את התשובה הזו כתבתי לחבר בפורום נגרות בתפוז ששאל את דעת החברים אם כדאי לקנות אבן שמן של גמל שריד לצורך השחזה של כלי נגרות....
הנה מה שעניתי לו....
כשהתחלתי להתעניין בנגרות (לפני עשרים ואחת שנים) קניתי את האבן הדו צדדית הראשונה שלי. זו היתה אבן שמן (India Stone) של חברת נורטון האמריקנית; קניתי אותה אצל זלמן לובלינסקי בת"א. האבן היתה ישרה להפליא וחשבתי שתעשה פלאות במפסלות ולהב המקצועה שקניתי. אבן השמן (קרבורונדום בלשון בעלי המקצוע והמקצועה) נקנתה כיוון שכל הספרות הדנה בנגרות שהצלחתי להשיג בסטמצקי (בעיקר ספרים של הוצאת SUNSET) הזכירה רק את אבני השמן כאמצעי להשחזה והשאה. הספרים גם הזכירו את אבני הארקנסו הטבעיות, אבל אילו היו מאוד יקרות. הספרות לא מנתה כל אפשרויות נוספות: אבני מים יפניות, אבנים קרמיות, וניירות מים על גבי משטח זכוכית. לכן נסיוני להביא להב לחדות נדרשת לא צלח, למרות שפעלתי על פי ההנחיות. על אף מאמצי להשתמש במוביל השחזה, תחילה במוביל שבנה חבר, ואחר כך במוביל שקניתי בת"א, לא הצלחתי להביא את החורפה לחדות מקסימלית. רק אחרי שנים וקריאה נוספת -- הפעם במגזינים כגון American Woodworker וFine Woodworking שקניתי בחנות המגזינים בנמל ת"א הישן, הבנתי שאני צריך לקנות אבנים יפניות או ארקנסו קשות מאוד, ושאבני השמן הסינטטיות פשוט גסות מדי להשחזה איכותית. העובדה שאבני שמן קיימות בשוק היא חידה בעייני: יתכן שהם משמשות להשחזה גסה של כלי חקלאות, אולי נגרי בניין מסתפקים בהם, אבל נגרות איכותית לא יכולה להסמך עליהן, כיוון שמלאכה זו דורשת כילים המשחזים ומשאים בגרגיר הרבה יותר עדין מאשר אילו המרכיבים את אבני השמן הסינטטיות. זאת ועוד, אם בארזים נפלה שלהבת.. ז"א אם אבן של נורטון האמריקנית או קרבורונדום האנגלית אינה עדינה דיה לעניינינו, אז וודאי שאבן מיצור סיני, עקומה והטרוגנית (מבחינת הרכב הגרגים) תזיק הרבה יותר לכילים שלנו. סביר להניח שהאבנים שגמל שריד קונים ומוכרים תחת שם המותג שלהם, מיוצרות במזרח. לא הבחנתי על האריזה שלהם במידע על גודל הגרגיר, ואין לדעת אם הם ישרות. בעיה נוספת של אבני שמן דווקא תשמע לכם כיתרון, אבל לא כך הדבר. אני מדבר על קשיותם היחסית. אבני שמן איכותיות הם מאוד קשות; הם נאפות בתנורים מיוחדים. בקשיות יש יתרון וגם חסרון גדול. היתרון הוא שהם נשחקות באטיות -- שלא כמו אבני מים. החסרון הוא, שכאשר הן מתקערות (ומשטח האבן ישחק באופן בלתי אחיד) יהיה הרבה יותר קשה לישר אותם. אבנים יפניות מיושרות אחת כנגד אחותה; על גבי נייר מים; על גבי משטח יהלום, או על משטח מיוחד. נסו לישר אבן שמן שהתקערה וניראה כמה זמן יקח לכם אד שתישברו. אני ניסיתי והאמינו לי .... זה היה תענוג מפוקפק. אבני שמן זולות וגרועות עשויות באופן כל כך עלוב, שלא רק שהם גסות מדי, אלא שהן גם מתפוררות ממש בידיים. התוצאה: כלי עבודה שלא רק שלא הושחז אלא שאף איבד את זווית המשחז המקורית שלו לטובת איזה גאומטריה מוזרה ולא ברורה.
לסיכום
המלצתי היא להשחיז באבני מים; אבני יהלום + אבני מים; או על ניירות שיוף המודבקים למשטח זכוכית שטוח. מי שברשותו אבן ארקנסו, אבן בלגית טבעיות או אבן גרמנית ונדירה... מוזמן לנסות גם אותם. במקרים בהם החורפה נפגמה או מסוכסת מאוד, אני מתחיל את התהליך באבן יהלום (גרגיר 220 או 360) ואז באבן יהלום (600 בינונית). אז אני עובר לאבן מים של 1000 ולבסוף משיאה על אבן מים עדינה מס' גרגיר 6000. חברי רון, שיעביר את ההדרכה על השחזה (לחברי הפורום) משתמש בשיטה דומה.
