פעילות העץ או התרחבות והתכווצות העץ הגושני
אפשר למסמר את הלוחות, להדביקם או אף לחזקם ע"י כל האמצעים הידועים, אך אף פעם לא יהיה ניתן לעצור את העץ שברהיט מלהתרחב ולהתכווץ. תופעה זו קורה עקב השינויים בלחות היחסית שבאוויר, המתרחשים בין עונות השנה. לכן האפשרות היחידה הנותרת לנו היא: לתכנן את הרהיט ומחבריו כדי שיתאימו לתופעה - "ישתפו פעולה איתה" ולא יתנגדו לה.
מדוע מתרחב ומתכווץ העץ? הנסר, או לוח העץ הגושני היה בעברו גוף חי (צומח) ובו תאים שאגרו מים החיוניים לגדילתו. גם לאחר שהעץ נגדע, נוסר ללוחות ויובש, ממשיכים התאים למסור ולקלוט לחות מהסביבה.
תחת תנאים של לחות יחסית גבוהה, באמצע הקיץ במישור החוף למשל, קולטים התאים לחות, הם מתרחבים וגורמים ללוח העץ להתרחב גם הוא. כאשר תנאי הסביבה משתנים והלחות היחסית יורדת - בסתיו ובחורף - מוסרים התאים חזרה לסביבה את הלחות, הם מתכווצים וגורמים ללוח העץ להצר את רוחבו.
שינוי המימדים הינו לרוחב הלוחות. שינוי המימדים מתרחש לרוחב הסיבים (בניצב לכיוונם) וכמעט שלא מתרחש לאורכם. האחוזים בהם מתרחב ומתכווץ העץ משתנים בין זן עץ אחד למשנהו, אבל בפשטות ניתן לבסס כלל אצבע האומר: שינוי צורה (התרחבות/התכווצות) סביר, הינו בשעור של 1.5%
לדוגמא לוח עץ במימדים אורך של 200 ס"מ וברוחב על 99.25 ס"מ (נמדד בחורף היבש) יגדיל את רוחבו - או יתפח - באמצע הקיץ התל-אביבי בשיעור של בין 1 ל1.5 ס"מ. בשיא הקיץ הלח הלוח יתפח עד לרוחב של 100.75 ס"מ.
חיבור לוחות עץ גושני באופן שאינו מתחשב בתופעת התפיחה יביא להתפתחות מאמצים פנמיים ולסדיקת הלוחות. ראו את האיור הבא: בדוגמה הימנית מקבעים את קצה הלוח העליון לפאת לוח הדופן כאשר רוחב לוח מחובר לאורך לוח שכן. הלוח העליון רוצה לתפוח אך לוח הדופן המחובר אליו איננו תופח באותו הכיוון וגם לא מתארך - התוצאה סדקים שיתפתחו בלוח העליון.
לסיכום:
ברור שיש לאפשר ללוח להתרחב ולהתכווץ כרצונו אחרת יתגלו סדקים בלוח עצמו או שהלוח "ידאג" לסדוק או אף לערער את המסגרת או המבנה בו הוא ממוקם.
להלן מספר דוגמאות מאויירות שינחו אותנו בתיכנון נכון של חיבור חלקי לוחות תוך התחשבות בתופעה זו.
כמו כן אחת השיטות הפשוטות ביותר לביצוע היא ריתום לוח העץ למסגרת (קושרות עליונות בשולחן לדוגמה) בעזרת ברגים העוברים בחורים רחבים בחלקי הקורשת. יצירת חורים רחבים עבור הברגים (קדח בקוטר גדול, עד פי שניים מקוטר הבורג) תוכל לאפשר לעץ לתפוח בחופשיות כאשר הבורג נע ימינה ושמאלה בקדח הרחב. שיטה זו היא הפשוטה ביותר. יצירת חריצים מאורחים או ריתום הקורה אם לשוניות עץ יתמודדות אם התופעה בצורה טובה ביותר. שימוש בברגים בעלי ראש שטוח ובדסקאות יאפשר ללוח לנוע בחופשיות.
הערה נוספת: למרות שחלק גדול מציפויי הגמר הידועים, יכולים להתנגד למעבר מים (בצורתם הנוזלית) מלחדור אל פנים העץ, אף אחד מהם לא מסוגל למנוע מפרודות מים שבאויר (לחות) לפעפע דרכם. מכאן שאיטום, צביעה או ישום לכה על העץ יכול אמנם להאט את נדידת הלחות אל ומתוך העץ אבל בהחלט לא לבטל את התופעה.
לקריאה נוספת:
www.ces.purdue.edu/extmedia/FNR/FNR-163.pdf
המדובר בתופעה טבעית המתרחשת בלוחות וקורות העץ הגושני (בלוחות עץ מתועש כמו "סנדוויץ', סיבית, וMDF אין נלקחת התופעה בחשבון בעת תכנון הרהיט).
