עסוק, עסוק מאוד...

אני מתנצל לפניכם קוראי היקרים שאני לא מעלה בזמן האחרון תוכן לבלוג.
אני חנוק מעבודה והתחייבויות אחרות. הכל תחת שליטה אבל זה מצמצם את יכולתי לשבת בנחת ולכתוב.
בנוסף לכל הדברים שהתחייבתי לעשות, התחלתי לאחרונה גם למכור קרשי חיתוך לאתר http://food52.com/
שמעו עלי, פנו אלי והסכמתי. האתר מקסים, נולד כרעיון שיתוף מתכונים וצמח לאתר מוביל בתחום הקולינריה ולאחרונה גם כחנות בוטיק לציוד מטבח ואירוח. הרעיון הפשוט בבסיס האתר הוא: קוראים שיש להם מתכון משגע יכולים לשלוח אותו למערכת. שם (במנהטן) יבשלו את המתכונים הנבחרים, יצלמו אותם ויפרסמו אותם בחינם לכל העולם. פשוט ומוצלח.
בהמשך החליטו אנשי האתר שלא דיי רק במתכונים מנצחים ושיש צורך גם לקשט את האתר בכלים נאים.
הם שמעו על הקרשים שלי מגלריית בוטיק שמוכרת אותם ולקראת החגים פנו אלי בהצעה לשלוח להם דוגמאות של קרשי אדר (מייפל) ודובדבן. דוגמאות נשלחו ופרטים סוכמו. כבר כמה שבועות שהקרשים מופיעים באתר והזמנות מתקבלות. זה נחמד וכיף אבל זה המון עבודה. האתר אמנם משלם את עלות המשלוח אבל אני אחראי לאריזה ולהבאת הקרש לסניף הקרוב של UPS. לאלו מבנכם שמתמחרים את עבודתכם, נושא האריזה והמשלוח זוכה לפעמים לתת הערכה. הדפסת מסמכי משלוח, אריזה, הליכה לסניף של UPS צורכת זמן. לפעמים עד כחצי שעה. זהו זמן שצריך לקחת בחשבון שכקובעים מחיר למוצר.

רוב הקונים מבקשים לקבל את הקרשים לפני חג המולד ולכן הלחץ לשלוח בהקדם - גדול.
הכנתי מלאי קטן ואמרתי בליבי שאייצר יותר אחרי שארגיש את דופק המכירות. הנמכרים ביותר הם קרשים בעלי פאה אחת טבעית. אחריהם מככבים קרשים מאדר ודובדבן שצורתם מלבנית. הצלם של food52 עשה עבודה נהדרת והקרשים נראים מצוין.
הנה כמה תמונות.

גילוף אותיות לטיניות - סרטון מבית American Woodwrker

הסרטון הבא מסביר באופן ברור ופשוט כיצד לגלף אותיות לטיניות. השיטה אותה מראה המנחה דורשת מספר מצומצם של כלי גילוף: מפסלת V , מפסלת קמורה מס' 2, ושקען פשוט איתו הוא מגלף למשל את הנקודה בקצה זרוע האות  r. אני בטוח שאת השיטה הזו ניתן להמיר גם לגילוף אותיות עבריות.
צפיה מהנה.
Carving Incised Letters 1 - American Woodworker TV

יצירת אליפסה מושלמת בעזרת כרסומת ותדמית מתכווננת

הסרטון הבא, גם הוא מבית American Woodwrker מראה איך מכוונים תדמית מתכווננת ואיך מכרסמים אליפסה לצורך הכנת משטח שולחן. התדמית קלה להכנה והדרך בה מכרסמים את האליפסה ברורה ואמינה.

השחזת כלי חריטה והשימוש בהם -- סרטון מעולה מבית American Woodworker

הסירטון הבא נוצר כדי להשלים את המאמר בנושא המפרסם בימים אילו במגזין.
אלן לייסר מסביר כיצד להקנות  למפסלת החריטה גאומטרית להב נכונה וכיצד ליצור בעזרתה צורות שונות על העובד הנחרט. הסירטון ברור ומעולה. למתחילים כמו לוותיקי המחרטה והעץ מובטחת הנאה מהצפיה בו.

בכיר נגרי האמן בישראל זוכה להכרה ראויה

מה שהתחיל כגילוי מפתיע באינטרנט לפני שנה יהפוך בעוד שבועיים למאמר מאיר עיניים בכרך השנתי של מגזין Woodwork, חורף 2013-14.
לפני שנה חיפשתי חומר על ארונות קודש ברשת. מצאתי הרבה זבל וכיעור, שמלץ וקיטש.. בקיצור הרבה נגרות גרועה, אבל גם מצאתי את ג'רמי קמחי שלנו. הנגריה של ג'רמי נמצאת בכפר אדומים והסיפור שלו כמו גם העבודות שלו ראויים לפרסום מפרגן. הוא גדל בארה"ב, עלה לארץ, חזר ללמוד נגרות בפנסילבניה ושב לישראל לפתוח את הנגרייה שלו. הוא בונה רהיטים פיסוליים וכלי קודש.
אחרי עיון באתר שלו שלחתי לג'רמי אימייל ושאלתי אותו אם יהיה מעוניין שאציע לעורכים שלי לכתוב כתבה עליו. אחרי שיחת טלפון קיבלתי את הסכמתו והשלב הבא היה להכין קובץ מלל ותמונות ולשלוח את זה למגזין לעיון העורכים. לקצר את הסיפור... המגזין אהב את הרעיון וביוני האחרון הגעתי לבקר את ג'רמי בנגרייתו לצורך הקלטת הראיון והצילומים.
הכתיבה והעריכה הסתיימו השבוע. המגזין יצא לאור בארה"ב בנובמבר והמאמר יהיה, כך אני מאמין, מאוד מעניין.

Woodwork הוא המגזין הבכיר מבין כתבי העת הדנים בנגרות אמנותית. למעשה הוא היחיד המוקדש רובו ככולו לנגרי אמן, להיסטוריה ולתאוריה הקשורה בנגרות אמנותית.
הוא יוצא לאור פעם בשנה וזוכה להערכה רבה.
השנה אני מפרסם בו שתי כתבות: זו על ג'רמי, וכתבה שנייה על אבא ובן - דון וכריס בולה, נגרים הגרים בקונטיקט ונהנים מבניית רהיטים קלאסיים בהשראת סגנון מקומי שנולד בניו-המפשייר ושמו Dunlap Style.

הנה שידה גבוה שבנה דון, לאחריה כיסא בסיגנון המלכה אן מבין היוצר של דון וכריס. התמונה האחרונה היא של אחת העבודות היפות של ג'רמי.

בניית קופסת אתרוג פרק ג' ואחרון

לאחר השלמת הכירסום הדקורטיבי פילחתי את הקופסה לשני חלקים על גבי מסור השולחן.

הפעולה הבאה היתה להרכיב את הצירים. השתמשתי בצירים עבים ויפים מפליז משוחל שקניתי דרך האינטרנט. הנה צבא הכילים מוכל למערכה.

תחילה סימנתי חרצים לתחימת שטח מפרצי הצירים.

בעזרת מפסלת חיקקתי את מפרצי הצירים.

הושבתי את הצירים במיפרציהם וסימנתי את מרכזי החורים לקידוח מקדים עבור הברגים.

קבעתי את הצירים והמשכתי לסמן את החור עבור מגנט אבטחת המכסה. קדחתי את החור והדבקתי את המגנט הראשון במיכסה ואת השני בדופן הקופסה. 

ולסיום תמונות הקופסה לאחר שיוף, גיוון ולכה.

סרטון קצר על נגר גדול

ג'ורג נקשימה היה אדריכל, אמן, נגר ואיש חזון. נולד בארה"ב להורים יפניים והפך אם השנים לאיש שאולי יותר מכל אדם אחר אחראי להכרה ולהצלחה של תחום נגרות האמן בעולם ובצפון אמריקה בפרט.
הנה סרט קצר ומעניין עליו שהופק ע"י הנשיונל ג'אוגרפיק.

Elegant Craftsman from George Nakashima Woodworker on Vimeo.

בניית קופסת אתרוג, חלק ב'

אחרי שניסרתי את החריצים בכל הפינות הכנתי פס עץ בעובי של שלשה מ"מ וניסרתי אותו לכפיסים בצורת משולשים קטנים.
מרחתי דבק בחריצים ותחבתי את הכפיסים אליהם.

לאחר שהדבק יבש ניסרתי את הכפיסים והקצעתי אותם.

שימו לב למסור המיוחד בו השתמשתי. זהו מסור ללא סיכסוך שניים המתאים לניסור על פני משטח העץ בלא חשש לשריטת פני השטח.
לאחר שפאות הקופסה הוקצעו הגיע שלב כרסום פרט הקישוט של התחתית והמכסה.
הרכבתי כרסום צורני על שולחן הכרסום ובסבלנות רבה הסרתי שכבות עץ אחת אחרי השניה מכל אחת מפאות הקופסה. נסיון לכרסם סביב הקופסה במהלך אחד או שניים יניב צרות צרורות: פריצת סיבים, שריפת סיבים וכיוצא באילו.

 בפעם הבאה והאחרונה אראה איך התקנתי את הצירים.
חג שמח.

בניית קופסת האתרוג מאמר לחג. חלק א'

ברשומה הקודמת כתבתי לכם שאפרסם תחילה את סיפור הבניה בבלוג האמריקני שלי, אבל שיניתי את דעתי ואני שמח לתת לקוראי העברית זכות קדימה. אחרי הכל מגיע למנויים הישראלים משהו מתוק לשנה החדשה ובכלל, קופסת אתרוג זה משהו משלנו.

מבנה הקופסה
הקופסה מורכבת מארבע פיאות המחוברות זו לזו במיישק פינתי בן 45 מעלות (Miter Joint).
מיישק זה ניראה מעולה והוא גם קל להכנה. ישנן שיטות רבות לנסר חלקים בשיפוע של 45 מעלות. השיטה האהובה עלי היא בעזרת מסור שולחן.