הנה מה שעניתי לו....
כשהתחלתי להתעניין בנגרות (לפני עשרים ואחת שנים) קניתי את האבן הדו צדדית הראשונה שלי. זו היתה אבן שמן (India Stone) של חברת נורטון האמריקנית; קניתי אותה אצל זלמן לובלינסקי בת"א. האבן היתה ישרה להפליא וחשבתי שתעשה פלאות במפסלות ולהב המקצועה שקניתי. אבן השמן (קרבורונדום בלשון בעלי המקצוע והמקצועה) נקנתה כיוון שכל הספרות הדנה בנגרות שהצלחתי להשיג בסטמצקי (בעיקר ספרים של הוצאת SUNSET) הזכירה רק את אבני השמן כאמצעי להשחזה והשאה. הספרים גם הזכירו את אבני הארקנסו הטבעיות, אבל אילו היו מאוד יקרות. הספרות לא מנתה כל אפשרויות נוספות: אבני מים יפניות, אבנים קרמיות, וניירות מים על גבי משטח זכוכית. לכן נסיוני להביא להב לחדות נדרשת לא צלח, למרות שפעלתי על פי ההנחיות. על אף מאמצי להשתמש במוביל השחזה, תחילה במוביל שבנה חבר, ואחר כך במוביל שקניתי בת"א, לא הצלחתי להביא את החורפה לחדות מקסימלית. רק אחרי שנים וקריאה נוספת -- הפעם במגזינים כגון American Woodworker וFine Woodworking שקניתי בחנות המגזינים בנמל ת"א הישן, הבנתי שאני צריך לקנות אבנים יפניות או ארקנסו קשות מאוד, ושאבני השמן הסינטטיות פשוט גסות מדי להשחזה איכותית. העובדה שאבני שמן קיימות בשוק היא חידה בעייני: יתכן שהם משמשות להשחזה גסה של כלי חקלאות, אולי נגרי בניין מסתפקים בהם, אבל נגרות איכותית לא יכולה להסמך עליהן, כיוון שמלאכה זו דורשת כילים המשחזים ומשאים בגרגיר הרבה יותר עדין מאשר אילו המרכיבים את אבני השמן הסינטטיות. זאת ועוד, אם בארזים נפלה שלהבת.. ז"א אם אבן של נורטון האמריקנית או קרבורונדום האנגלית אינה עדינה דיה לעניינינו, אז וודאי שאבן מיצור סיני, עקומה והטרוגנית (מבחינת הרכב הגרגים) תזיק הרבה יותר לכילים שלנו. סביר להניח שהאבנים שגמל שריד קונים ומוכרים תחת שם המותג שלהם, מיוצרות במזרח. לא הבחנתי על האריזה שלהם במידע על גודל הגרגיר, ואין לדעת אם הם ישרות. בעיה נוספת של אבני שמן דווקא תשמע לכם כיתרון, אבל לא כך הדבר. אני מדבר על קשיותם היחסית. אבני שמן איכותיות הם מאוד קשות; הם נאפות בתנורים מיוחדים. בקשיות יש יתרון וגם חסרון גדול. היתרון הוא שהם נשחקות באטיות -- שלא כמו אבני מים. החסרון הוא, שכאשר הן מתקערות (ומשטח האבן ישחק באופן בלתי אחיד) יהיה הרבה יותר קשה לישר אותם. אבנים יפניות מיושרות אחת כנגד אחותה; על גבי נייר מים; על גבי משטח יהלום, או על משטח מיוחד. נסו לישר אבן שמן שהתקערה וניראה כמה זמן יקח לכם אד שתישברו. אני ניסיתי והאמינו לי .... זה היה תענוג מפוקפק. אבני שמן זולות וגרועות עשויות באופן כל כך עלוב, שלא רק שהם גסות מדי, אלא שהן גם מתפוררות ממש בידיים. התוצאה: כלי עבודה שלא רק שלא הושחז אלא שאף איבד את זווית המשחז המקורית שלו לטובת איזה גאומטריה מוזרה ולא ברורה.
לסיכום
המלצתי היא להשחיז באבני מים; אבני יהלום + אבני מים; או על ניירות שיוף המודבקים למשטח זכוכית שטוח. מי שברשותו אבן ארקנסו, אבן בלגית טבעיות או אבן גרמנית ונדירה... מוזמן לנסות גם אותם. במקרים בהם החורפה נפגמה או מסוכסת מאוד, אני מתחיל את התהליך באבן יהלום (גרגיר 220 או 360) ואז באבן יהלום (600 בינונית). אז אני עובר לאבן מים של 1000 ולבסוף משיאה על אבן מים עדינה מס' גרגיר 6000. חברי רון, שיעביר את ההדרכה על השחזה (לחברי הפורום) משתמש בשיטה דומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה