אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.

יום שני, 31 במאי 2010

עמדת חריטה, קידוח וניסור קומפקטית וניידת

כדי לאפשר לי לנגר ולעצב בבית: לחרוט לקדוח ולנסר. בניתי עגלה ניידת שמשטח השולחן שלה היה פעם לוח שולחן קפה ישן. על השולחן מצטופפים להם ביחד מחרטה קטנה, מקדחת עמוד בעלת מנוע של 1/3 כ"ס, ומסור נימה. המכשירים פועלים על מתח של 110 וולט והטרספורמטור נימצע על המדף מתחת למשטח השולחן.

יום ראשון, 30 במאי 2010

מקרה מבחן להתפתחות תחום כלי העבודה הידניים בשני העשורים האחרונים: מוביל השחזה

מקובל לאמר שכלי העבודה הידניים לנגרות שיוצרו לפני מלחמת העולם השניה היו הטובים ביותר, המשוכללים ביותר, ובעלי מבחר הדגמים המגווון ביותר. אותה גישה גורסת שמייד לאחר תום המלחמה, ובעיקבות שינויים שחלו בשוק העבודה והפנאי, כמו גם עלייתם של כלים חשמליים לקידמת הבמה, התרחש שינוי מרכזי במגמות היצור והשיווק של כלי עבודה -- דבר שזירז את ההדרדרות בטיב ובמגוון של מבחר הכילים הידניים. מכאן שהחל מתחילת שנות ה50 הופכים הכילים הידניים לפשוטים, נחותים ושמישים פחות.
התאוריה הזו נכונה בחלקה, אמנם חלה הדרדרות בתחום אבל היא נבלמה ואף שינתה מגמה. כיום מיוצרים יותר ויותר כילים ידניים איכותיים וחברות שנטו להזניח את בקרת האיכות וטיב מוצריהם מתעשתות ומחזירות עטרה ליושנה. בשנה האחרונה ראינו גם את חברת סטנלי הגדולה מפיקה סידרה חדשה של מקצועי בוטיק יקרים ומדוייקים. אם כן, החל מסוף שנות השמונים אנו עדים להתפתחויות מפתיעות: יותר ויותר יצרנים בוחרים לחזור ולפתח כלי עבודה מיוחדים ואיכותיים לנגרות; ויותר ויותר חובבים כמו גם נגרי אמן ונגרי איכות, מוכנים לשלם עליהם. הסיבות לתחיה בתחום מגוונות אבל יתכן והחשובות מבינהם הם:
  • התפתחות עומקית ורוחבית בידע על נגרות דרך כתבי עט, סרטים, ספרים, אתרים, בלוגים וצ'טים,
  • נוסטלגיה לאיכות.
  • זמן לפנאי, וכסף זמין יותר אצל חובבים שמעוניינים לפתח את התחביב שלהם ולהביא אותו לרמת ביצוע ומורכבות שקשה למצוא אצל נגרים המתפרנסים ממשלוח ידם.
לצורך ההסבר אביא את מוביל ההשחזה כדוגמה לשינויים שהשוק חובה בשנים האחרונות. דוגמה זו תציג בצורה ברורה את הרנסנס ששוק כלי העבודה האיכותיים לנגרות חווה.
המוביל בתמונה מעל הוא אחד הראשונים שיוצר (סטנלי מודל 200). מוביל זה נמכר באתר מכירות פומביות של כלי עבודה ומחירו המוצע הוא $295 דולר אוסטרלי. אתר המכירות האוסטרלי ממנו נשאלה התמונה.

מובילי השחזה באו לעולם עם התגברות העניין בנגרות אצל חובבים. נגרים מקצועיים עברו הכשרה מדוקדקת כיצד לפתח אחזקה נכונה ושליטה מירבית בכלי העבודה, כך שבעת ההשחזה וההשאה "זכרון השרירים" שלהם ייצב את הכלי בזוית משחז מדוייקת. חובבים, מקובל היה לחשוב, יזדקקו לעזרים כדי ליצב את כלי העבודה שלהם -- וכך נולדו להם מובילי ההשחזה. אם בשנות השישים היו נפוצים שני מודלים של מובילי השחזה אזי כיום יש קרוב לעשרה דגמים נפוצים. בין המובילים הראשונים היו של Record ושל חברת Millers Falls.
בתמונה: המוביל של Record אנגליה. הכלי מכיל מיסב כדורי בודד בתחתיתו, ומנסיון הוא לא מוצלח במיוחד התמונה מהאתר http://www.recordhandplanes.com/restoration.html
המוביל של Millers Falls (למעלה) ולידו המוביל מודרני שפותח ע"י Veritas בקנדה בסוף שנות השמונים.
חברת General היתה בין הראשונות שפיתחו מובלי השחזה לחובבים. המוביל שלהם (בתמונה למטה) היה מסורבל לפעלה ולא פעל היטב על אבני השחזה שאיבדו את מקבילותם. מנגנון היחוס של המוביל דרש להציב את גלגלי המוביל על שולחן העבודה כאשר הלהב נע על פני האבן. שיטה זו אינה מוצלחת, במיוחד כאשר משטח השולחן או האבן אינם מישוריים או מקבלים. 
אחד המובילים הפופולריים ביותר שיוצר ועדיין מיוצר בכמיות גדולות היה המוביל של Stanley הוא מאפשר לאחוז בו להבים קצרים כמו גם ארוכים ומכיל מדיד אינטגרלי לקיבוע זיות המשחז.

