לפני שבועיים צילמתי מבנה תלת מימדי הבנוי כולו מעץ לבוד וזול. כל רכיבי המבנה נוסרו משטחי סנדוויץ' זולים בעובי נומנלי של 3/4 אינטש (19 מ"מ לערך). רוב הרכיבים הם רצועות לביד שנוסרו והפכו לקורות המבנה המסבכי; חלקים אחרים שנוסרו מהלביד הפכו למרכזיות או צמתי מפגש לקורת. הצמתים הם פרקים הנועלים את הקורות ומקשיחים את המבנה. יחידה תתל מימדית בסיסית בנויה כעין פרמידה חלולה ואליה מצטרפים קורות נוספות המגדילות את המבנה על פי הצורך. הפרקים, או צומתי המפגש עשויים כאמור גם כן מלביד ובהם חריצים שיתד או מנגנון נעילה בריחי מקבע את הקורות לפרק.
עץ לבוד, לביד, דיקט ...או בשפת העם - סנדוויץ' - לבודי שכבות, זה השם הרשמי למשפחה המרתקת הזו, מתחלקת לשתי משפחות: לבודי שכבות ניצבות, ולבודי שכבות מקבילות. המוצר המופק - "סדנוויץ'" - הוא אחד החומרים הכי מעניינים ומוצלחים שיצרנו או ששיכללנו מהטבע. למעשה סנדוויץ' הוא לא יותר מאשר פרוסות עץ המודבקות אחת על גבי השניה. במשפחת לבודי השכבות המצולבות, השכבות מודבקות שתי וערב זו על גבי זו בצילוב כיווניות הסיבים של כל אחת מהשכבות. ז"א שבכל שיכבה מאורגנים הסיבים בתשעים מעלות לכיוון הסיבים בשיכבה שמתחתיה ולזו שמעל לה. ברוב הלבידים מתקיים שיווי משקל כיווני של השכבות, ולכן מספר השכבות הוא אי זוגי כדי שאף פעם לא יהיה כיוון הסיבים בשכבות החיצוניות מנוגד זו לזו. סנדוויץ' איכותי חייב להכיל שתי שכבות קליף (פורניר) חיצוניות בהם הסיבים מכוונים לאותו כיוון. אם לא יתרחשו תנאי זה הלוח יתעוות בזמן שינויי הלחות העונתית. במשפחה השניה - לבודי שכבות מקבילות - מארגנים את השכבות במקביל זו על גבי זו כדי ליצור צורה מעוקלת (מושב וגב כיסה כיחידה אחת למשל) הדבקת השכבות בלבוד שכבות מקבילות נעשית על גבי תבנית יעודית שלה צורת התשליל של המוצר הסופי.
לבידים מיוצרים בעוביים שונים. ברוב המקרים העצים שמהם הם מורכבים הם מהמינים הרכים והזולים: אורנים, צפצפה, אוקומה, גבון. השכבות עשויות מקליפי עץ, או פרוסות דקות מאוד של עץ המנוסרות מהגזע (או נחתכות ממנו) בתהליך מיוחד. קליפי העץ או הפורנירים שמהם מיוצרים הלבידים' מודבקים זה לזה ונכבשים בחום או תחת קרינה עד למיצוק הדבק. לבידים זולים מכילים 5 שכבות בממוצע ומיוצרים בעובי של 3/4 אינטש - שהוא העובי הנפוץ ביותר ומשמש היטב בנגרות בניין.
הדבקת קליף עץ הדור מעל, וקליף פשוט מלמטה (על מנת לקיים את שיווי המשקל שהזכרתי) מקנה ללביד מראה נאה והופך אותו לחומר גלם לתעשיית הנגרות הביתית והרהיטים.
כמעט כל אמות המידה המקובלות בנגרות נולדו מהשיטה האימפריילית (בריטית/אמריקנית) בה מככבים אינטשים, רגלים, ירדים וכו', עובדה המסבירה מדוע מידות לוח לביד סטנדרטי הן 244 על 122 ס"מ ... שזה בדיוק 8 על 4 רגל.
היתרונות המבניים של לבידים על פני לוח דומה מעץ גושני.
ראשית צריך להקדים כמה מילים על תכונותיו המבניות של העץ. לצורך המחשה ניתן לתאר עץ כאסופה של סיבים או קנים המלכודים בדבק טבעי לאלומה אחת המתארכת ומתעבה ומוסיפה בהקיפה שתי טבעות סיבים חדשות בכל שנה ושנה. הסיבים צומחים ומאורגנים לאורכו של הגזע הבדים והענפים, ויוצרים חומר מרוכב וחזק העומד יפה בכוחות כפיפה ופיתול. עץ גושני הוא למעשה קבוצה של סיבים מאורגנים לאורך לוח קורה או עמוד. אם מתריחים (מעמיסים) קורת עץ בין שני סמכים (נקודות הקצה למשל) היא תדע לעמוד בעומס, כיוון שהסיבים מאורגנים באופן טבעי לעמוד בכוחות הניצבים לכיוונם. דמו זאת לגפרור המוחזק בקצותיו בין שתי אצבעות ושמופעל עליו כוח במרכזו המנסה לכופף אותו. אך עם הכוחות יופעלו על הסיבים במקביל להם או בניצב לגדע, הקורה עלולה להתבקע ולכשול: נסו להחדיר סכין לפצל גפרור באמצעו מהגדע ומטה ותראו כמה זה קל.על מנת לענות על צרכים הנדסיים משתנים אילו, ולהפוך לוח עץ ליחידה המסוגלת לעמוד בעומסים בלא קשר היכן נקודות הסמך או מהם כיווני הכוחות הפועלים עליה, ובנוסף - גם לצמצם את השפעת תופעת התפיחה וההצתמקות של הסיבים בשינויי לחות עונתיים - הומצא העץ הלבוד. כל שיכבה נועלת ומחזקת את שכנתה ושינוי הכיווניות בסיבים יוצר מן אריג עץ של שתי וערב המסוגל לעמוד בפני כוחות גזירה טוב יותר מאשר אם היה הלוח עשוי כולו מקשה אחת כשכול הסיבים מאורגנים בכיוון אחד בלבד.
אך אני חייב להוסיף הערה חשובה. אם נשתמש בעץ גושני בחוכמה ונתאים את רכיבי הרהיט כך שיענו על כוחות כפיפה ולחיצה באופן אופטימלי, ניווכך ששימוש בעץ גושני יתן לנו קרוב לפי שניים יותר חוזק כפיפה ליחידת חתך סטטי מאשר הינו בונים את הרכיב מעץ לבוד הבנוי שתי וערב.
יתכן ולאחר שקראתם את הפסקאות האחרונות אתם תוהים מה בדיוק היתרון החשוב של עץ לבוד על פני עץ גושני.. יתרון שהופך אותו כה אטרקטיבי בנגרות? בקיצור ולעניין: עץ לבוד מאפשר לנו דרור ביצירתיות הצורנית כיוון שהוא למעשה חומר הומוגני הניתן לרכישה במימדים כמעט אחדים. הוא יציב יותר ונוטה פחות לתפוח ולהתכווץ מעץ גושני, ויכול לעמוד בכוחות שונים המופעלים על הלוח מבלי שנדרש לתיכנון המתחשב בכיווניות הסיבים.
עץ לבוד, לביד, דיקט ...או בשפת העם - סנדוויץ' - לבודי שכבות, זה השם הרשמי למשפחה המרתקת הזו, מתחלקת לשתי משפחות: לבודי שכבות ניצבות, ולבודי שכבות מקבילות. המוצר המופק - "סדנוויץ'" - הוא אחד החומרים הכי מעניינים ומוצלחים שיצרנו או ששיכללנו מהטבע. למעשה סנדוויץ' הוא לא יותר מאשר פרוסות עץ המודבקות אחת על גבי השניה. במשפחת לבודי השכבות המצולבות, השכבות מודבקות שתי וערב זו על גבי זו בצילוב כיווניות הסיבים של כל אחת מהשכבות. ז"א שבכל שיכבה מאורגנים הסיבים בתשעים מעלות לכיוון הסיבים בשיכבה שמתחתיה ולזו שמעל לה. ברוב הלבידים מתקיים שיווי משקל כיווני של השכבות, ולכן מספר השכבות הוא אי זוגי כדי שאף פעם לא יהיה כיוון הסיבים בשכבות החיצוניות מנוגד זו לזו. סנדוויץ' איכותי חייב להכיל שתי שכבות קליף (פורניר) חיצוניות בהם הסיבים מכוונים לאותו כיוון. אם לא יתרחשו תנאי זה הלוח יתעוות בזמן שינויי הלחות העונתית. במשפחה השניה - לבודי שכבות מקבילות - מארגנים את השכבות במקביל זו על גבי זו כדי ליצור צורה מעוקלת (מושב וגב כיסה כיחידה אחת למשל) הדבקת השכבות בלבוד שכבות מקבילות נעשית על גבי תבנית יעודית שלה צורת התשליל של המוצר הסופי.
לבידים מיוצרים בעוביים שונים. ברוב המקרים העצים שמהם הם מורכבים הם מהמינים הרכים והזולים: אורנים, צפצפה, אוקומה, גבון. השכבות עשויות מקליפי עץ, או פרוסות דקות מאוד של עץ המנוסרות מהגזע (או נחתכות ממנו) בתהליך מיוחד. קליפי העץ או הפורנירים שמהם מיוצרים הלבידים' מודבקים זה לזה ונכבשים בחום או תחת קרינה עד למיצוק הדבק. לבידים זולים מכילים 5 שכבות בממוצע ומיוצרים בעובי של 3/4 אינטש - שהוא העובי הנפוץ ביותר ומשמש היטב בנגרות בניין.
הדבקת קליף עץ הדור מעל, וקליף פשוט מלמטה (על מנת לקיים את שיווי המשקל שהזכרתי) מקנה ללביד מראה נאה והופך אותו לחומר גלם לתעשיית הנגרות הביתית והרהיטים.
כמעט כל אמות המידה המקובלות בנגרות נולדו מהשיטה האימפריילית (בריטית/אמריקנית) בה מככבים אינטשים, רגלים, ירדים וכו', עובדה המסבירה מדוע מידות לוח לביד סטנדרטי הן 244 על 122 ס"מ ... שזה בדיוק 8 על 4 רגל.
היתרונות המבניים של לבידים על פני לוח דומה מעץ גושני.
ראשית צריך להקדים כמה מילים על תכונותיו המבניות של העץ. לצורך המחשה ניתן לתאר עץ כאסופה של סיבים או קנים המלכודים בדבק טבעי לאלומה אחת המתארכת ומתעבה ומוסיפה בהקיפה שתי טבעות סיבים חדשות בכל שנה ושנה. הסיבים צומחים ומאורגנים לאורכו של הגזע הבדים והענפים, ויוצרים חומר מרוכב וחזק העומד יפה בכוחות כפיפה ופיתול. עץ גושני הוא למעשה קבוצה של סיבים מאורגנים לאורך לוח קורה או עמוד. אם מתריחים (מעמיסים) קורת עץ בין שני סמכים (נקודות הקצה למשל) היא תדע לעמוד בעומס, כיוון שהסיבים מאורגנים באופן טבעי לעמוד בכוחות הניצבים לכיוונם. דמו זאת לגפרור המוחזק בקצותיו בין שתי אצבעות ושמופעל עליו כוח במרכזו המנסה לכופף אותו. אך עם הכוחות יופעלו על הסיבים במקביל להם או בניצב לגדע, הקורה עלולה להתבקע ולכשול: נסו להחדיר סכין לפצל גפרור באמצעו מהגדע ומטה ותראו כמה זה קל.על מנת לענות על צרכים הנדסיים משתנים אילו, ולהפוך לוח עץ ליחידה המסוגלת לעמוד בעומסים בלא קשר היכן נקודות הסמך או מהם כיווני הכוחות הפועלים עליה, ובנוסף - גם לצמצם את השפעת תופעת התפיחה וההצתמקות של הסיבים בשינויי לחות עונתיים - הומצא העץ הלבוד. כל שיכבה נועלת ומחזקת את שכנתה ושינוי הכיווניות בסיבים יוצר מן אריג עץ של שתי וערב המסוגל לעמוד בפני כוחות גזירה טוב יותר מאשר אם היה הלוח עשוי כולו מקשה אחת כשכול הסיבים מאורגנים בכיוון אחד בלבד.
אך אני חייב להוסיף הערה חשובה. אם נשתמש בעץ גושני בחוכמה ונתאים את רכיבי הרהיט כך שיענו על כוחות כפיפה ולחיצה באופן אופטימלי, ניווכך ששימוש בעץ גושני יתן לנו קרוב לפי שניים יותר חוזק כפיפה ליחידת חתך סטטי מאשר הינו בונים את הרכיב מעץ לבוד הבנוי שתי וערב.
יתכן ולאחר שקראתם את הפסקאות האחרונות אתם תוהים מה בדיוק היתרון החשוב של עץ לבוד על פני עץ גושני.. יתרון שהופך אותו כה אטרקטיבי בנגרות? בקיצור ולעניין: עץ לבוד מאפשר לנו דרור ביצירתיות הצורנית כיוון שהוא למעשה חומר הומוגני הניתן לרכישה במימדים כמעט אחדים. הוא יציב יותר ונוטה פחות לתפוח ולהתכווץ מעץ גושני, ויכול לעמוד בכוחות שונים המופעלים על הלוח מבלי שנדרש לתיכנון המתחשב בכיווניות הסיבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה