אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.

יום רביעי, 31 במרץ 2010

מילון עברי-אנגלי למונחי גמר

שלאק, שלק = Shellac
שלק+כהל+ שמן פשתן (פוליטורה המבוססת שלק ושמן סיכוך) = French Polish
ורניש +שמן פשתן+מדלל =  Oil/Varnish Blend או Oil/Varnish mixture
ורניש מדולל בחמישים אחוז טרפנטין = Wiping Varnish
טרפנטין מינרלי = 
Mineral Spirits (באנגליה הנוזל נקרא White Spirit)

השמות Danish oil או Teak Oil או Watco oil הם שמות נרדפים לOil/Varnish mixture שנולדו במוחם הקודח של מומחי מיתוג בחבורות הצבעים בשנות השישים, הם אינם מתארים את המוצר היטב. כיום נוקבים בשמות הללו פחות ופחות.

חנות הצבעים והלכות של "סהר", שמעון ‎ סרבניק ובנו בת"א

יש מעט מאוד חנויות מרתקות שניראות ומריחות כמו משהו נוסטלגי משנים עברו. החנות של משפחת סרבניק ברח' דרך יפו תל-אביב, ליד כיכר המושבות היא אחת מהן. חנות שהוקמה בשנות העשרים ולא השתנתה. אותם מדפי עץ, אותה ריצפה וגם אותם מיכלים לפיגמנטים, סיד, דבק ולכות. כאן אפשר למצוא פתיתי שלק, דבק חלבון מן החי או בשמו היותר פופולרי: דבק חיות, עצמות או ארנבות. משה סרבניק יסביר ויעזור לכם למצוא את ציפוי הגמר המתאים ביותר לפרוייקט שלכם. החברה מסבירי פנים, וגם אתר אינטרנט מעניין יש להם...
http://www.pigmentim.co.il

הנגריה של נתן הנגר והמורה

לא בכל יום יוצא לי לבקר במקום כל כך מיוחד כמו הנגריה של נתן. את הסיור המרתק אירגן יהודה לוי, מנהל פורום נגרות בתפוז - אירגון מופתי כמו שרק יהודה יודע לעשות. ברשימה הקצרה הבאה אספר לכם קצת יותר על נתן והמשימה שלקח על עצמו: להשביח את לימודי הנגרות בארץ ובגליל בפרט.
ישנה קבוצה די מצומצמת של אנשים בארץ שרמת המקצוענות שלהם בתכנון ויצור רהיטים משתווה לזו שאני מכיר בחו"ל. כזו שניתן בלא מורא אף להשוות לרמת הנגרות בצפון אמריקה; נגרות שכמוה רואים על דפי המגזינים לעץ ונגרות, ושבמדינות הדוברות אנגלית נקראת Studio Furniture. ז"א נגרות שלא נעשית בסרט נע, ושהנגרים שעושים אותה גם עוסקים בעיצוב חדשני ומקורי של שהרהיטים שהם בונים. הם נגרים מומחים לעיבוד עץ בכל השיטות: כילים ידניים, ציוד חשמלי נייח ונייד, ידע רב בשיטות תגמיר וכמובן עושר ידיעות ונסיון בהסטוריה של עיצוב הרהיטים, בטכנולוגיה ובאסטטיקה של חומר הגלם שכולנו אוהבים -- העץ.
מוטי שלייפר מהוד השרון, אריאל מורן מיוקנעם ונתן ונטהוף מבית העמק הם מבכירי אמני הרהיטים שאני מכיר בארץ. אני זוכר שבפעם קראתי במגזין בנין ודיור על נגר אמן שלמד ביפן ושב לארץ לעבוד כאן. כשניסיתי להתחקות על עקבותיו, בשנה שעברה, לא הצלחתי למצוא אותו בספר הטלפונים... אני מקווה שלא עזב את ישראל בגלל חוסר עבודה. לתחזק נגרית איכות להתעקש על אטיקה מקצועת ולא לחשוב כל הזמן על "איך לעשות כסף" אלא על "איך להתפרנס בכבוד" הם חלק מהפרמטרים שמובילים את העשיה של חברי למקצוע.  ההחלטה של נתן לחזור לארץ אחרי שהות בהולנד לא היתה פשוטה. למרות שהוא ומשפחתו אוהבים את ישראל וקשורים אליה בחבלי שפה תרבות אדם ואדמה, ישראל היא לא הולנד מבחינת הכבוד שהחברה מעניקה לבעלי מקצוע ועובדי כפים בכלל, ולחרשי עץ בפרט. נגרים היודעים  לעבד עץ מלא והשולטים ברזי הגילוף החריטה ויצור מחברים ידניים זוכים לכבוד להערכה ולפרנסה בארצות השפלה; לצערנו בישראל המצב שונה ואחר. לצורך השווה: כאן, להיות נגר זה להכין קופסאות ולחבר אותם בסיכות או בברגים. אצלנו, נגר טוב נחשב מי שמשתמש בחוליות חיבור (ביסקוויטים) או בחפים (דיבלים), והנגר האחרון שבנה מגירות וכלל בהם מחבר זנביונים שאותו בנה בעזרת מסור ופסלת בטח מבלה כרגע בבית אבות היכן שהו. אמנם בקורס שמלמדים במשרד העבודה והרווחה מלמדים מחברי סין ונקב וסין וגרז, אבל לראות את המחברים הללו ברהיטים המיוצרים בארץ זה נדיר מאוד - אולי כמו לראות עצי זיית בהולנד.
נתן ודנה (רעיתו) החליטו לחזור לארץ להשתקע ולהשקיע בה. נתן שלימד בהולנד נגרות אמן, שולט בטרמינולוגיה בהתפתחויות ובשיח העכשיו בתחום -- הן באירופה והן בארה"ב. לפני קצת יותר משנה הוא העמיס מכולה בכל טוב נגרי ושלח אותה לארץ: שולחנות עבודה, מכונות, כלי עבודה, עץ אירופאי, וגם, כמו שיהודה ציין, אותן דלתות אדומות גבוהות, מרשימות ומכניסות אורחים שהציב בכניסה לנגריה. הקורס שהוא מעביר מתרכז ביסודות הנגרות - בבסיס האמיתי של הכרת העץ ודרכי עיבודו: מיני עצים, תכונות העץ, יופיו וכו'; כלי עבודה ידניים, הכרה לעילה ולעילה של השחזה, ניסור, חיקוק וגירוז ופיחות (גירוז ופיחות - מילים מצחיקות - משמעותן הסרה של חומר כדי להגיע לעובי נכון של פרט מחבר) נתן אוהב עברית ומקפיד להשתמש במונחים הנכונים כשהו מלמד את המלאכה. ראינו בנגריה שלו מגוון מרשים וגדול של כלי עבודה ידניים שהתלמידי יודעים להפעיל: מסורי יד יפניים, מקצועות, מפסלות, שרדים ועוד ועוד. נתן גם הדגים לנו איך הוא משחיז ומלטש מפלסות ואיך הוא מחייה ומיישר את משטחם של אבני מים יפניות. כל פעולה שהוא עושה מפזרת ניחוח של דיוק ומקצוענות. הסטודנטים מקבלים מסימות לביצוע -- פרוייקטים בהם הם מתבקשים לבצע מחבירם שונים, להקציע עץ וליישם גמר. קופסה, מקבת עץ, כוננית מדפים הם חלק מהפרוייקטים שהסטודנט יבנה. ממה שראיתי ומעדויות של התלמידים של נתן - אחד מהם הוא חבר אישי שאני מכיר, אני יכול לאמר שזהו הקורס הטוב ביותר שאליו ניתן להרשם בארץ. אם הרשימה הזו מתחילה להשמע יותר ויותר כמו ג. יפית, הכותבת על יוגורט חדש או נוזל כילים, אני מבקש את סליחת הקוראים. המניע היחיד שעומד מאחורי השירבוט שלי כאן הוא הרצון שהקורס שנתן מעביר ימשיך להתקיים לטובת כולנו.
השבוע נסגר הסטודיו של חבר-נגר-מעצב אחר שלי (לא ביקשתי ממנו אישור לפרסם את עובדת הסגירה הזמנית ולכן לעת עתה לא אפרסם את שמו) הסטודיו הזה היה פנינה בנוף הנגריות של ארצנו שאליו היתי לוקח את הסטודנטים שלי משנקר ל"יום טיול" לראות מהי באמת נגרות. פתיחת הסטודיו ובית הספר של נתן הוא אירוע משמח במקומותינו. הנגריה שלו היא פנינה נוצצת (אם כי מלאה בריחות נסורת ושבבי עץ) שהיתי רוצה שתצליח ותנצנץ להרבה זמן בארצנו.
הצלחתנו היא הצלחתינו.
לצפיה בתמונות מהביקור שערכנו אצל נתן הנה הקישור הבא:
http://picasaweb.google.com/yoav.liberman/NathanVa...