1. מנסרים את החלקים לרוחב אחיד. מנסרים חריצים לאורך הפיאה העליונה והתחתונה. אל חריצים אילו נשחיל את תחתית הקופסה ומכסה. בתמונה המצורפת תוכלו לראות את ניסור תחתית ומכסה הקופסה. יצרתי את חלקים אילו מלביד ברוחב שישה מ"מ שעליו הדבקתי יריעת קש קלוע.
2. מטים את להב המסור ב45 מעלות ובעזרת miter gauge דוחפים את החלקים אל המסור (ניסור רוחבי).
3. מניחים את החלקים על משטח ישר כאשר פניהם החיצוניים פונים מעלה. מקרבים את המישקים זה לזה ומצמידים סרט דביק בינהם.
4. מורחים דבק על המישקים, תוחבים את התחתית והמכסה לחריצים ומקפלים את החלקים סביב המכסה והתחתית.

5. מהדקים את מחיצת התיבה האחרונה לראשונה בעזרת סרט דביק אותו מתחנו היטב. ניתן להוסיף כוח הידוק ע"י חגירת רצועת הידוק סביב החלקים.

6. אחרי שהדבק יבש מקציעים את מסגרת הקופסה העליונה והתחתונה. מניחים את פינת הקופסה בתוך עריסת ניסור ומקדמים את העריסה על פני מסור השולחן. המסור מכוון כך שינסר חריץ בעובי 3 מ"מ ובגובה (עומק) שלא יחדור את דופן פינת הקופסה.

7. מסובבים את הקופסה לפינה הבאה וחוזרים על התהליך. המתרה לחרוץ חריץ בכל פינה מבין הארבע. אז יש להזיח את הקופסה הצידה ולהמשיך לחרוץ את ארבעת החריצים השכנים.

בפעם הבאה אמשיך בתיאור בניית הקופסה. 

ברכות לראש השנה וקופסת אתרוג שזה עתה סיימתי לבנות

ראשית אני מבקש לאחל לכול הקוראים שנה טובה, בריאה ומוצלחת. המון נסורת, ושלל יצירות עץ יפיפיות לכולם. אני גם רוצה להראות לכם תמונות של קופסת אתרוג שזה עתה סיימתי לבנות ושאתמול בבוקר נאספה אחר כבוד ע"י האספן שהזמין אותה לביתה החדש בברוקלין.

הקופסה בנויה ממהגוני, מישקי פינותיה מחוזקים בלשוניות עץ. תחיתה ותיקרתה עשויים לביד טיק שעליו מודבקת יריעת קש קלוע -- להזכיר את הסכך שעל הסוכה.
בהמשך אראה איך בניתי אותה במספר רשומות בבלוג שלי באמריקן וודוורקר.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

שאלת קורא: איזה עץ (וציפוי גמר) יאה לשולחן לישת בצק

עידן הפנה שאלה:

*******

הי יואב

התרשמתי  מאד מתשובותיך  בבלוג ונראה לי שאתה האדם הנכון לענות על השאלה המורכבת שלי

אני אופה לחמים בבית לא מעט זמן ואני  רוצה לבנות שולחן עץ שעליו יהיה לי נוח יותר להתעסק עם הבצק.

איזה עץ מתאים יותר לבניית השולחן?

והאם מספיק למרוח שמן פשתן לגימור הסופי?

תודה

עידן

********

הי עידן,

הייתי בוחר בין שני מיני עץ: אשור (בוק) ואדר (מייפל). האשור יהיה זול יותר אבל משעמם. המייפל יקר ומעניין. שניהם עצים קשים בעלי נקבוביות סגורות, מה שהופך אתם קלים לניקוי. ציפוי גמר מסוג לכת שמן 8 של טמבור או הולץ לזור של יעקובי הם האידאליים להברשה. קל ליישם אותן ואין צורך לתחזק אותן. 

זכור שיש למרוח לפחות ארבע שכבות לקבלת מרקם עמיד לסוג השימוש שאתה מכוון איליו. אם יש באפשרותך להשתמש במרסס לכה שווה לבדוק שימוש בלכה דו רכיבית שעמידותה מובטחת לשנים רבות. 

כדי למנוע שחיקה של הלכה אתה מתבקש להשתמש בספוג וסבון בזמן ניקוי השולחן. קירצוף בסקוץ' ברייט או בצמר פלדה ישחוק אותה במשך הזמן.

בהצלחה,

יואב

בנצי מסנברג מאיר את עינינו

לאחר פירסום הרשומה על הרפתקאותיי במיין נשאלתי על ידי בנצי מסנברג מה שם העץ המוכר בארה"ב כBASSWOOD
השבתי שמין זה וזניו ידועים במספר שמות: באנגליה שמו Limewood, בחלקים גדולים ביבשת אירופה קוראים לו Linden, הוא, או אחד מזניו זוכה גם לשם Tilia , אבל אין לי מושג איך קוראים לו בשפת עבר.
בנצי חקר ומצה והנה הפתרון:

 ------------------------

הי יואב שלום,

מחיפוש קצר באינטרנט מצאתי את שמו העברי כמו שאתה רואה.

