביב/סתיו שלי. אני אנצל התקף רגעי זה ואעלה פרטים על הפרויקט האחרון שלי.

היסטוריה

לפני כעשר שנים נתקפתי בחיידק הנגרות, אולם לאחר כשנתיים הצלחתי להבריא מנגרות מעשית והקדשתי מעט מזמני הפנוי לנגרות פסיבית (כלומר, שיטוט באינטרנט) . במסגרת השיטוטים הנ"ל, נתקלתי בשנת 2009 בפורום חדש בתפוז: "פורום נגרות ואומנויות בעץ". החיידק הרדום החל להתעורר ובינואר 2010 השתתפתי במפגש הפורום שבו שמענו את יואב מרצה על נגרות ומספר מחוויותיו.

לאחר מס' שבועות, פרסם יואב בפורום, סקירה על נתן הנגר והמורה. ההמלצה על קורס הנגרות הייתה כל כך משכנעת שמיד התקשרתי לנתן ושבועיים לאחר מכן כבר הייתי תלמיד מו המניין ב "קורס ראשון: בסיס לנגרות רהיטים". עכשיו כבר לא נותר מקום לספק: החיידק הרדום התעורר ותקף שנית במלוא   עוזו.

לא אכביר מילים על נתן, הנגריה והקורסים, רק אציין שכבר שנתיים אני מגיע פעם בשבוע ממרכז הארץ לנגריה שבגליל, ולאחרונה, אף על פי שעברתי לעבוד בשדרות, אני ממשיך לפקוד את הנגריה באותה תדירות.

אחרי שסיימתי את הקורס הבסיסי, המשכתי לקורס המתקדם שבו:

"נלמד להכין פריט שלם כגון ארגז כלים או תיבת תכשיטים, על ידי חיבור זנביונים וטכניקות חדשות עם יישום של טכניקות מהקורס הראשון. כמו כן נלמד על רקע ותכונות סוגי עצים... ".

אני החלטתי לבנות ארונית לכלי עבודה ידניים. חשבתי ששניים עשר השעורים בקורס המתקדם יספיקו להשלמת הארונית. טעיתי ובגדול! עברה מאז שנה וחצי ומעל לשישים שיעורים ורק עכשיו סיימתי לעבוד על הארונית.....

ואגב, הכלי החשמלי היחידי שנתן אישר לנו להפעיל בקורס הבסיסי היה קומקום.

תערוכת סיום של קורס הנגרות בבית הספר של נתן וונטהוף בבית העמק

נתן, חבר ונגר, המלמד קורסי נגרות בקיבוץ בית העמק שבגליל המערבי, שלח הזמנה לתערוכת עבודות תלמידיו הבוגרים מהשנה האחרונה.
הנה הלינק:
http://nathanvanthof.com/

רשומה אחרונה בסידרה על ארגז המצעים שבניתי

סיפרתי לכם שפרסמתי סידרה על הדרך בה בניתי ארגז מצעים מחלקי רהיטים שמיחזרתי.
את הרשימה האחרונה פרסמתי השבוע בבלוג האמריקני שלי בAmerican Woodworker, ברשימה הזו אני מסביר איך יצרתי את שלט ההקדשה ואיך בניתי "אוזניים" בהם מעוגן חבל המונע מהכסה להפתח יתר מהמידה.
לחצו כאן לקישור לרשומה.

אתר חדש לגיל ארד

גיל ארד מנגר ומלמד נגרות. היום שלח לי את כתובת האתר החדש שלו. האתר מעניין והעבודות נאות. שווה לבקר.
http://www.gilarad.com/

"בית הבובות" של דיויד לינלי

לינלי (Linley) מעצב רהיטים בסגנון ניאו-קלאסי וקרוב משפחה של אליזבט השניה, מציג את אחת מיצירותיו המורכבות והמצוייצות. שווה לצפות בסירטון.

