היום ראיתי עוד ערמת רהיטים. יבול שנות הארבעים חמישים ושישים, שהוצאו לרחוב אילת בגבעתיים. השוכרים החדשים, שנכנסו לבית שנבנה בשנות הארבעים, עשו סדר -- מכרו חלק מהרהיטים ואחרים זרקו לרחוב.
זוג מיטות יחיד, שכניראה צורפו לכדי מיטה זוגית גדולה, היו המעניינות בערמה. מבנה המיטות נוצר מקורות אורן מצופות לביד דק משני צדדיהם, וקליף (פורניר) חיצוני ליופי. חלקי העץ המרכיבים את המסגרת חוברו אילו לאילו בעזרת שגמים מעץ אשור.
את המסרגת נושאות שתי רגלי אשור מגולפות; שתי רגליים משופעות פשוטות ממוקמות בצד הפונה לקיר.
המבנה עם הצילועים המלוכסנים בפאות וסגנון הרגליים משווים לרהיט מראה המבקש להיות סגנון ארט דקו ורנקולרי לא"י. אני כמעט בטוח שהמיטות יוצרו בארץ.
ליד המיטות המסוגננות עמדה גם מיטה אחרת, פחות מעניינת, שרגליה זכו בארדלי אלומניום המתחזה לפליז
אחר הצהריים בשעה שש ורבע שמעתי את משאית האשפה שועטת במעלה הרחוב. ירדתי בחופזה למטה והתמונות הבאות מתעדות את מר גורלם של הרהיטים שנבנו כאן באהבה ולא זכו לבית חם שיאמץ אותם ויתן להם עתיד.
אכן, קשה המראה ורטובה המטפחת
השבמחקאני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך!
השבמחק