פישפשים ונגרים

השבוע ביקרתי בשוק הפישפשים שביפו ולא תיארתי לעצמי שאהנה כל כך. ראשית המקום השתנה פלאים: כל הרחובות עברו שיפוץ וחידוש, המכירה הפתוחה הוסדרה וקימרונים מיצלים מעל איזור הצא'צקס מאצ'קס, מה שהופך את חווית השיטוט לנעימה יותר מתמיד. בנוסף ניפתחו בשוק חנויות ומסעדות "היפסטריות" שאפילו ברוקלין הגדולה יכולה להתקנה בהן.
אבל החוויה המשמחת ביותר היתה הביקור בחנות כלי העבודה וטכנולוגיות-עבר בשם פלשתינה (א"י) שפתח אמוץ יעקובי לפני כעשרים שנה.

ההפתעה הראשונה שהבחנתי בה, בואכה דלת הכניסה, היה שלט מאולתר המקדם את הבאים ומכריז בגאון: כאן לא מתמקחים!

בחנות תמצאו מבחר מהמם של חפצים מתקופת פלשתינה (א"י) שיפיל את המבקר על הקרשים: ציוד מעבדות, רפואה, צבא, ביגוד, כלי בית, כלי עבודה, ועוד ועוד. לכל ניחוח צבע ומראה מתקופת המנדט, פלוס מינוס כמה שנים. פלדה, פליז, עץ,קש, פח, בדים עבים, בקליט (אולי הפלסטיק הראשון שהפך שכיח בתעשיה), זכוכית ועוד הם כמה מהחומרים האצילים שמהם עשויים החפצים שאוצרת החנות.

עבורינו, חובבי הנגרות, יכולה החנות להוות מוקד משיכה, בעיקר עקב מבחר כלי העבודה והפרזול האין-סופי שבה. מסורים, מקדחות יד, כלי סימן ומדידה וכליבות רבות הם רק חלק ממה שראיתי שם.
ריתקו אותי במיוחד כליבות בשרניות, ועם זאת אלגנטיות, שמי יודע.... אולי נוצרו בארץ בעשורים הראשונים של המאה שעברה.

אחת מהן היא כליבה מסוג "C" בעלת מנגנון פתיחה מהירה; כמותה לא ראיתי מעולם.

פלשתינה (א"י), עולי ציון 8, שוק הפשפשים בת"א-יפו, 03-6812581
שוטטות נעימה...

תערוכה ששווה לראות בניו יורק

השבוע ביקרתי בתערוכת רהיטים עתיקים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. התערוכה מציגה את רהיטיהם ועבודתם של אב ובנו, אברהם ודויד למשפחת ראנטגן. האב, והבן היו ללא עוררנין היצירתיים והמשוכללים מבין בוני הרהיטים במאה ה18. עבודותיהם הוזמנו על ידי שועים ורוזנים, מלכים ודוכסים. הסגנון שבחרו היה טיפוסי לתקופה. רוקוקו תחילה, וניאו קלאסיקה באחריתה. הרבה ציעצוע: גילופים, עיטורים, צבע, וחומרים מחומרים שונים. כליפי עץ המודבקים זה ליד זה לכדי תמונה או תפאורה, שריונות צב, עור, לבד, פנינה ושנהב, זהב, נחושת קלל ועוד ועוד. ללא ספק הרכיב היחיד והמיוחד ביותר ברהיטיהם היה שילובם של מנגנונים מכאנים נסתרים ששולטים על אלמנטים והפעלתם שהוחבאו בתוך הרהיט.
בלחיצת כפתור מתרוממת מראה, נשלף אשכול מגירות, או מתרוממם מכסה החושף מערך תאים מוצפנים. הרמת את חופת שולחן הכתיבה ובאותו הזמן ממש נשלף משטח עץ ועור.

הרהיטים תוכננו לעשות כל זאת בעזרת מערך קפיצים ומשקלות שמוקמו בקרביי הרהיט, לרוב בגבו.
בתערוכה, וגם באתר התערוכה, ניתן לצפות בסרטוני ווידאו המדגימים כיצד פועלים יצירות הפאר הללו על שלל רכיביהם.
כשישים עבודות בתערוכה שאמורה להסתיים ב27 בינואר.

הניו יורק טיימס כיבד את התערוכה בכתבה מעולה. שווה לקרוא אותה.
הנה הקישור לה: http://www.nytimes.com/2012/11/02/arts/design/extravagant-inventions-roentgen-furniture-at-the-met.html?pagewanted=all&_r=0

אתר התערוכה:
http:/www.metmuseum.org/exhibitions/listings/2012/roentgen 

אקורד סיום (לפחות לעת עתה) לקבוצת הרשומות על בוני כלי המיתר: אריאל שוויצר מלמד איך לבנות גיטרה

אריאל שוויצר הוא תלמידו של גדעון בונה הגיטרות מהגליל. לפני כמה שבועות כתב לי וצרף כתובת של אלבום תמונות המתעד אחד לאחד את שלבי הבניה של גיטרה שבנה.
כתבתי על כך בבלוג האמריקני שלי.
אני מבקש להפנות אתכם להמשך קריאה ולצפיה בחלק מהתמונות.
הנה הקישור:
 http://americanwoodworker.com/blogs/yoav_liberman/archive/2012/11/23/a-visit-to-a-luthier-s-shop-and-the-proces-of-making-a-guitar-part-1.aspx

אביחי איסמן הוא הראשון שזיהה את שם יצרן המקצועה

המקצועה מתוצרת Lee Valley / Veritas
הידית עשויה מבובינגה או עץ טרופי דומה.