פנלנד צפון קרולינה וארגז מצעים

מאז יום ראשון האחרון אני מלמד קורס נגרות ועיצוב רהיטים ב Penland School of Crafts . המוסד נמצא בין גבעות ירוקות במדינת צפון קרולינה. דיווח מהשטח יגיע בהמשך.
לעת עתה אני רוצה להפנות אתכם לאתר המוסד המהולל המלמד קורסים במגוון תחומים: מנגרות ועד אמנות זכוכית; מציור ונפחות ועד כריכת ספרים. כמו כן אני בתהליך פרסום של מספר רשומות בבלוג האמריקני שלי הדנות בתיבת או ארגז מצעים Hope Chest אותה בניתי לפני כמה שנים.
הלינק למאמר האחרון (בינתיים) פורסם היום והנה הקישור.
http://americanwoodworker.com/blogs/yoav_liberman/archive/2012/06/09/hope-chest-from-reclaimed-wood-part-5-lid-work-completed.aspx

שיחזור (בניה מחדש) של זרוע תמיכה לגגון מעץ

המגזין המקוונן This Is Carpentry שולח מדי פעם כתבות מצולמות על תהליכי בנית מבני נגרות חוץ ופנים. היום קיבלתי את כתבה חביבה המסבירה כיצד לבנות זרוע התומכת בגגון קטן וגמלוני. למרות שהמאמר דן בגמלון וויקטוריני השייך לקנון האמריקני, השיטה המוסבר כמו גם הצילומים יכולים להוות השראה לנגרי ארץ הקודש המבקשים לקרות את מפתן ביתם או מרפסתם. זרוע כזו גם יכולה לשמש כנושאת שולחן או מדף הצמוד לקיר.
הנה הקישור.
http://www.thisiscarpentry.com/2012/06/08/custom-bracket-built-onsite

השחזת פלדת מישע (ציקלינה) : סרטון מבית Fine Woodworking Video

הציקלינה או בשמה העברי -- פלדת-מישע -- היא כלי עבודה חשוב, חיוני במיוחד להתאמה והשוואה של משטחים מודבקים. בעבר, לפני עידן ניירות השיוף, היתה הציקלינה הכלי האחרון בו השתמשו נגרים לפני מריחת שיכבת הגמר. כיום אנו משתמשים בצקילינה במקרים בהם אנו מעבדים משטחי עץ בעלי מארג סיבים "משוגע" (עולים ויורדים) או איזורים שלא מסכימים להשתעבד ללהב המקצועה. אך כמובן שעל מנת להשתמש בציקלינה באופן מיטבי עליה להיות מושחזת כהלכה.

הגאומטריה של הכלי די פשוטה: משטח פלדה דק שנגזר לצורה מלבנית או מעוגלת ושעל פאתו הדקה נמשח חוט, או טלטל. אותו טלטל הוא שחותך ומגלף בעץ.
פלדת מישע מסוגלת להקציע איזורים בעץ ומיני עץ שהמקצועה לא תוכל להם בגלל זווית התקיפה השלילית בה פוגש הטלטל את הסיבים. כך נמנעת לחלוטין תופעת קריעת הסיבים (Tear-out) ואנו מקבלים פני שטח חלקים ומוכנים לשיכבת הלכה הראשונה.

בסרטון הבא מבית Fine Woodworker תוכלי ללמוד איך להשחיז פלדת מישע.
How to Sharpen a Card Scraper - Fine Woodworking Video

סרטון מקסים על אמריקני שעקר לאלסקה לחיות בכוחות עצמו... Alone in the Wilderness

מישאל לברון, הקורא את הבלוג והעוסק בנגרות ובבניית כלי נגינה, שלח לי את הקישור הבא לסרטונים המתארים את מאמצייו של איש טבע אמריקני להתבודד ולהתמודד עם הטבע ביערות הכבירים של אלסקה. Dick Proenneke יצא בסוף שנות השישים לאלסקה. מצוייד בכמה כלי עבודה בסיסיים, רובה ומחבט (לא אני לא מגזים) הוא הצליח להקים לעצמו בית, לצוד, לבשל, לנגר, ולחיות בישימון הקר זמן ארוך מאוד. הוא תעד את קורותיו במצלמת 8 מ"מ (אם אינני טועה) והסרטים שהפיקו בעקבותיו מרתקים ומקסימים. בסרטונים הבאים תוכלו לראות איך הוא מנגר.

תחילה הוא בונה את ביתו.

וכאן הוא מגלף כף עץ.

הנה קישור לאתר הסרטים הרשמי שם תוכלו לקרוא יותר על האיש ופועלו. http://www.aloneinthewilderness.com/building_the_cabin.html

השחזת מפסלת מסוג "V" סירטון קצר

הגלפית והמורה מרי מיי, מדגימה את התהליך שרובינו מתקשים בו. השחזת מפסלות גילוף חצי עגולות יכול להיות תהליך מורכב, אך השחזת מפסלת מסוג V עלולה להביא אותנו למפח נפש ממש.
אלא שאם תעקבו אחר הנחיותיה של מרי תגלו שגם העינוי הזה יכול להפוך לCakewalk: ביטוי באנגלית שמשמעותו קליי קלות.

דאנקן פייף Duncan Phyfe בתערוכה רטרוספקטיבית.. וגם הקשר היהודי לסיפור

בשבוע שעבר הצטרפתי לסיור בתערוכה רטרוספקטיבית על האמן-נגר דאנקן פייף. התערוכה התקיימה (מאז כבר נסגרה) במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. פייף היה אחד מגדולי נגרי אמריקה, הוא נולד בסקוטלנד והיגר לארה"ב הצעירה בסוף המאה השמונה עשרה. בית המלאכה שלו שכן בניו-יורק ושם עבד כמעט כל חייו. הסגנון שטבע ופיתח הושפע אמנם מסיגנונות התקופה כמו: Regency, Federal, Greek and Roman revival אך פייף הוסיף שיפור ושיכלל מוטיבם צורניים חדשים שנרקמו לשפה חזותית המיוחדת אך ורק לרהיטיו. בחלק מהרהיטים המוקדמים שלו מוצאים פרטים מצוייצים, כמו עיטורים וגילופים של חיות שונות (מיטולגיות ואמיתיות) באחרים מוצאים שילוב של חומרים כמו כליף עץ (פורניר) על גבי לוחות מעץ זול יותר ואלמנטים העשויים פליז או ארד המעטרים פינות וכרכובים ברהיט. ברהיטיו המאוחרים מוצאים ניצנים של מודרניזם וניאו-קלסיציזם מאופק והדור. הרהיטים המאוחרים כללו קווים נקיים יותר, מוטיבים הנדסיים, והיו משוללי עיטורים לגמרי. מבין הרהיטים שבנה פייף, אילו האהובים עלי ביותר.

לפייף גם קשר חבוי לעם היהודי דרך רעייתו. היא היתה יהודייה ניו יורקית ממשפחה ספרדית מפוארת. במהלך הסיור שאלתי את עוצרת התערוכה האם הקשר הזה התבטא גם בבנית רהיטים עבור הקהילה היהודית, שהכילו מוטיבים עבריים או יהודיים. היא השיבה שעד כמה שידוע לה פייף לא עשה זאת אבל היא הוסיפה שני פרטים מעניינם. הראשון: מכיון שהזוג נישא בכנסיה סביר להניח שאישתו לא המשיכה לשמור על קשר עם היהדות אחרי הנישואים. הפרט השני הוא המעניין והחשוב יותר: כניראה שפייף הכיר את אישתו דרך האדם שאצלו עבד והתמחה. יצחק לוזאדה (Louzada). לדבריה, לוזאדה היה נגר יהודי שחיי ועבד בניו יורק בסוף המאה ה18. יהודייה הראשונים של ארה"ב היו יהודים מפזורת ספרד שנמלטו לעולם החדש בין היתר מהולנד וממושבות פורטוגליות וספרדיות במרכז אמריקה.
אם כן מי הוא אותו יצחק לוזאדה Isaac Louzada? זו שאלה שמעניינת אותי מאז. האם היה חלק ממסורת נחבאת של נגרים יהודיים שחייו בניו יורק? האם זהו מקרה בודד או חלק מקבוצה של נגרים יהודיים שחייו באטליה ואחד מהם היגר לארה"ב? אם חקתי תעלה תשובות לשאלות איידע אתכם. ואם למי מיכם יש רמזים או פתרונות לחידה אנא כתבו לי.