אפשר למסמר את הלוחות, להדביקם או אף לחזקם ע"י כל האמצעים הידועים, אך אף פעם לא יהיה ניתן לעצור את העץ שברהיט מלהתרחב ולהתכווץ. תופעה זו קורה עקב השינויים בלחות היחסית שבאוויר, המתרחשים בין עונות השנה. לכן האפשרות היחידה הנותרת לנו היא: לתכנן את הרהיט ומחבריו כדי שיתאימו לתופעה - "ישתפו פעולה איתה" ולא יתנגדו לה.
מדוע מתרחב ומתכווץ העץ? הנסר, או לוח העץ הגושני היה בעברו גוף חי (צומח) ובו תאים שאגרו מים החיוניים לגדילתו. גם לאחר שהעץ נגדע, נוסר ללוחות ויובש, ממשיכים התאים למסור ולקלוט לחות מהסביבה.
תחת תנאים של לחות יחסית גבוהה, באמצע הקיץ במישור החוף למשל, קולטים התאים לחות, הם מתרחבים וגורמים ללוח העץ להתרחב גם הוא. כאשר תנאי הסביבה משתנים והלחות היחסית יורדת - בסתיו ובחורף - מוסרים התאים חזרה לסביבה את הלחות, הם מתכווצים וגורמים ללוח העץ להצר את רוחבו.
שינוי המימדים הינו לרוחב הלוחות. שינוי המימדים מתרחש לרוחב הסיבים (בניצב לכיוונם) וכמעט שלא מתרחש לאורכם. האחוזים בהם מתרחב ומתכווץ העץ משתנים בין זן עץ אחד למשנהו, אבל בפשטות ניתן לבסס כלל אצבע האומר: שינוי צורה (התרחבות/התכווצות) סביר, הינו בשעור של 1.5%
לדוגמא לוח עץ במימדים אורך של 200 ס"מ וברוחב על 99.25 ס"מ (נמדד בחורף היבש) יגדיל את רוחבו - או יתפח - באמצע הקיץ התל-אביבי בשיעור של בין 1 ל1.5 ס"מ. בשיא הקיץ הלח הלוח יתפח עד לרוחב של 100.75 ס"מ.
חיבור לוחות עץ גושני באופן שאינו מתחשב בתופעת התפיחה יביא להתפתחות מאמצים פנמיים ולסדיקת הלוחות. ראו את האיור הבא: בדוגמה הימנית מקבעים את קצה הלוח העליון לפאת לוח הדופן כאשר רוחב לוח מחובר לאורך לוח שכן. הלוח העליון רוצה לתפוח אך לוח הדופן המחובר אליו איננו תופח באותו הכיוון וגם לא מתארך - התוצאה סדקים שיתפתחו בלוח העליון.
לסיכום:
ברור שיש לאפשר ללוח להתרחב ולהתכווץ כרצונו אחרת יתגלו סדקים בלוח עצמו או שהלוח "ידאג" לסדוק או אף לערער את המסגרת או המבנה בו הוא ממוקם.
להלן מספר דוגמאות מאויירות שינחו אותנו בתיכנון נכון של חיבור חלקי לוחות תוך התחשבות בתופעה זו.
כמו כן אחת השיטות הפשוטות ביותר לביצוע היא ריתום לוח העץ למסגרת (קושרות עליונות בשולחן לדוגמה) בעזרת ברגים העוברים בחורים רחבים בחלקי הקורשת. יצירת חורים רחבים עבור הברגים (קדח בקוטר גדול, עד פי שניים מקוטר הבורג) תוכל לאפשר לעץ לתפוח בחופשיות כאשר הבורג נע ימינה ושמאלה בקדח הרחב. שיטה זו היא הפשוטה ביותר. יצירת חריצים מאורחים או ריתום הקורה אם לשוניות עץ יתמודדות אם התופעה בצורה טובה ביותר. שימוש בברגים בעלי ראש שטוח ובדסקאות יאפשר ללוח לנוע בחופשיות.
הערה נוספת: למרות שחלק גדול מציפויי הגמר הידועים, יכולים להתנגד למעבר מים (בצורתם הנוזלית) מלחדור אל פנים העץ, אף אחד מהם לא מסוגל למנוע מפרודות מים שבאויר (לחות) לפעפע דרכם. מכאן שאיטום, צביעה או ישום לכה על העץ יכול אמנם להאט את נדידת הלחות אל ומתוך העץ אבל בהחלט לא לבטל את התופעה.
לקריאה נוספת:
www.ces.purdue.edu/extmedia/FNR/FNR-163.pdf
תודה. עזרת לי מאד.
השבמחק