ביקתה אינדיאנית מענפים וקליפת עץ בהרוארד יירד.

בשבועיים האחרונים עומדת לה ביקתה מקסימה שהיא מלאכת מחשבת של שימוש נכון בתכונות חלקי העץ השונים על מנת לבנות מבנה הנדסי חזק ומעניין.

הביקתה ניבנתה כמחווה לאמנת הרוארד מ1650 שבה הקולג' מתחייב להקדיש עצמו לחינוכו של נוער אנגלי
(בני המתיישבים הראשונים) ונוער אינדיאני מבני המקום. באתר בו ניבנתה הביקתה עמד פעם בניין בו למדו בני שבט הWampanoag שצאצאיו מבין הסטודנטים בקמפוס, מרצים וסטודנטים נוספים עמלו על הפרוייקט באמצע חודש אפריל.

המבנה הוא מבנה טיפוסי לאדריכלות השבטית בניו-אינגלנד. השלד בנוי מענפים גמישים, בעיקר ארז שנחשב כעץ הדוחה חרקים ומזיקים ועמיד ברקבון. לארז מקום של כבוד בתרבות האינדיאנית. הריצפה כוסתה בחול לבן, וכסות המבנה היתה עשיה מקליפת מעץ ארמון או מבוקיציה Elm. במיבנה שנבנה החודש השתמשו בקליפה של צפצפה במקום. הענפים רתומים זה לזה בצמתי חיבור המחוזקים ברצועות קליפת-ענפים גמישה וחזקה. על פני השלד מתוחה כסות הבנוי מקליפת עץ המונעת כניסת מים למבנה. הקבוצה שבנתה את הביקתה בהרוארד ירד השאירה בכוונה את אחד מאגפי הביקתה פתוח, על מנת להראות כיצד היא ניראת גם מבפנים.

 אחד היתרונות בשימוש בעץ לח - כזה שזה עתה נגדע או קוצץ - הוא שתכולת המים החופשיים בו גבוהה מאוד והיא מקנה לו גמישות רבה; לכן ענפים טריים יכולים להתכופף בקלות - גם כאילו בעלי קוטר גדול. הענפים בשלד הביקתה אינם עבים במיוחד (כ 50 מ"מ או 60 מ"מ קוטר) אבל הם גמישים ומאפשרים הקשתה. כעבור זמן הענפים מאבדים לחות מתאיהם ואז הענף, גם אם ישוחרר מהריתום וקשרי הקליפה, ישאר פחות או יותר בצורתו הנוכחית. הגמישות תפנה את מקומה ליציבות וקשיחות והמבנה יוכל לשרוד שנים רבות.
לקריאה נוספת:
http://news.harvard.edu/gazette/story/2010/04/building-on-tradition