על נגרים בני דת משה
מפרט מרתק של הוראות ניסור חיתוך והרכבה מופיע בחומש בפרשות הדנות בבניית המשכן. בהמשך אנו מוצאים דקדקנות בפרטים, בחומרים, ובגדלים העוסקים בתיאור מקדש שלמה. המסורת העברית-יהודית אינה מזניחה, כמו שחושבים רבים, את החומר אל מול הרוח. היופי הגשמי זוכה להערכה ולכבוד הראוי לו בפולחן ובהלכה. נגרים יהודיים היו ידועים בעולם הקדום. המפורסמים שבהם היו כמובן יוסף וישוע מנצרת. נגרים וגלפים יהודיים ממזרח אירופה היגרו לאמריקה בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 ותערוכה על מורשתם התקיימה לפני מספר שנים בניו יורק. Murray Zimiles, אצר את התערוכה וכתב ספר מרתק על הגלפים והסטטים היהודיים. שם הספר: Gilded Lions and Jeweled Horses: The Synagogue to the Carrousel, Jewish carving tradition
מתברר שהגלפים והסטטים בהגיעם לעולם החדש לא הסתפקו בגילוף עיתורים לבתי כנסת וראשי מצבות ופרסו את כנפיהם גם מעל גילוף אזרחי ואדריכלי. עבודתם המפורסמת ביותר היתה אולי גילוף סוסי קרוסלה לירדים.

במשך מאות שנים, מיימי הביניים ועד מהאה ה19 הודרו יהודים מהגילדות האירופאיות ונאסר אליהם ללמוד ולעסוק בנגרות, כמו גם במלאכות אחרות שנחשבו נעלות ע"י הסביבה הנוצרית. אך מרגע שנפתחו שערי ההשכלה ורוח הנאורות החלה מנשבת מרוסיה ועד ברטניה, חירות וקידמה עודדו תמורת אזרחיות שעודדו את היהודים לחזור ולעסוק במקצועות מעשיים ואומנותיים.

הסיפור של דאנקן פייף והקשר עם מורו -- יצחק לוצאטו צריך להחקר ולהתפרסם. הוא מעניין לא רק בהיבט הנגרי והעיצובי אלא גם בהיבט של תולדות ומסורות עם ישראל בגולה, בארה"ב ובעשורים הראשונים של האמנסיפציה ושיווין הזכויות שניתן ליהודים, תחילה במסורה, אבל לאחר מיכן ביד רחבה יותר.

לסיום רשומה זו הנה קישור לאתר התערוכה, בו תוכלו לראות תמונות של רהיטי האמן.
להנאתכם אני מצרף סרטון ווידאו קצר שהופק עבור המטרופוליטן ומראה איך חרט מודרני מייצר ניצבי מיטה בסיגנון הטיפוסי לדאנקן פייף.

מלאכת רגליים: נגר אתיופי נכה, הבונה בעזרת רגליו בלבד

הסרטון הבא מרגש ומרתק. נגר וחרט אתיופי שנולד עם זוג ידיים מנוונות שאינן מתפקדות כלל, פיתח יכולת מדהימה לעבוד עם כפות רגליו. הוא מנסר, מקבע מסמרים, חורט, ולמעשה עושה כל עבודה אחרת בעזרת כפות הרגליים. כשתאזינו לו תוכלו לשמוע מדי פעם את המילה או השורש "נגר" בהקשר למילים המתארות עבודה, מלאכה, עשיה. אמהרית (אני מניח שזו שפתו) היא שפה שמית, קרובת משפחה לעברית וניראה שהמילה נגר משותפת לשתי השפות - העברית והאמהרית. אם למי מכם יש מידע נוסף על שורש המילה "נגר", הוא מוזמן לכתוב לי או להוסיף הערה לרשומה הזו.
הנה הסרטון:

Stools from Mark Morgan on Vimeo.