ומסתבר שאף הוזכר בתנ"ך.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%94

ראה בבקשה גם את הבלוג הזה בו מוזכר גם תחליף לתרזה האובי'צה:

http://toolbox-toolbox.blogspot.co.il/search/label/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A3%20%D7%91%D7%A2%D7%A5

עדין לא מצאתי את העץ כמובן אבל זה יתברר בקרוב אני מקווה.

אעדכן כמובן.

בברכה, 

בנצי מסנברג

--------------------------

תודה לבנצי ולשאר הקוראים שמעשירים את הידע של כולנו. 

שוליית גלפית

חברתי הטובה סטפני רוקנק חובשת שני כובעים. הראשון והחשוב יותר עבורה הוא בארט האמן (היא גלפת ופסלת עץ) והמגבעת השניה היא מצנפת האקדמאי. שכן סטפני היא פרופסור מן המניין ללימודי פילוסופיה בקולג' מצוין במדינת ניו-יורק.
אנו חברים ועמיתים ועבדנו יחדיו על פרויקט הטוטם שבניתי  ב2011 (תהילים צ"א)
לפני שנה היא הציעה לי להצטרף אליה כשוליה בקורס גילוף ופיסול אותו העבירה בHaystack Mountain School of Crafts שבמדינית מיין. קפצתי על העגלה ואמרתי כן. חיי השוליה יכולים להיות נהדרים אם הוא או היא נכונים לאתגר ומוכנים להצניע אגו ולשוב ולהיות תלמידים.
אספתי מספר הגיגים ותמונות ופירסמתי שתי רשומות על החוויה שהיתה על אחד מאיי הצפון הרחוק.
הנה הרשומה הראשונה
והנה השניה 

כמה רעיונות מעולים לאירגון הסדנה הביתית וגם התעשייתית. Hyper-Organized Shop - American Woodworker TV

Hyper-Organized Shop - American Woodworker TV

גימור משטח שולחן אוכל מאורן - שאלה של קורא

אמיר שלח לי שאלה הבוקר:

היי יואב!

קודם כל, ברצוני לציין שהבלוג שלך מרתק, אינפורמטיבי, יצירתי ומעשיר.

ממש כיף.

אשמח אם תעזור לי בשאלה קטנה, אני מרגיש שיש אלף אנשים עם אלפיים דעות בנושא.

מהו הגימור האידיאלי עבור שולחן מטבח שעשוי עץ אורן?

זה שולחן מטבח, כלומר, הוא לא ישמש לבישול וחיתוך אבל כן יבוא במגע עם רכיבים פה ושם. לא עם חום.

מעריך מאוד את עזרתך,

אמיר.

הנה תשובתי:

הי אמיר,

תודה על השאלה. 

הגימור האידאלי תלוי בכמה גורמים ובניהם: יכולת היישום של המבצע, זמן עבודה ויבוש ודרישות הגנה למוצר. 

בו ניקח אותי למשל. אני לא יודע ולא רוצה בשלב זה להתנסות בריסוס לכה. מכאן שיש לי שתי אפשרויות ישום: הברשה או מירוק. הברשה נעשית במברשת ספוג ויכולה להיות פעולה שרמת הנסיון הנדרש להצלחתה היא בינונית ומעלה. על מנת להגן על משטח שולחן מעץ לאורך זמן יש צורך בלפחות ארבע שכבות לכה. היישום יקח ארבעה ימים מהתחלה ועד סוף התהליך. כל שיכבה מתייבשת יחסית לאט מה שמצריך הגנה על המוצר מפני מזהמים שינחתו עליו וישקעו בלכה. 

מירוק, בעזרת פקעת בד, היא פעולה קלה יותר המחייבת תנאי פתיחה וותרנים יותר מהברשה. הלכה זוכה לדילול, ומשיכת שכבות אחת על גבי השנייה מזכירה ניגוב של משטח שולחן בספוג רטוב. מכיוון שדרושות לנו שכבות רבות (עשר) התהליך יקח  מספר ימים. מכיוון שתמהיל הלכה והמדלל מתנדפים ומתמצקים מהר, אין צורך לדאוג יותר מדי להגנת הרהיט מפני מזהמים. 

חומר הגימור הם גם עניין של העדפה. הגמר צריך להיות עמיד לנוזלים (בעיקר מים), לאלכוהול (אתה שותה מדי פעם יין אני מקווה), לשחיקה (ילדים, סכו"ם, וצלחות עושים שמות ברהיטים), ובמידה מסויימת לחום (בטעות האורחים הניחו סיר חם על השולחן). כל אילו מנווטים אותנו לשתי אפשרויות ראליות: לכה בבסיס שמן ולכה בבסים מים. אני לא אוהב להשתמש בלכות אקריליות בבסיס מים. הנוסחאות הכימיות שלהן לא שוכללו די הצורך כדי שיוכלו להשתוות לתכונות הנהדרות של לכות השמן. בין לכות השמן אין הבדלים גדולים ולכן היתי ממליץ להשתמש בלכה כמו וורנית או לכה 8 של טמבור. 

