שולחן עבודה מסידרת הסרטים של "I Can Do That" חלק ב׳

אחרי שצפיתם בחלק א׳ תשמחו וודאי לצפות בחלק ב׳, בו מראה צ׳אד איך להתקין מלחציי שולחן, כיצד לבנות מגירה ואיך להרכיב אותה אל תוך השולחן....

שור שולחני: מתקן עזר רב פעלים לשולחן העבודה והרבה מעבר לו

אחד האביזרים החשובים ביותר בסדנת הנגרות, במיוחד עבור הנגר האמון על כלי יד, הוא שולחן העבודה. שולחן עבודה כבד ויציב, בעל מלחצי שולחן וחורים לנעיצת Hold Fasts הוא הבסיס לכל. אבל ישנם מקרים רבים בהם משטח נוסף, עילי קל משקל הניתן להתקנה על גבי משטח שולחן העבודה או בתוך המלחציים יכול להיות לעזר רב.
מתקן זה יכול גם במקרים מסויימים להוות תחליף זול לשולחן העבודה בעיקר כשבונים פרוייקטים קטנים.
עוד יתרון למתקן זה הוא מחירו הזול. את המיתקן ניתן לבנות מקורה פשוטה של 5 על 10 ס״מ המנוסרת למקטעים שמודבקים אילו על אילו. למתקן קראתי Bench Bull על שם קרניו אבל בעברית יתכן וצריך למצוא לו שם אחר.
המתקן יכול להיות פופולרי בכיתות לימוד רגילות בהם אין שולחנות עבודה לנגרות אבל מתקיימת בהם פעילות לימוד של נגרות ומלאכה. מורה או מדריך יכולים לבנות מספר מתקנים כאילו ובעזרת כמה כליבות F לאפשר לתלמידים להתנסות בכמעט כל פעילות הנגרות שניתן לחשוב עליה.
זהו התרשים שהכנתי ושמסביר איך לבנות את המתקן.

לקריאה וצפיה בתמונות נוספות בקרו בבלוג שלי בPopular Woodworking 

הקיץ בניו ג׳רזי. קורסי נגרות מעולים בPeters Valley ואחד מהם הוא שלי

פיטרס וואלי. Peters Valley הוא אחד מבין חמשת בתי הספר לקרפסט הטובים בארה״ב. הקיץ אני שב אליו ללמד קורס בנגרות פאה טבעית. פאה טבעית (התרגום שלי) הוא סגנון בניית רהיטים בו אנו משתמשים בלוחות וחלקי עץ בהם השארנו את פאת הלוח טבעית והיא עשויה לכלול שיירי קליפה, פיתולים, ושאר ביטויים טבעיים לגזע העץ.
את הקורס שלי, שמשכו חמישה ימים, אני אלמד בתחילת יולי אבל תוכנית הלימודים הקיץ כוללת כשישה עשר קורסים שונים ומעולים בנגרות. החל מפיסול בעץ וכלה בחריטה אמנותית. בין הקורסים ישנם כאילו הדנים בטכניקות נגרות כמו זנביונים בעת שאחרים דנים באספקטים העיצוביים של תכנון רהיטים. הקורסים לא יקרים במיוחד, כשש מאות דולרים לקורס בין חמישה ימים, אבל כמובן שבתוספת כרטיס טיסה לארה״ב ותשלום עבור הלינה והאוכל התענוג הופך יקר.
לצפיה ברשימת הקורסים בקרו בקישור הבא:
קורסי נגרות קייץ 2016 בפיטרס וואלי

"I Can Do That" סידרת סרטי לימוד נגרות מבית Popular Woodworking

Popular Woodworking ,המגזין בו אני כותב הפיק סדרת סרטי הדרכה לנגר המתחיל (אבל גם הנגר הוותיק יפיק מהם הנאה ותועלת) שמאוד ראויים לצפיה. צ׳אד סטנטון, נגר, בדרן, ומגיש מוכשר מציג ומדגים כייצד לבנות רהיטים וג׳גים שונים. שני הסרטים הראשונים מלמדים איך לבנות שולחן עבודה קומפקטי ונחמד שיכול להתאים מאוד לדירה הישראלית. כל הפירזול הדרוש להפעלתו ניתן לקניה בארץ. מנגנון הידוק העובדים אל השולחן מבוסס על מלחצי צינור שניתן לרכוש בישראל אך כמובן שאם הבונה מעוניין בכך הוא או היא יוכלו להתקין על השולחן מלחצי נגרות.

מצורף החלק הראשון (כשלושים דקות צפיה). להגדלת מסך הצפיה לחצו על השורה "I can do that" המופיעה בחלק העליון של משבצת הצפיה.

ואגב, מי שמעוניין בקבלת המגזין המודפס לביתו בישראל, המינוי השנתי לא יקר במיוחד ומסתכם ב$34, כולל דמי המשלוח. אני מנוי של המגזין (בכסף מלא עוד לפני שהתחלתי לכתוב בו) וכמו כן מנוי של Fine WoodWorking. ללא עוררין שני אילו הם המגזנים הטובים בתחום וכל כתבה המופיעה בהם עוברת מערך אוצרות ועריכה מוקפדים. כמובן שניתן לעשות מנוי אינטרנטי לשני המגזינים הללו אבל אין לפי דעתי תחליף לגליון המודפס. הנה הקישור להצטרפות כמנוי למגזין הנייר:
http://www.shopwoodworking.com/popular-woodworking-magazine-one-year-subscription-international

כתבה יפהפייה על בית הספר ׳עץ לדעת׳ ועל אהבת הנגרות והעץ

בסוף השבוע התפרסמה כתבה מחמיאה, רגישה ופיוטית בעיתון כלכליסט על בית הספר של נתן ונטהוף ואורן פייגנבאום. יונת נחמי שביקרה בבית הספר חיברה מלל נהדר שבייחד עם תמונות טובות של תומי הרפז הרכיבו לנו מסמך יפהפה על הרעיונות, העקרונות והדחפים שמשפיעים אלינו - אוהבי הנגרות והעץ. על הסטודנטים שבאים ללמוד, על הערך שבבנייה בת קיימה ועל הכבוד לחומר...... שווה לקרוא.

מפסלות צרפתיות ועוד

לאחר מסע הרצח בפריז חשבתי שהדרך הנכונה עבורי להביעי שאט נפש מהמעשה הברברי לא תהיה בשינוי תמונת הפייס-בוק שלי לדגל הטריקולור, וגם לא למגדל אייפל שפיסק רגליו לתצורת סמל הפציפיזם.
במקום זאת החלטתי להראות כמה ממפסלות הנגרות שאני אוהב ושיוצרו, ועדיין מיוצרים, בצרפת.
בשעתו, לפני שפע מוצרי הנגרות שמגיעים לארץ בימנו, ידענו לספר בשבחו של זן אחד של מפסלות אציל ואמין. כל נגר ידע שמפסלות פיג׳ו (כן תאגיד המכוניות מייצר גם כלי נגרות) הן הטובות ביותר. בסוף שונות התשעים התמזל מזלי וקניתי כמה מפסלות אחרונות שנותרו ב״טמבוריה״ המקומית שלי. המפסלות שקניתי הם שטוחות, בעלות ידית מעץ אירופאי קשה ולהב בעל קשיות מדודה המאפשרת השחזה קלה יחסית ויחד עם זאת שומר על חדותו לאורך זמן.
שנה, שנתיים לאחר מיכן קניתי דרך הדואר נקר (מפסלת ניקור נקבים) גם כן מתוצרת פיז׳ו ברוחב 10 מ״מ. ולאחרונה קניתי בeBay שתי מפסלות מבית גולדנברג. גולדנברג היא חברה צרפתית השייכת כיום לStanley ויתכן והיא זו שיצרה עבור פיז׳ו מפסלות בעבר. מפסלת נוספת שרכשתי לאחרונה מיוצרת ע״י Auriou. אוריו (אם כך מתעתקים זאת לעברית) מייצרת פצירות וכלי גילוף מעולים. עוד כלי נגרות צרפתיים שברשותי הם להבי מקצועות תחת המותג של Hock וכמה מסורים. עד כמה שאני יודע את פיג׳ו הפסיקו להביא לארץ וכמו כן אף אחד לא מיבא את אוריו. אז אם יתמזל מזלכם ותמצאו סטוק סודי של מפסלות פיז׳ו באחת מפינות הארץ אל תתמהמהו וקנו כמה. הן לא יאכזבו וישמשו אותכם לשנים רבות באמינות ובמסירות.

רן גולדברג, נגר מבטיח, בוגר המסלול של גיל ארד

אני תמיד שמח לקבל דוא״ל אם תמונות ותיאור של עבודות איכות שניבנו ע״י נגרים ישראליים.
רן גולד הוא נגר שלמד אצל גיל ארד ועבודותיו יפות ומקוריות. הוא מעצב ובונה על פי קווים ועקומות מדודות ואלגנטיות ומחבר את חלקי רהיטיו בקופוזיציות יפות המושפעות מהאסטטיקה של ג׳יימס קרנוב.
הנה מספר תמונות של עבודות אחרונות.

בהצלחה לרן.

השחזת כלי גילוף. זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע

השחזת כלי גילוף תמיד היתה משימה שרציתי לדחות עד כמה שניתן. הגאומטריה הספציפית של כלי הגילוף השונים, העובדה שאתה נדרש להשתמש הן במישור שטוח עבור המשחז והן בגוף קמור עבור גב המפסלת, ובנוסף לכך - הצורך לנתב את ההשחזה והההשאה ביד חופשית הגבירו את מרכיב החרדה אצלי.
אם הזמן התרגלתי ולמדתי לשלוט על פעולת השחזת המשחז (Bevel).
אני אוחז את המפסלת בזווית הנכונה ומחליק אותה ימינה ושמלה על פני אבן השחזה או על המישור שעליו מודבק נייר שיוף.
באשר לחלק הקעור (התעלה הפנימית) כאן נזקקתי לעזרי השחזה צולעים למדי. פעמים היתי עוטף חף עץ בנייר לטש, ובהזמניות אחרות היתי משתמש באבן השחזה בחתך טיפה (Slip Stone).
כל זאת עד לאחרונה.
האמצעי שהתחבב עלי לצורך השחזת החלק הקעור הוא תבנית עץ מדוגמת המתאימה בצורה מיטבית לרדיוס הפנימי של הקער.
את התבנית בניתי על מנת שתתאים לאחת המפסלות האהובות עלי אבל היא תוכל לשמש גם למפסלות אחרות בעלות אותו הרדיוס או רדיוס גדול יותר.
אני מסביר ומדגים איך לבנות אותה בבלוג שלי בPopular Woodworking
בבלוג תמצאו תמונות והסברים ואני מקווה שאחרי הצצה בו כולכם תוכלו לבנות תבנית כזו ולעשות בה שימוש רב בטחון לשנים רבות.

שולחן מחשב חכם ויעיל של דן טבקמן

דן טבקמן שלח לי תמונות של פרוייקט שולחן-על-שולחן מתקפל שבנה. המנגנון, דרך הבניה והפירזול נגישים לכל ואם תעקבו אחר התמונות לא תדרשו להסבר כיצד השולחן מתפקד וכיצד נבנה. בתחתית הרשומה תמצאו תמונה עם מידות השולחן.
הנה מה שכתב לי....

" כל החיבורים נעשו בעזרת דבק נגרים פשוט וחפי עץ. הברגים והצירים נקנו בחנות טמבור. העצים הם אורן וסנדוויץ שעברו שיוף וכוסו בכמה שכבות של לכה יאכט וורניש. כל החיתוכים של הקרשים, גם לאורך, התבצעו באמצעות ג׳יגסו מקיטה 4329 פשוט עם מוביל מקביל. החורים בעזרת מקדחה ידנית רגילה, והמובלעת  שבה נמצאים הצירים נעשתה בעזרת סכין יפני רגיל. לדעתי זה פרוייקט ממש נחמד ופשוט שכל אחד יכול לעשות עם הכלים הבסיסיים שיש בבית. הוא די שימושי ושולחן כזה הכי זול שראיתי עולה בסביבות 250 ש״ח. אז נראה לי שזה אחלה פרוייקט״.

מקצועות עץ חדשים תוצרת הארץ

מציון תצא תורה ומקצועות מירושלים.
ישראל יכולה להתגאות כי לאחרונה גם בה החל יצור ומכירה של מקצעות איכות. מתיו מסעאל, נגר, רסטורטור ובונה כלי עבודה ירושלמי פיתח שני אבות טיפוס של מקצעות עץ מושפעי-עיצוב ממקצועות קרנוב, אך בשינוי מיבני קל. מסעאל עיצב את סמך טריז הידוק הלהב בחתך משולש המחוזק בעזרת שני פני פלדה לרוחב המקצועה, לדבריו, על מנת להבטיח מגע אחיד ומתמשך של הטריז (היתד) עם הלהב להשגת יציבות ועמידות מיטבית של המקצועה בעת עבודה.

את הבשורה על הולדת המקצעות קיבלתי מחברי מישאל לברון בעליו של בית מסחר לכלי נגרות שגם מוכר את המקצועות.
ביקשתי ממסעאל מידע על העיצוב היחודי ועל ההגיון שהנחה אותו בקיבוע הלהב ע״י סמך קבוע ולא ע״י מנגנון הנע על צירו או פין, המקובלים על בוני מקצועות בסיגנון קרנוב.

מתיו ענה לי:
״מאחר והגשר (הסמך הקבוע, י״ל) בנוי מאותה חתיכה שהוצאה משם מלכתחילה, כמות ההתרחבות/התכווצות שלו אמורה להיות זהה לזה של הגוף עם הבדל מעט בקצב מאחר ויש יותר סיבי גדם חשופים. המקצוע הישן ביותר שלי שבנוי בשיטה הזו הוא בן 5 חודשים לערך ואין איתו בעיות כלל ואני משתמש בו כל הזמן. היתרון הגדול של השיטה באה לידי ביטוי מתי שרוחב הלהב מגיע ל2אינצ׳ ומעלה, ובמקצועות בהם העומס בחיתוך הוא גדול יותר כמו מקצועות  scrub או מקצועות ארוכים שלוקחים גילוי עבה ובריא. ההבדל בקשיחות וביציבות ניכר מאוד לעומת פין מסתובב רגיל, אפילו פין שעשוי כולו מפליז, כיוון ששטח המגע גדול יותר, ומכנית ההתנגדות קשיחה יותר. גשר כזה גם לא ישבר כמו שקורה לפעמים לפינים מעץ. שווה לציין שהגשר מעט (הבדל של גילוח בודד) חלול במרכזו כך שהקלין יוצר מגע רק לאורך הצדדים בדיוק כמו במקצוע מסורתי. סהכ אני מאוד מרוצה מהשיטה וכרגע אני בונה 12 מקצועות לשימוש של ילדים בקורסים לנגרות, כולם בנויים כך, אבל רק הזמן יגיד אם הפרשי לחות קיצוניים מספיקים כדי ליצור בעיה. כמובן, אני ממשיך לנסות כל מיני שיטות אחרות, בשביל הכיף, זה נהיה דבר שאני נהנה להתעסק איתו, הכל אבל במטרה ליצור כלים נוחים וטבעיים, עם ביצועים סולידיים ועמידות לדורות.״

כמו רבים מהקוראים גם אני סקרן לנסות את המקצועות הללו ולראות אותם בפעולה. אני מקווה שבמהרה נוכל לצפות בסרטון המתאר את פעולתם ואולי ניזכה לקבל תגובות וביקורת מקוראי הבלוג שהתנסו בעבודה עם הכלי.

האדנית של תומר אחרי צביעה

תומר שלח לי תמונות עדכניות של האדנית שלו. כזכור הוא שיפץ מספר ארגזי תחמושת, התקין בתחתיתם גלגים (רעיון מבריק) ולפני ששיכן בהם אדניות פלסטיק וצמחיה הוא החליט לעורר אותן משימונם העיצובי ולמתוח את פניהן בעזרת צביעה בגוון טוקיזי.

הנה התמונות. 

סדנת נגרות בת חמישה ימים הקייץ בניו ג׳רזי

בית הספר לאומנות (Craft) פיטרס וולי Peters Valley ששוכן בעמק נהר הדלאור על הגבול הירוק והמדהים בין ניו ג׳רזי ופנסילבניה, הזמין אותי ללמד הקיץ סדנת נגרות בת חמישה ימים. הקורס שאלמד יסוב סביב רהיטים פריקים ומודולריים.
בתי הספר לאומניות הם שכיות חמדה בנוף הcraft האמריקני. פיטרס וולי הוא אחד מהם והקרוב ביותר לעיר ניו יורק (שעה ועשרים דקות נסיעה). הוא ממוקם בעמק ירוק ויפה, בין נחלים ואגמים באיזור מאוד כפרי שקפא על שמריו וכמעט ולא השתנה במאתיים השנים האחרונות. הקמפוס של פיטר וולי קטן, ובמרכזו בתי המנהלה, המגורים, חדר האוכל והגלריה, סדנאת הקרמיקה, האריגה והנפחות, כשבמרחק נסיעה של שני קילומטר מלב הקמפוס ממוקמות סדנאות העץ המתכת, הסיבים והצילום.
כשאר בתי הספר הטובים לקרפט ואומנות גם פיטרס וולי מציע שלל קורסים שנפרסים על פני הקייץ והסתיו, החל מקרמיקה וכלה בנגרות וצילום. מה שמייחד את בתי הספר הללו הוא הכינוס המוצלח של מורים, תלמידים ואמנים מרקעים שונים ומדיסיפלינות שונות בזמן אחד ובמקום אחד. כך יוצא שמי שבא ללמוד נגרות יקיר, יתרשם, יושפע וישכיל מחבר או מורה מתחום אחר לגמרי שפגש במקום כישבו סביב שולחן האוכל המשותף או כשניפגשו באחת מהסדנאות. למעשה אחת ההנאות הגדולות מהשהות במקום היא שוטטות בין הסדנאות והתבוננות בעשיה של עמיתים מתחומים אחרים. בביקורי כמורה או כתלמיד בבתי הספר הללו ואחרי התבוננות ושיחה עם חבר או חברה שעוסקים בתחום אחר, מתכת או טקסטיל למשל, אני מוצא את עצמי מהרהר על עבודתי שלי וכיצד אוכל להעשיר אותה כתוצאה ממה שלמדתי או חוויתי באותם ארבע ימים או שבוע של התרחקות מסביבתי הטבעית והשתקעות, אמנם קצרת מועד, בטבע ובין אנשים כל כך מוכשרים ומעניינים.
אני מקווה שחמשת הימים בסוף יולי יהיו פוריים ומרתקים כמו בעבר.
הנה כמה תמונות של הקמפוס וסדנת העץ.
בהמשך אראה את הגלריה של בית הספר וכמה עבודות עץ שהוצגו.

בית הגלריה

זהו מבנה הנגריה

חדר העבודה ״השקט״ להרכבת הפרוייקטים ולעבודה בכלי יד

חדר מכונות הנגרות

גזעים ובולים לשימוש התלמידים