בניית שולחן עבודה מרשים: סידרת סרטים מבית FineWoodworking

הסרטון הזה הוא קדימון לסידרת סרטי ווידאו קצרים המלמדים כייצד לבנות שולחן עבודה מאלון ואדר. אחרי צפיה בסרט הפתיחה תוכלו להמשיך לצפות בשאת הסרטים. די ממכר, מרשים ומאתגר.

הספה של עירית: שיפוץ ספה ישנה, עצות והסברים

עירית מת"א שלחה לי שאלה ותמונות. היא מתכוונת לארח ספה ישנה בדירתה המשופצת אבל תחילה היא מבקשת לשפץ אותה.
הנה השאלה ולאחריה התמונות והתשובה שלי.
-----

יואב שלום,

כשקראתי בבלוג שלך את כל הרעיונות, הטיפים והעצות שאתה נותן, שהופכות "חול לזהב", החלטתי להעיז ולשאול אותך שאלה בנוגע לספה אותה אני מעוניינת לחדש.

הספה הובאה בשנות החמישים מצ'כיה והיא במצב טוב (אינני יודעת את סוג העץ).

אני רוצה להשתמש בה בדירה תל אביבית משופצת.

אני מצרפת תמונה הן של החלל בדירה (תמוקם תחת החלון) והן של הספה ---כמובן שהיא תרופד מחדש וגם בהיבט זה אני מתלבטת איזה מראה לתת לה (ריפוד יוטה/עור/ בד/כהה/בהיר/רטרו --בקיצור התלבטויות---)

כיצד לדעתך עלי לטפל בספה, מהם שלבי העבודה והגימור ובאילו חומרים להשתמש?

אשמח להמלצותיך.

רב תודות,

עירית  

-----------

הי עירית,

תודה שכתבת לי. אני חושב שריפוד בהיר יכול להיות הפתרון הטוב ביותר.

היתי מרפד את הספה בשלש כריות ישיבה ושלש כריות גב. כל כרית בבד עבה (כותנה או קנבס) שניתן לכיבוס. רפדיה טובה יכולה לתפור כרית בעלת רוכסן.

את העץ (אולי זה אלון?) היתי מנקה תחילה בטרפנטין מינרלי וסמרטוט ואחר כך משייף קלות בנייר שיוף מס' 320 להחלקת פגמים (ונזהר שלא להסיר את שיכבת הגיוון הכהה שעליו). מורח שיכבת לכה מדודללת ב50% טרפנטין בעזרת מטלית, הסבר בהמשך, ונותן לגמר להתייבש יום שלם. בעזרת נייר לטש מס' 600 ממרק בעדינות את שכבת הגמר הראשונה ואז מיישם שכבת גמר שניה ושלישית. המתיני כיום בין ישום השכבה השניה לשלישית. אגב, אין צורך לשייף בין השכבה השניה והשלישית.

את הגמר מכינים מטרפנטין מנרלי ומלכה חד רכיבית בבסיס שמן מתוצרת תמבור או חברה דומה. מזגי לצנצנת כמות שווה של לכה ושל טרפנטין.

מערבבים את הטרפנטין והלכה בצנצנת ובעזרת מטלית כותנה (מחולצה ישנה וכו') מכינים פקעת ישום. תובלים את הפקעת בנוזל, סוחטים אותה מעט שלא תהיה רטובה מדי ומחלקים אותה על פני השטח. הדימוי הכי משוגע שאני יכול לחשוב עליו זה, חשבי שהפקעת הוא חילזון (כמו בילדות) ואת מובילה אותה על פני העץ. החליזון משאיר אחריו שובל נוזלי -- זה מה שהפקעת צריכה להשאיר אחריה. שובל ליד שובל, תלם בצד תלם כשכל רצועת נוזל חופפת לחברתה כמה מילמטרים.

משפט אחרון וחשוב: זיכרי להגן את הידיים מפני הלכה בעזרת כפפות. כמו כן הרחיקי את הרהיט מאבק, מילדים, חתולים וציפורים עד ליבוש הלכה כדי למנוע הכתמה במזהמים שונים כמו טביעות ידיים, שיער ואבק. 

סרטון הווידאו המצורף מסביר איך להשתמש בתמריק לכה דומה לזה שהזכרתי בשיטה שתיתן לך מושג איך ליישם אותו בעזרת מטלית בד.

בהצלחה,

יואב 

יש עתיד לנגרות בארץ: פרוייקט הגמר של יואב הרשקו

אתמול קראתי ראיון עתונאי אם איש תעשיה שהתלונן (בצדק) על התמעטותם, שלא לומר,  העלמותם של אומני המקצועות הטכניים בארץ, כמו חרטים, מסגרים, רתכים, ונגרים. המציאות שאותה ציין התעשיין היא עגומה מאוד. בתי הספר המקצועיים שדאגו ללמד מגוון רחב של מקצועות טכניים נדרשים החליטו לסגור את רוב המגמות "המעשייות", השביתו את הסדנאות ופיטרו את המורים הוותיקים והטובים לטובת מערך שיעורים עיוני ותיגבור של מגמות טכנולוגיה עילית נחשקות.
האור בקצה המנהרה הוא שהתמעטותם ונדירותם של בעלי המקצוע שהזכרתי יוצרת באופן טבעי עליית בגובה משכורתם. ובעתיד הקרוב נראה עלייה במיצוב החברתי כמו גם ברמת ההכנסה של חשמלאים, נגרים, רתכים וכו'. כבר כיום נגרים מומחים יכולים להרוויח יותר מאשר עו"ד ממוצע, וכרסמים או רתחים הנחוצים במפעלי גוש תפן מקבלים משכורות ותנאים הגבוהים מאילו של בוגרי מכללות במגמת שוווק או מנהל עסקים.
וכל זה מתקשר להישג הנאה של בוגרו הטרי של קורס הנגרות של משרד העבודה והרווחה, חברי הצעיר יואב הרשקו.

הנה הפרוייקט מפי יואב הרשקו. קראו ותהנו....

זהו ארון בגדים הניתן לפירוק והרכבה המיועד לילד. הארון בעל שמונה מדפים ואיזור תליה בגובה 100 ס"מ. באמצע הארון מחיצה. 

מבנה הארון הוא מסגרת ומילואה. חיבורי סין ונקב מחוזקים בברגים המאפשרים ניתוק החלקים לצורך שינוע.

החומרים

שלד הארון: אלון מבוקע (רגליים, קושרות ומסגרות הדלתות).

מילואות: מסנדויץ' בציפוי פורניר אלון, כמו גם המחיצה והמדפים, בתוספת סרגלי אלון בדפנות.

פירזול: מצאתי צירים "פומל" יפים וצנועים בציפוי פליז ולכה אצל האחים ביטר. 

הגימור: הוא שכבה אחת של לכה דור מט (דו רכיבית). בחרתי ליישם שיכבה אחת כדי שיישאר המרקם הטבעי והמחוספס של האלון (לאחר שתי שכבות ויותר הגמר הופך למשטח חלק ופלסטי) אחרי השיכבה הראשונה בצעתי ליטוש עדין ביותר עם גב נייר הלטש (הצד של הוולקרו) ואז עברתי שוב עם הלכה לתיקונים קלים בלבד. לאחר שהרכבתי את הארון בבית הלקוח, עברתי מבחוץ בלבד- עם שעווה, שהפכה את הגימור למשי מעורפל ורך, כמו צמר גפן..

מידות:

רוחב 100

עומק 60 

גובה 200 

הנה תוכניות הארון ושלבי הבניה הראשוניים, שימו לב לשימוש במחברי סין ונקב בין החלקים המבניים בדלתות ובקורות האופקיות, כמו גם בדלתות המילואה.

הארון מוכל לגמר:

וכאן הארון אחרי ציפוי גמר:

פרטי פירזול:

כל הכבוד ליואב הרשקו ובהצלחה רבה במקצוע המדהים שניקרא נגרות...