אם תבחר בלכה מס' 8 יתכן ותרצה לדד אותה ב 10 או 20 אחוז על מנת להקל על מלאכת ההברשה.

זכור ששיוף נכון לפני היישום ובין שיכבה לשיכבה חשוב להבטחת תוצאות אופטמליות. בין שיכבה לשיכבה אני משייף עם נייר מס' 400 את השיכבה האחרונה אינני משייף אלה אם כן אני מבקש להגיע למראה מט-משי. או אז אני משתמש בצמר פלדה עדין במיוחד. 

שלח לי תמונות של התהליך ואשמח לפרסם. 

יואב

שיחה בין עורכי FineWoodworking ונציגי יצרני כלי העבודה המרתקים ביותר

שנים מעורכי המגזין אירחו כמה נציגים מחברות כלי העבודה החשובות בארה"ב. השיחה נערכה במסגרת יריד הנגרות הגדול של לאס ווגאס. נציג SawStop ואחרים סיפרו על הכילים הקיימים ואילו שעתידים לצאת לשוק. שיחה מרתקת אחרת היתה על דבק מהיר שפותח במיוחד לעבודות עץ וששונה מדבקים אחרים שאנו מקרים.

Shop Talk Live 37: SawStop Portable in the Works - Fine Woodworking

עץ לדעת בית-ספר לנגרות רהיטים הפיק ווידאו פרסומי מקסים

התקנת ידיות שקועות ופירזול נוסף בשידת מסע מעץ טיק

כידוע, עבדכם הנאמן חובש מספר כובעים: נגר, אמן, מורה, וגם ממציא לעת מצוא.
חלק נכבד של השבוע אני מקדיש לנגריה של חברת רוברט לייטון בברוקלין. רוב רהיטי החברה מיוצרים עבורנו בהודו על פי תוכניות ועיצובים שאנו מפתחים  בארה"ב. אילו רהיטים שבנויים ממיטב החומרים (טיק, מהגוני, פליז) ושמחוברים יחדיו בעזרת שיטות החיבור הקלאסיות כמו זנביונים, סין ונקב, שגמים וכו'.
חלקו הגדול של הטיק והמהגוני שמשמש לבניית הרהיטים נלקח מקורות של בתים ישנים שפורקו, חלק קטן מגיע מעצים שגודלו ביערות מתוכננים.
בנגריה זוכים הרהיטים למקצה התאמות סופי על פי צורך, לשינויים על פי דרישת הלקוחות ואף לתיקונים כאשר הרהיט ניזוק בזמן השינוע. אני מתלוצץ ואומר שהתפקיד שלי מזכיר את זה של מנתח פלסטי שעובד על רהיטים במקום על אנשים.
ברוב המקרים הרהיטים מגיעים עם פרזול אך ישנם מצבים בהם הפירזול הנדרש מורכב על ידינו בניו יורק. כך קרה גם בעניין שידת המסע שבתמונה. היא הגיע עירומה מפירזול ואנו נידרשו להתקין אליה ידיות שקועות, פינות עגולות ופינות ישרות זווית. את הידיות החלטתי להתקין בעזרת שילוב של עבודת כירסום ועבודה עם כילים ידניים. לצורך כירסום השקע עבור הידיות היה צורך ליצור שתי תדמיות שונות (שבלונות) שנתחמו ע"י מסגרת. תהליך הכנת התדמיות ושיכלול סדר הפעולות דרש דיוק ותיכנון מדוקדק, אבל בסופו יצרתי מערכת אמינה וחזרתית שאיפשרה לי לחסוך זמן ניכר שהיה מתבזבז אם היתי "תופר" לכל ידית וידית הליך של כרסום וקיבוע על פי המיתאר האישי של אותה ידית.
בבלוג שלי באמריקן וודוורקר תוכלו לראות את כל התהליך. אני בעיצומה של מלאכת פרסום שש רשומות בנושא, בינתיים פורסמו ארבע.
הנה הקישורים אליהם:

התקנת פירזול בשידת מסע רשימה מס' 1
התקנת פירזול בשידת מסע רשימה מס' 2
התקנת פירזול בשידת מסע רשימה מס' 3
התקנת פירזול בשידת מסע רשימה מס' 4

האם אפשר בכלל לגדל עץ לבניה בישראל ואם זה בלתי אפשרי האם בניה בעץ היא כלכלית?

בהמשך לשתי הרשומות הקודמות בהם דנתי בעץ כחומר בניה מעולה נשאלתי האם ניתן לגדל בישראל יערות שתנובת העץ בהם תצדיק את קיומם כענף כלכלי.

תשובתי, בקצרה, היא שכלכליות גידול משאב מתחדש (עץ) אינה צריכה להיות תלויה אך ורק בקרבה הגאוגרפית של המטע או היער לאתר הבניה. במילים אחרות. גם אם בארץ לא כלכלי לגדל עץ לבניה (בגלל מחיר המים להשקיה והקרקע) יש צורך לעודד את השימוש בעץ שייובא ממדינות אחרות. 

בכדי להסביר את הקביעה הזו אני רוצה שנבחן תחילה עת ענף הבניה בארץ. אנו נותים לחשוב שטכנולוגיות הבניה בארץ התפתחו באופן אורגני ממצאי החומרים המתחדשים (עץ, קש, סיבים) והמחצבים (סלעים שונים, אדמה וחול) הקיימים בטבע הארץ ישראלי. יתכן ובעבר זו היתה המציאות, כאשר הבית המקומי הוקם מחומרים מקומיים בלבד. אך מה שנכון היה לבניה הארץ ישראלית לפני מאות ואלפי שנים, לא יכול לספק את צרכי ואילוצי הבניה כיום. טכנולוגיית הבניה בארץ בימינו רחוקה מאוד מהרומנטיקה של הבניה "הטבעית" המשויכת לתקופות קדומות והיא למעשה תולדה של אילוצים, אופנות ואדיאולוגיות כמו גם של גחמותיהם של מתכננים צרי אופק הפועלים בימנו אנו. רובינו תופסים בניין כיחידה המיוצרת מבטון בלוקים וטיח, שהם - על פי מה שאמרו לנו - חומרים מקומיים. אך לאמיתו של דבר קיומם הפיסי של הבתים שלנו תלוי ועומד על יבוא של חומרים שונים (פלדה, אלומיניום ופלסטיק).

זאת ועוד, חומרי הבניה "הטבעיים" שלנו זמינים לנו כתוצאה מכריה וחציבה מסיבית של נוף הארץ הסלעי והדיונות שליד הים. כך שלמעשה הבניה בארץ תורמת להכחדת הנוף בישראל.

בנוסף, על מנת לייצר למשל בלוק בטון, צריך לחצוב ולרסק סלע, ואז לחבר את האבנים יחדיו בעזרת צמנט (מלט) וחול. איך מכינים צמנט? ... גם כאן יש צור בתחינת סלעים ושריפתם בטמפ' גבוהות מאוד. הדלק שמשמש לשריפת הסלעים לא "גדל" בארץ ואנו נאלצים ליבא אותו, והפחמן הדו חמצני שמשתחרר בתהליך השריפה מזהם את האטמוספירה ותורם להגברת אפקט החממה. 

גם הפלדה, המרכיב השני בחשיבותו בבניינים שלנו, זה שנותן לקורות ועמודי הבטון את חוזקם לכפיפה ומתיחה, אינה נחצבת בארץ ויש ליבאה מחו"ל. מכאן שמרכבים ראשיים "במתכון" הכנת הבית בארץ חייבים להיות מיובאים ממדינות זרות והשימוש בחומרים השכיחים בבניה בארץ הוא: או לא סביבתי או בכלל לא "מקומי".

אך הטרגדיה של השימוש בחומרים אילו אינה מסתיימת אך ורק עם תום בנית הבניין. שכן ביגלל סלעיותם ומוצקותם של חומרי הבניה בארץ, קשה מאוד להיפתר מהם לאחר שהבניין סיים את חייו או לאחר שהחלטנו לערוך שיפוצים בו. רוב פסולת הבניה הישראלית אינה ניתנת למיחזור אקולוגי וכמעט מאה אחוזים ממה לא תוכל לעבור תהליכים טבעיים של פירוק בטבע. לראיה, אנו עדים להתמלאות הארץ בתלוליות אפורות ומכוערות של פסולת בלוקים, קורות בטון וחומרי מליטה אחרים שמנקדים את הנוף כתוצאה משפיכה פירטית של פסולת בנין.

  

אני מאמין גדול בחשיבות ה"מקומיות" Localisem כאידיאולגיה שצריכה להשפיע על  ההחלטות הקשורות בבניה, בצריכה, בגידול מזון ובתחבורה. אבל אני חושב שאנו צריכים להזהר מפני קנאות יתר בנוגע ל"מקומיות". יחסי סחר, יבוא ויצוא היו ועודם הבסיס לציביליזצי, לעומתם הסתגרות וקנאות מקומית לא תעזורנה לנו להתמודד אם אתגרי העתיד. לכן אני, כמו מייקל גרין, מאמין ששימוש בעץ, גם עץ מיובא, יכול להוות מרכיב מרכזי ביצירת מודל עתידי, טוב וסביבתי יותר עבור ענף הבניה בארץ ובעולם.

לסיום, בעתיד הנראה לעין ומפאת משטר המשקעים הדל בארץ, לא כלכלי לגדל בישראל יערות לצורך הפקת עץ לבניה. זהו גם המצב במדינות אגן הים התיכון האחרות. אך בארץ כן כדאי לגדל יערות ומטעים לצרכים חקלאיים: כמו גידול זיתים, אבוקדו, תמרים, ומני פירות נוספים שעציהם אינם דורשים יתר השקיה. אילו הם ענפי חקלאות שלא ניתנים לגידול במדינות בעלות אקלים קר וגשום. יתכן ודונם של גידולי עץ ישראליים (זית למשל) יוכל להניב תנובה שוות ערך לדונם של מטע עץ אורן לבניה שגדל בפינלנד או ברוסיה למשל. ובאותה אוניה שתייצא שמן זית מהיער בגליל ניתן יהיה להחזיר כמות של עץ שתשמש לבניית שכונה חדשה. אך כדי שכל זה יצליח צריך להתניע את התהליך. היכן להתחיל? אצל הקבלנים, הצרכנים, האדריכלים או קובעי מדיניות הבניה והמימון? את השאלה הזו אני משאיר פתוחה ומזמין את הקוראים להגיב ולהאיר את עינינו.

בסרטון הבא תוכלו לראות איך מקימים בית בין שתי קומות העשוי עץ בשיטה יפנית חדישה.

בסרטון הזה תוכלו ללמוד על תוכנית לפיתוח מני עץ בעלי קצב גדילה מסחרר שיאפשרו להאיץ את מחזור הנטיעה, גידול, והכריתה על מנת להפוך את העץ לזול וזמין יותר.
 

האם עץ יכול לשמש כחומר גלם לבנית בתים באקלים הישראלי?

בהמשך לרשומה הקודמת שדנה בשימוש בעץ כחומר לבניית בתים, כתב לי אחד הקוראים ושאל אותי : "לא ברור האם זה מתאים גם לאקלים הישראלי?" 

תשובתי היא: כן בוודאי! עץ מבודד מחום וקור טוב יותר מבטון ופלדה, חוזק העץ ביחס למשקלו הסגולי גבוה יותר מאשר של שני החומרים שהזכרתי. בארה"ב ובמדינות רבות אחרות בונים בעץ בכל אחד ואחד מאזורי האקלים השונים ומבנים אילו מחזיקים מעמד מאות שנים. לדוגמה ניקח את העיר ניו-יורק ממנה אני כותב אליכם. יש כאן המון בתים מעץ ששורדים בחורף הקר ובקייץ הלח. הלחות בניו-יורק משתווה ואף עולה על זו של ת"א בקייץ, והחורף כאן, בו הטמפרטורות יורדת מתחת לאפס הרבה יותר קיצוני מזה שבישראל. לכן אני אומר בביטחה שהאקלים בארץ לא יהיה אבן נגף להצלחתם של מבני עץ. אני רוצה להדגיש שבניה בעץ חייבת להיות בניה חכמה שבה השימוש בעץ יהיה: לבניית שלד המבנה, המחיצות ופרטי הפנים. מתי אנו צריכים להעדיף חומר אחר? למשל בחלקי המבנה הבאים במגע עם הקרקע (מרתפים ומסדים) או במעטפת המבנה שבאה במגע עם גשם וקרינת השמש. למרות שיש מיני עץ שיוכלו להסתדר עם האתגרים הללו בצורה נהדרת (טיק, מהגוני, ארז וכו') השימוש בהם יהיה יקר ולא סביבתי. בית עץ חכם יהיה בנוי מ: מרתף או מסד מבטון מזוין, שלד ומבנה פנימי מעץ או עץ מתועש, ומעטפת חיצונית מזכוכית, אלומיניום, או מחיפוי העשוי פלסטיק ממוחזר שהושבח בחומרים עמידים לקרינה על סגולית.

שילוב של עץ וחומרים אחרים הוא שילוב מנצח. האתגר הכי גדול הוא לשכנע את המתכננים, הבנאים, הקבלנים... והכי חשוב את הציבור, שבית המורכב מ 80 אחוז עץ טוב ונכון יותר מבית בלוקים ובטון. 

עץ כחומר גלם לבניית בתי קומות ואף גורדי שחקים

את הרצאות TED אני מניח שרובכם מכירים. אני מקדיש להן זמן מפעם לפעם ואף דאגתי שאקבל אימייל תזכורת על שיחות חדשות שצולמו והוקרנו. השבוע ראיתי את אחת ההרצאות המרתקות מעולם.
מייקל גרין הוא אדריכל מצליח ובעל חברה לתיכנון מבנים. במשך 12 דקות הוא פרס לפני הצופים מסכת משכנעת ומלהיבה על עתידו של העץ באדריכלות. גרין מציג עובדות שאי אפשר להתכחש להם: עץ הוא החומר המתחדש היחיד שניתן לבנות ממנו מבנים גדולים. שימוש יתר בבטון ופלדה אחראי לאחוז ניכר מפליטת גזי החממה לאטמוספירה. עץ הוא קולטן הCO2 היעיל ביותר, ומה יותר חכם מאשר ללכוד את הפחמן הדו חמצני הרע ברקמות העץ שהופכות לחומר בניה. גרין גם מסביר מדוע אין לחשוש משימוש בעץ בבניה (פחד משריפה וחשש שגוי מהכחדת היערות).
אני ממש ממליץ לכם לפנות כמה דקות ולצפות בהרצאה.

נגר מתחיל בן שנה ועשרה חודשים

עומר הוא אחת התוספות החדשות למשפחת ליברמן המורחבת. לפעוט שתי אמהות מקסימות שאחת מהן היא בת דודי (גם היא נגרית..). ל"בחור" יש ידי זהב שנוצצות כבר בגיל כה צעיר ואחרי שפגשתי אותו לאחרונה אני יכול להעיד שהוא יהיה אחד מהליברמנים שאוריינותם הכיילית ראויה לציון. אחרי הכל הסבא רבא של עומר היה חרש מתכת. חלק גדול מילדיו (דודיי) עסקו במסגרות וחרטות, שנים מהנכדים נפחים ושניים אחרים(כולל אנוכי) נגרים.
את הווידאו הבא אתם חייבים לראות. עדיין לא פירסמתי אותו בבלוג האמריקני מסיבות שרק באמריקה יודעים לעולל. (הפעוט לא לבוש כהלכה....).

עבודה יפה של בוגר המחלקה לעיצוב רהיטים במכון הטכנולוגי של רוצ'סטר, ניו-יורק

ביירון קון הוא בוגר טרי של המחלקה לעיצוב רהיטים במכון הטכנולוגי של רוצ'סטר, ניו-יורק. במאי האחרון הוא הוזמן להציג ספסל מרשים במסגרת תערוכת הסטודנטים שאורגנה ע"י הFurniture Society ביריד הICFF. ביירון בנה את הספסל מאלון והטמיע בו רכיבים הנדסיים כמו זיזים וקורות שהתגבשו לכדי יצירה קלת משקל ואלגנטית המושפעת מאדריכלות ואסתטיקה יפנית.

לצפיה בתמונות נוספות בקרו באתר של ביירן. 

כיצד לישר לוח רחב ללא שימוש במיישרת

לא לכולנו יש מיישרת רחבה דיה כדי ליישר קרש עץ גולמי ברוחב ניכר.  הפיתרונות המקובלים לאתגר זו הם ניסור הקרש הרחב לאורכו ויישור כל אחד מחלקיו בנפרד. לאחר מיכן יש להדביק את שני החלקים בחזרה ולהמשיך בישור הצד השני במקצועת העובי. דרך אחרת להתמודד עם האתגר היא לישר את פני הקרש בעזרת מקצועה ידנית ולבדוק ישרות בעזרת סרגלים וזוג winding sticks. אך הדרך הקלה ביותר היא שימוש במקצועת עובי ובלוח בסיס קשיח שעליו יובל הקרש הדרוש ישור. המפתח להצלחה הוא קיבוע הקרש אל הבסיס באופן יציב והזנתו אל מקצועת העובי שלבים שלבים.
כל הנאמר כאן הוא קדימון לסרט המסביר את התהליך . את הסרט הפיק העורך שלי, טים ג'ונסון מהמגזין American Woodworker
צפיה נעימה:

חידושים ושיבוטים בתערכות הICFF בניו-יורק

כתושב ניו-יורק יוצא לי לבקר מדי פעם בתערוכות עיצוב וריהוט. כתבתי כאן בעבר על תערוכת הרהיטים המכאניים שהוצגה במוזיאון המטרופוליטן והיום אפנה אתכם לשלש רשומות שכתבתי על תערוכת הICFF  בה ביקרתי לפני שבועיים.
הICFF הוא יריד עיצוב הרהיטים החשוב ביותר בצפון אמריקה. ראשי התיבות של ICFF מלמדות על תכליתו: International Contemporary Furniture Fair.
המציגים בתערוכה באים מכל שכבות וקצוות תחום עיצוב הרהיטים והתאורה: מהסטודנט שזה עתה סיים את חוק לימודיו ושוכר ארבע מטרים מרובעים בפינת האולם, ועד חברת העיצוב הבין לאומית ששכרה שטח עצום, הביאה את מיטב דגמיה החדשים והפיקה מתנות ושקיות בד לשמש כאביזרי תזכורת למבקרים.

כמות הבודדים, החברותות (מספר מעצבים-יוצרים המתאגדים ביחד כדי לשכור מקום) והחברות משאיר אותך פעור פה ורצוץ רגליים, כי כדי לראות את כולם צריך לפחות 8 שעות של מסע מפרך.
השנה, ואני חייב להגיד שגם בעת ביקורי הקודם לפני שלש שנים, שולטים ברמה רהיטי עץ אגוז:
אגוז כעץ המשמש עבור כל הרהיט, אגוז כעץ הראשי ביחד עם עצים אחרים בהירים, אגוז ביחד עם חלקי מתכת צבועים בצבעים שונים, ולאחרונה גם רהיטי אגוז מצופים בקרום דק ומרשים של בטון.

ראויים לציון גם רהיטים או מערכות ריהוט הניתנות לפירוק מהיר. אילו הם כיסאות ושולחנות המיתכנסים בתוך עצמם או מערך רהיטים המורכב מאבני בניין מודולריות שהמשתמש מחליט איך לארגן יחדיו.

לחצו על הלינקים לקריאת הרשומות המלאות באנגלית. בהם תמצאו גם תמונות נוספות ופרטי יצרנים וכותבות האתרים שלהם.
ICFF חלק 1
ICFF חלק 2
ICFF חלק 3