עוד רב אמן לכלי מיתר

לאחר התגובות הנלהבות לרשומה על גדעון בונה הגיטרות אני מתכבד לספר לכם על בונה גיטרות וע'וד נוסף, רב אמן בשם ירון נאור.
לירון בלוג מעניין וגם אלבומי תמונות בפיקסה בהם תוכלו לראות את שלבי הבניה של הכלים.
בנוסף לבניית כלי מיתר (כולל נבל וע'וד) הוא גם מנגר רהיטים. הנה הבלוג שלו:
הבלוג של נאור
והנה קישור לאלבומי הפיקסה

חידה: מי שינחש נכונה מי היא החברה שמיצרת את המקצוע שבתמונה יזכה לפירסום שמו בבלוג.

עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור

בוני כלי נגינה הם המדופלמים והמדוייקים, שלא לאמר, המוכשרים שבנגרים. הם בקיאים בכל רזי תהליכי היצור הידועים לנו וחייבים לשלוט גם בפיסיקה, באקוסטיקה ובידע על תכונות החומרים מהם בנויים הכיילים. להבי כליהם מושעים ומושחזים יותר, וברוב המיקרים סדנאותיהם מאורגנות ונקיות יותר מאשר הנגריה הטיפוסית.
גדעון ויגרט הוא אחד מטובי בוני הגיטרה שחיים בישראל. סדנאתו בגליל ושם הוא גם מלמד שעורים בבניית גיטרות. גדעון ובנו נח, בן התשע, הפיקו קליפ מקסים -- מחול מרהיב של כלי הנגרות מהסדנה שלהם.
לצפיה בווידאו ולקריאת הפוסט הזה באנגלית הקליקו על הקישור למטה. בימים אילו בהם נאבקת ישראל במרצחי החמס, חשוב להראות לחברים ולמכרים בעולם שיש לנו בארץ מנעד שלם של עשיה שיש להתגאות בה.
אם תוהבו את הוידאו של גדעון, אנא שלחו את הקישור עליו, או את הקישור לרשומה שכתבתי עליו, למכריכם וחבריכם שמעבר לים.

הרשומה והווידאו של גדעון בבלוג שלי באמריקן וודוורקר

האתר של גדעון: http://gwguitars.com/

בראד פיט הופך לנגר

סלברטיז לא מרשימים אותי יותר מדי. אני מתרשם מיכולותם האומנותית או המנטלית ולא מתעניין במה הם אכלו, שתו או לבשו. אולי זה מכיוון שלנו, הנגרים-מעצבים, אין ממש פנאי להתעניין בגורלם של הידוענים. אנו עסוקים ביום יום שלנו ומתעניינים בחומר ובמהות יותר מאשר בתדמית ובקידום מכירות; יותר בלוז העניין ופחות ברכילות שסביבו. ויחד עם זאת אני חושב  שמדי פעם שווה לפרסם ידיעה על ידוענים שתומכים או שעוסקים בעצמם במלאכה, באומנות שימושית וכמובן בנגרות ועץ. פרסום שכזה משדרג את ההכרה הציבורית בתחום שלנו ומשביח את המוניטין שלנו כיוצרים.
לפני יומיים הבליחה ידיעה חדשותית לאוויר העולם. ברד פיט התגלה כמעצב רהיטים ובימים אילו ממש הוא משתף פעולה עם נגר אומן בשם פרנק פולרו ביצור סידרת רהיטים מקורית. פרנק פולרו הוא רב אמן מניו-ג'רזי. מאמריו על נגרות עילית הופיעו על גבי המובילים שבמגזיני הנגרות. אהבתו לארט-דקו צרפתי זוכה להד רציני בעבודותיו המשופעות כליפי עץ (פורנירים) עורות של טריגונים, נחושת קלל (פליז) ועוד. פיט לעומת זאת לא היה ידוע, עד כה, כמעצב רהיטים. הוא אמנם שלח ידו במלאכות אחרות כמו עזרה למוכי גורל, וכרוקח בשמים, אבל על ספר הסקיצות שלו עדיין לא שמענו... לפחות עד עתה. שיתוף הפעולה בין פולרו לפיט התחיל, כך מספר הArchitectural Digest כשפולרו הגיע לביתו של פיט לצורך מסירת עבודה. פולרו ראה את ספר הסקיצות של פיט והציע לו לשתף פעולה ביצור רעיונותיו ובהפקת סידרה מצומצמת של רהיטים. מן הסתם הרהיטים יהיו יקרים מאוד.
לקריאת המאמר ולצפיה בתמונות הקליקו על הקישור הבא.
מאמר על סידרת הרהיטים של פיט-פולרו

לקריאה של ביקורת שלוחת רסן על המיזם הקליקו על הקישור הנ"ל:

ביקורת שלוחת רסן (וחביבה) על הרהטים של פולרו-פיט