המוביל הפופולרי ביותר בשוק התחיל את חייו בחברת אקליפס האנגלית. עם פקיעת הפטנט עליו החל להיות מיוצר בטיוואן ומאז נרכש ומותג ע"י חברות רבות. הוא מאפשר כליבת להב הכלי בניצבות לדפנות ומבטיח השחזה והשאה מדוייקת של חורפה הנמצאת בזיוות של 90 מעלות לפאת הלהב (תמונות של המוביל הזה על שלל הצבעים בו הוא נמכר בתמונות למטה).

התמונה העליונה מראה איך מרכיבים מפסלת על המוביל ואיך בעזרת נייר מים על גבי משטח זכוכית ישר וחלק ניתן משאים את המשחז. התמונה לקוחה ממאמר באתר של Reader's Digest  על השימוש במפסלת How To Use a Wood Chisel ממאמר נוסף הכתוב היטב מלמד על השימוש במקצוע יד קטן וכיצד להשחיז את להבו. Step-by-Step Instructions and Pictures of How to Use a Block Plane

התמונה התחתונה היא של אותו מוביל אקליפס משובט שנמכר באנגליה בשש ליש"ט.https://www.macbuildingproducts.com/product_info.php?products_id=7491

מובלי "טכנולוגיה עילית" מהשנים האחרונות
עם התפתחות תחום ההשחזה וההשאה וחדירת אבני יהלום, אבני מים יפניות, ומצעי השחזה נוספים גברה הדרישה גם למובילים שיהיו רבי פעלים ותושייה. מעצבים וחברות רבות מוציאים לשוק מוצרים בקצב מעורר השתאות. ניראה שתחום מובילי ההשחזה אינו נח לרגע. ברשימה למטה אסקור את המובילים שניכסו לשוק בשנים הארחרונות.
המוביל של Trend (למטה) וטבלת האלומניום המדורגת המקלה עלינו את תהליך קיבוע הכלי במוביל לצורך השחזת זווית משחז מבוקשת.

סרט You Tube המסביר כיצד משחיזים בעזרת המוביל של Trend
מוביל פופולרי נוסף הוא של Veritas המיוצר בקנדה ונימכר בשתי גרסות: בסיסית ומשוכללת. המוביל של Veritas (למטה) הוא אחד הפופולריים ביותר בין הנגרים. הוא מאפשר כיוונון וצידוד של הלהב בצורה מדוייקת מאוד. הוא כולל מדיד נילווה לקיבוע זוית המשחז.
בתמונות למעלה רואים את המוביל המשוכלל של Veritas והמדיד לקביעת הזיות שמורכב עליו (צבע כסף) לאחר הבלטת הלהב לאורך הרצוי והידוק הגשר מנתקים את מדיד הזוית ומתחילים להשחיז.
סרט You tube המסביר איך להשחיז בעזרת המוביל של Veritas

המוביל של ריצ'רד קל
זהו מוביל שמיוצר באנגליה ע"י איש מתכת בסדנתו הקטנה ובקפדה מעוררת הערצה וקינאה לדיוק ואסטטיקה של הדנסה ועיצוב מוצר.
המוביל של SharpSkate
זהו מוביל יוצא דופן כיוון שהוא מתוכנן להסעת הלהב הצידה (מזכיר במשהו איך שסרטן הולך)
 
במאמר סקירה על מובילי השחזה חדשים לפני שנתיים מסבירים העורכים של Woodworking על מוביל זה ואחרים...Understand Honing Guides

HG-1 של Bridge City
יתכן והמוביל המעניין ביותר שפותח בשנים האחרונות הוא של חברת Bridge City. כמו שאר יצירות החברה גם הוא מתוכנן כקולג' מרהיב של מנגנונים מכאניים, מתכות אצילות ומחיר בעננים.


יום רביעי, 26 במאי 2010

ציר ספר מפליז תוצרת "אדן"

מפעל הפירזול "אדן", כך נאמר לי, עדיין מייצר צירים ופירזול בישראל. את הלוגו היפה בדמות מפעל שהאות "א" מככבת בה כארובה, פרקתי לפני שנתיים מרהיט שהושלח לרחוב בגבעת רמב"ם.

יום שני, 24 במאי 2010

רהיטי שנות החמישים, שישים ושבעים יורדים לרחוב

אין מה לעשות: גם רהיטים שנבנו באהבה ותוך תשומת לב רבה לפרטים, מזדקנים להם. ואם אין מי שיעריך אותם הם יגיעו לבסוף גם לפח האשפה. בחורף האחרון השליכו ספה ישנה ברח' בו אני גר. מה שסיקרן אותי ושאותו הצלתי מהספה, היו "ארדליי" הפליז הכבדות שהונעלו על רגלי העץ. אלו כוסות פליז חרוטות שתפקידם היה למנוע הכתמת רגלי העץ במשטר "הספונג'ה" הישראלי.
אותם ארדליי או רגלי פליז איכותיות של שנות החמישים, יוצרו או הוחלפו בשנות השישים והשבעים בכובעוני אלומיניום ופלסיק.
בתמונה מעל רואים ארדלי אלומיניום שהושחלו על רגל אשור (בוק) הארדליים או כובענים ניקרעו. הארדליים הפשוטות מאלומניום דק או פלסטיק מנסים לחקות את צבע הפליז. ארדלי פלסטיק נוצקו מפלסיק זהוב; אחרים נוצקו בפלסטיק כסוף או שחור. ערמת הרהיטים שראיתי היום ברח' רחל בגבעתיים הכילה גם כיסאות ומיטה שלרגליהם כובעני פלסטיק.
בערמה היו גם: מזנון, מיטה, ועגלות תה ישנות. לדאבוני אף אחד מהרהיטים הללו לא היה יכול לזכות בחיים חדשים - פרט אולי לכיסאות, לכמה מגירות, ולעגלות התה. רהיטי Built-in (ארונות קיר ומזנונים גדולים) מותאמים והותאמו לחללי הפנים שבהם הם אמורים לשכון. בחלוף האופנה או כשהדיירים מתחלפים, נס ליחם ולרוב הם נידונים לכליה. בנוסף, עם נעשתה הטעות ובמקור הם צופו בפורמייקה, ההיתכנות של חידוש מראם היא כמעט ואינה אפשרית. פוררמייקה היא חומר סינטטי שאני מזדקן בכבוד. מנסיון רק רהיטי עץ מלא או רהיטים שצופו בפורניר על גבי בסיס לביד זוכים לעדנה וסיכוי לחיים חדשים. מהסיבות הללו רהיטי בילט-אין לעיתים נדירות מאוד מועתקים לדירה חדשה או נמכרים לסוחרי רהיטים.
גם רהיטים שצופו בפורניר לא תמיד ניתנים להצלה. המזנון שהושלח לרחוב היום צופה בפורניר מילה צהבהב וזכה בגמר פוליאסטר קשה ומעמיד. זהו ציפוי בעובי של מילימטר אחד, עבה וקשה מאוד. פוליאסטר אמנם מגן על חלקי הרהיט בצורה אופטימלית אבל במיקרה שהוא ניזוק כמעט ואי אפשר לחדש את הרהיט מבלי לקלף את כל הציפוי. בתמונה הבאה ניתן להבחין בציפוי הפוליאסטר השבור בקרבת חור המנעול של אחת הדלתות.
אז מה אפשר כן לעשות אם ערמת הסדנוויץ' מצופה הפורמייקה והפוליאסטר -- פאר העיצוב של שנות השישים שבעים -- שמצאתי? רק לפרק פירזול מעניין שיוצר בארץ ושיש לו ערך היסטורי וסנטימנטאלי. זה בדיוק מה שעשיתי. בתמונות הבאות תראו את המנעולים, ידיות וצירי הפליז, וכו' שפירקתי מהרהיטים.
המנעול וטבעת המפתח בעלת השם האנגלי הבילתי יאומן - escutcheon , יוצרו מפלדה ופליז בארץ ע"י מפעל Beer שהלוגו שלו נושא גם את האותיות "ב" ו"י".
מעניין מתי פעל המפעל והאם יצר רק לשוק הישראלי או גם יצא לחו"ל.

יום שבת, 22 במאי 2010

רשומה ירוקה: ברושים מוגנים בגבעתיים וכשלון העיר בהגנה עליהם.

בתחילת ינואר נודע לי ולחברים אחרים בקבוצה למען גבעת רמב"ם ירוקה וסביבתית, שבית המוקף בכמה ברושים וותיקים (שמונים או שבעים שנה גילם) עומד לההרס. ביקשנו את התערבות מחלקת הגינון, שאמורה להגן על עצים מוגנים -- וברוש הוא עץ מוגן -- כדי שתלחם ותציל את הברושים מכפות הדחפורים.
  
בתמונה: הברושים הגוועים (מאי 2010) 
בתמונות השניה והשלישית: הברושים בריאים ויפים בעת התחלת הבניה באתר (25.1.10)
העירייה ניסתה להציל את הברושים, ודרשה מהקבלן להשאיר שניים מתוך ארבעה שעמדו כקבוצה אחת. ביום ההריסה התיצבנו שם אני ואילנה בן-עזרא, ובנוכחות פקח עירייה הובטח לנו שעץ נוסף שלא היה מתוכנן להנצל, יושאר על קנו. אך לצערנו אותם ברושים שנילחמנו עליהם בחורף, גוועים לאיתם באתר הבניה באביב. כאמור מתוך קבוצת הארבעה שניסינו להציל מדחפורי הקבלן, הצלחתנו להציל ביום ההריסה שלושה. המעורבות החלקית של מחלקת הגינון והפיקוח של הערייה לא עזרה בסופו של דבר להציל את העצים שנותרו באתר, וכיום שורד רק אחד.
 
על מנת להצליח במשימה היה צורך בהנחיה ובפיקוח הדוקים, כולל השגחה צמודה (בזמן כריית העפר) על מנת לוודא שבסיסי שורשי הברושים אינם ניזוקים. לצערינו, כשלשה חודשים אחרי תחילת העבודות התוצאות עגומות מאוד: נזק בלתי הפיך נגרם לברושים ומוות וודאי של שניים מתוך השלשה שנותרו הוא עניין של ימים ספורים. העץ הראשון כבר יבש כמעט לגמרי והשני שצמוד אליו נימצא בשלבי התיבשות מתקדמים. העץ השלישי בתור עדיין ירוק אבל אין לדעת כמה זמן ישרוד.

הברושים כיום. שניים מהם שגזעיהם צמודים מתייבשים במהירות, שלישי עדיין ירוק, ורביעי בפינת המגרש שורד גם כן.
בתמונה הזו רואים את ארבעת הברושים המקוריים. הראשון נכרת עם תחילת העבודות. השני והשלישי הולכים ומתייבשים והרבעי שורד.

יום שלישי, 18 במאי 2010

פרוייקט תיקון/שיחזור והכשרת מלחצי ברזל ישנים

אמנם אני "איש עץ" אבל אני מאוד אוהב מתכות, ושמח כשיש לי תירוץ לחלץ את עצמותיי ולחזור לעבודת הפצירה, מסור הקשת והקידוח בפלדה. את הנסיון הראשוני שלי במתכת רכשתי בבית הספר המקצועי ושם למדתי לחרוט, לכרסם ולעבד פלדה, פליז ונחושת.

הפרוייקט שאני כותב עליו כאן הוא שיפוץ של מלחצי שולחן קטנות שמצאתי בערמת גרוטאות בגבעתיים. המלחציים היו חסורות פיטריית הידוק, שהיתה פעם מושחלת על גבי בורג הפרפר שקיבע את המלחציים לשולחן העבודה. פיטריות אילו מתקלקלות באופן תדיר ואז נופלות ואובדות.
למלחציים היה חסר גם פין-מפציל ודיסקה המונעים מבורג הידוק הלחיים מלהשתרר, וגם מאפשרים את פתיחת הלחיים כמובן.
למצוא פין מפציל זה לא בעיה וכך גם להשיג דיסקה מתאימה, אבל מה לעשות עם הפטיריה?
ניזכרתי שפעם פרקתי זוג מגנטי רמקולים חזקים, והפכתי אותם למגנטי מקרר: אחד מהם הוצמד לידית פלסטיק ישנה והשני לעיגול עץ שניסרתי והדבקתי למגנט.
לכל אחד מהמגנטים היתה גם מוצמדת דיסקה נוספת מפלדה, שבאמצעה בליטה -- גליל פלדה מלא. זה בדיוק מה שהיתי צריך כדי ליצר פטריה חדשה. מצאתי את אחת מהדיסקות וקדחתי אותה באמצע כדי שתוכל לקבל את קצה קנה הבורג.
בעזרת פצירה למתכת עיבדתי קנה גלילי בקצה התבריג והתאמתי את הקנה לקדח בעזרת גרגירי סיליקון קרבייד. מפזרים את הגרגירים בקדח, מוסיפים שתי טיפות שמן ומסובבים את העלי במכתשו. בתום התהליך הקנה התאים/נע בקדח (במכתש) בצורה מושלמת.
היה צורך גם לנסר חלק מהדיסקה כדי שתוכל להתאים למבנה המלחציים: אחזתי אותה במלחציים, פצרתי מדרגה קטנה כדי לאפשר למסורית להאחז במדרון, וניסרתי את הדרוש החסרה.
אחרי עבודת פצירה נוספת להחלקת הניסור, הפרוייקט הושלם והפטריה החדשה הורכבה על הקנה.