הכל על קידוחים מקדחות ומקדחים - מאמר חינמי של Fine Woodworking

מאמר חינמי מבית היוצר של FineWoodworking על כל הקשור בקידוח בעץ. עשרות טיפים.
את המאמר ניתן להוריד בפורמט PDF
www.finewoodworking.com/FWNPDFfree/011170024.pdf

צפיה חופשית: האתר של Fine Woodwrking - סרטי וידאו בנושאי נגרות.

האתר של Fine Woodworking מפיק סרטונים באיכות מעולה על תהליכים ושיטות בניה של רהיטים ועיבוד עץ.
בקישור הבא תוכלו לראות את כל הסרטונים:
http://www.finewoodworking.com/woodworking-videos
ובקישור הבא תוכלו לראות את סידרת הסרטונים לנגר/ית המתחיל:
http://www.finewoodworking.com/getting-started/ind... 

The Woodright Shop T.V ‫עבודה עם כילים ידניים: תוכניות טלויזיה בחינם‬

בהמשך להתעניינות הגוברת - והמבורכת - בעבודה עם כלי יד כמו מפסלות, מסורים, מקצועות וכו', הנה קישור לעשרות תוכניות טלויזיה מהרשת הציבורית האמריקנית PBS . מגיש ויוצר הסידרה הוא רוי אנדרהיל ובקישור המצורף תוכלו לראות תוכניות הדנות בפרוייקטים שונים הניבנים כולם בעזרת כילים ידניים.
פרוייקטי חריטה (המחרטה היא מחרטת רגל)
פרוייקטי בניה: כמו מריצה, שרפרפים, קופסות שונות וכו',
פרוייקטים המשלבים ממתכת ונפחות עם עבודה בעץ.
כיפוף עץ בקיטור ועוד ועוד.
הבחור שיצר את התוכנית מנהל גם בית ספר ללימוד התחום בצפון קרולינה וכמגיש תוכניות הוא עושה את המלכה בצורה מדהימה. הקישור מפנה אותכם לארבע עונות מתוך סידרת טלויזיה הרצה (אם אנני טועה, כבר עשרים שנה)
והנה הקישור:
http://www.pbs.org/woodwrightsshop/schedule/video....

ספרי עץ ונגרות בעברית בהוצאת מא"ה (משרד התעשיה)

פעם תרגמו והפיקו בארץ ספרי נגרות ועיצוב בעץ. היום משכפלים את הספרים הללו כשמדי פעם עורכים בהם שינויים קלים.
בקישור הזה תמצאו את הספרים שעדיין מודפסים ושניתן לקנות אותם באתר של הוצאת מא"ה.
http://www.moital.gov.il/cmsTamat/mea_search.aspx?NRNODEGUID={2C0BA04C-B47C-4466-94DA-4A0319D7AB14}&category=2

אקליפטופ, מנסרת העץ הגדולה בארץ

יהודה לוי, חבר אישי ומנהל פורום נגרות בתפוז, רון חניק ואנוכי ביקרנו במנסרה המצוחצחת והמרשימה של אקליפטופ. ראינו בולי עץ מיובאים ומקומיים, לפני ואחרי ניסור. ראינו שורשי ענק של עצי זית ואקליפטוס ארץ-ישראליים הממתינים בסבלנות לפילוח ע"י לירן (אחד מאומני הבית) ומסור היער שלו שעומד לפסל אותם למושבים וספסלים. למדתי לראשונה שבארץ מגדלים עצים ביערות מישקיים לכריתה עבור תעשיית העץ המקומית (עצי פולויניה Paulownia ואקליפטוס מהירי צמיחה).
צילמתי את המסורים, מתקני ההשחזה, הפלחים, הבולים ועוד. מי שמתעניין יכול לקפוץ לאלבום הפיקסה הבא ולראות את הצילומים.
http://picasaweb.google.com/yoav.liberman/Eucalypt

שמן פשתן

שמן פשתן לגימור מוצרי עץ למזון הוא שמן פשתן טבעי - לא "מבושל" או מחומם (מורתח) שהופק מכבישתם ומיצויים של זרעי פשתן. זהו שמן בעל ערכים בריאותיים ניכרים וניתן לקנות אתו בחנויות הטבע.

שמן פשתן "מבושל" (שמן פשתן חיפה) הוא שמן פשתן לו הוספו חומרים מסוימים לזירוז יבושו אחרי הישום - לדידי הוא אינו מתאים לכלי מזון.
שמן פשתן מסוג "מבושל" שקוף משמש ציירים ואמנים לדילול צבעי שמן. גם שמן זה אינו מתאים לגימור מוצרי מזון.
משמן "פשתן" תעשייתי -- בקבוקים זולים המכילים נוזל חום-שחור בעל ריח רע במיוחד -- יש להתרחק. זה אינו שמן פשתן ואינני יודע מה מוחדר לבקבוקים.

גימור מוצרי עץ המשמשים למזון

רעילותם או בריאותם של ציפוי גמר למוצרי מטבח מעץ מפרנסים עמודי אינטרנט רבים. אחד המומחים, אולי הבכיר שבהם, בוב פלקסנר, מספר לנו שלאחר שהציפוי שמרחנו התייבש -- והמדובר בכל ציפויי שקוף לעץ -- הוא הופך בלתי רעיל לחלוטין. הוא מספר לנו שאכן זה נכון שבציפויים רבים נמצאים מסיסים אורגניים ומתכות כבדות אבל ברגע שהציפוי יבש המסיסים כבר התנדפו והמתכות הכבדות לכודות בקרום שהתקשה ואינן יכולות להשתחרר בקלות. גם אם הציפוי יפגם ותוך כדי שימוש במוצר יתקלף, קשקשיו הם למעשה פולימר (מעין פלסטיק) שלא יתפרק במערכת העיכול ומכאן גם שלא יגרום נזק.

לפי דעתי הציפוי הבטוח ביותר לשימוש על כלי אוכל הוא שמן פשתן טבעי, כזה הנמכר בחניות טבע והנשמר במקרר בין שימוש לשימוש. אין לבלבל בין שמן פשתן טבעי לבין ״שמן פשתן מבושל״ הנמכר בחניות טמבור למניהן. האחרון הוא מוצר שהרכבו אינו ידוע לי והמשמש להספגת פני שטח עץ בנגרות בניין כהכנה לצביעה. משה, מסהר צבעים ופגמנטים שבת״א מחזיק שמן פשתןן טבעי המיובא מהולנד. לקוראים משאר חלקי הארץ היתי ממליץ לבדוק בחניות הטבע ולחפש אתת שמן הפשתן בין השמנים שעל המדפים.
שמן אגוזי מלך, שגם הוא ניתן לקניה בחנויות טבע, יכול לשמש לציפוי מוצרי עץ למזון, אך הוא עלול להיות זרז לתגובה אלרגנית אצל אילו הרגישים לאגוזים. הן שמן הפשתן הטיבעי והן שמן האגוזים מתקשים לאחר מגע ממושך עם האוויר, ואם ניישם אותם לאורך זמן שיכבה אחר שיכבה, יצרו קרום בעל קושי בינוני. זאת בניגוד לשמני צמחים אחרים כמו סויה או קנולה ההופכים דביקים לאחר מגע ממושך עם האוויר.

שמן הפרפין הניקרה באנגלית Mineral Oil הוא תזקיק נפט וגם הוא לא יתקשה לעולם.
המלצתי היא שאם אתם בונים כלי אוכל לשימוש יום יומי, ציפוי בשמן פשתן או אגוזים הוא הציפוי הטוב ביותר. הציפוי הזה נספג ומתקשה לאחר מספר שבועות ואז הוא מוסיף לפני השטח של העץ הגנה מסויימת מפני מים ונוזלי מזון אחרים. אך אין לצפות ממנו שיהיה עמיד כמו ורניש ואו ציפויי קרום קשים אחרים.

ציפוי כלי אוכל בורניש: אין לצפות כלי אוכל בציפי ורניש, שלק, או ניטרוצלולוזה עם יש סיכוי שהם ישמשו בבישול הכולל חום. חום עלול להמיס את הציפיים הללו.

ציפוי משטחי מטבח גדולים ורחבים ״שיש מעץ״: 


יותר ויותר מטבחים נבנים היום כשאחד או רבים ממשטחי העבודה (״השיש״) מיוצרים מעץ. לרוב מדובר במשטחי עץ גושני המנוסרים ומותאמים לתוכנית המטבח או מונחים על ה״אי״ שבמכרז המטבח. על לוחות עץ רחבים אילו נעשות רוב עבודות הכנת המזון והם נשטפים ומנוקים באופן תדיר. לרוב אין אלו משטחים המיועדים לחיתוך מזון כיוון שלכך קיימים קרשי חיתוך יעודיים ואנו בוודאי לא נרצה לחרץ ולהשחיט את ציפוי הגמר של משטחי העץ הרחבים שלא לצורך. כמו כן לא יהיה זה נכון להניח עליהם סירים ומחבטות חמים כיוון שאילו יפגעו בגמר. השאלה מי הם הציפויים המומלצים למשטחים אילו? המלצתי היא להשתמש  בציפויי גמר שקוף - לכה דו רכיבית העמידה לשריטות והמיושמת בצורה מקצועים בהתזה או בעזרת רולר. למי שמעוניין בציפוי בהברשה ידנית הייתי ממליץ על לכות פוליאוריטניות (וורניט, לזור או ייכט וורניש).
ועוד כמה הגיגים על שמנים לציפוי מוצרי מטבח הבנויים עץ...
כל המומחים לעניני ציפויים בארה"ב ובקנדה הבקיאים בתחום, כל הכותבים במגזינים (מדי פעם מופיעה כתבה על ציפויים לכלי אוכל כיוון שהנושא מעניין את כולם) וגם עבדכם הנאמן, שפירסם מאמר על יצור קרשי חיתוך בAmerican Woodworker תמימי דעים:
השמנים הטבעים המופקים מאגוזים או מפשתן, הם היחידים שיתקשו בפרק זמן סביר, יצרו קרום יבש (לא קשה במיוחד אבל יבש) על פני השטח והם לחלוטין בטוחים במגע עם מזון. אגב ההתקשות היא תולדה של התחמצנות השמן לאחר שקלט חמצן מהאוויר והתפלמר. מכאן שאם אדם מבקש לקבל פני שטח לא שמנוניים, ומעוניין לישם את הציפיי באופן קל ולהמנע מתזקיקי נפט כציפוי לעץ שעליו הוא אוכל, עדיף שיישם את השמנים שהזכרתי. שמן פרפין Mineral Oil גם אם הוא מותר לשימוש רפואי והוכרז כאינרטי הוא אחרי הכל שמן המופק ממקור פוסילי (נפט). מגרעתו הנוספת היא שהוא ישאר לח ולא יתייבש. בחלוף זמן יהיו פני השטח עיסתיים ודביקים. יתרונו היחיד הוא שהוא חודר/מפעפע אל תוך העץ ולכן מונע ממים לחדור, אבל כמו שכתבתי קודם הוא תמיד שמנוני ורבים אינם אוהבים אותו בגלל סיבה זו. יחד עם זאת רבים ממשיכים להשתמש בו בגלל מחירו הזול.

שמן טאנג יכול להיות אופציה נוספת אבל עליה וקוץ בה: קשה למצא שמן טאנג שלא עבר בישול והוספת מתכות שונות לזירוז התקשותו. אם תוכלו להשיג שמן טאנג אורגני הוא יוכל להיות הציפוי החזק מכל הציפויים הטבעיים שהזכרתי.
יש המתנגדים לשמן הפשתן והאגוזים בתענה שאילו שמנים בעלי טעם וריח העלולים להתערב בטעם האוכל המוגש בכלי. אותם מתנגדים גורסים שאם מבקשים לצפות במשהו את הכלי ולהמנע מטעמים לא רצויים יש להשתמש בשמן פרפין שהוא היחיד הנטול טעם וריח. מנסיוני אין לטענה זו הרבה על מה להתבסס. לאחר ספיגת השמן העודף ובוודאי שלאחר התייבשות שמן הפשתן או האגוזים יהיה קשה מאוד, ואף לאניני הטעם שביננו, להבחין בטעם השמן מבין למזון שהכלי מכיל.
אף אחד שאני מכיר לא ממליץ להשתמש בשמן צמחי כמו סויה או תירס כיוון שאילו מתחמצנים לקרום דביק ודוחה. ראו וחושו את איזור פיית בקבוקי השמן במטבח - השמן שם התחמצן והפך לעיסה דביקה.
התכהות העץ עקב שימוש בשמן גם היא זניחה ושולית. רוב העצים מתכהים כתוצאה מחשיפה לאוויר או לקרינת השמש. תוספת דרגת כהות זניחה ביותר מתקבלת כאשר משמנים את פני השטח.
אני מצרף לינק למאמר בסיסי על הנושא:
http://www.finewoodworking.com/SkillsAndTechniques/SkillsAndTechniquesArticle.aspx?id=26893
והמאמר הממצא ביותר בתחום (צריך להיות מנוי של FineWoodworking לצורך צפיה בו)
אני מצרף תמונות של כמה מקרשי החיתוך שבניתי ושצופה בשמן אגוזים.
כמו כן הנה קישור לקרשי חיתוך שאני מוכר באתר של Food52 אותם אני מצפה בשמן פשתן.






כיצד מיישמים גמר שמן פשתן או אגוזים על מוצרי עץ
את השמן אני מורח על פני העץ שעברו שיוף סופי בנייר מס' 400. אני מוזג אותו על פני השטח ובעזרת נייר שיוף עמיד מים מס' 400 אני מעסה ומשייף את הקרש. נוצרת עיסה עדינה של סיבי עץ ושמן. אני נותן לשמן להספג כעשר דקות ואז סופג את שאריותיו בעזרת מגבון מטבח מנייר. אחרי שבועיים שלשה פני השטח יבשים ומתקבל ברק עמום ומקסים. לפעמים, בעיקר בעץ מסוג בובינגה יש לחזור על הפעולה מספר פעמים כל כמה ימים.

גמר עץ העמיד לפגעי מזג האויר

ציפוי שקוף על חלקי עץ חיצוניים יתקף על ידי הקרינה העל סגולית הרבה יותר מאשר ציפוי הנמצא על חפצים בתוך הבית. שימוש ביכט ורניש הוא הפתרון האמין ביותר אבל גם יכט ורניש זקוק לתחזוקה ולתוספת שיכבת ציפוי נוספת מפעם לפעם. ביכט וורניש איכותי תמצא כמות רבה יחסית של שרף טנג tang שלו עמידות גבוה בUV. היצרינים גם מוסיפים חומרים מחזירי קרינה וככל שכמות הרכיבים הללו גבוה יותר כך יהיה המוצר יקר יותר.

ציפוי גמר שקוף על עץ בעל תכולת שמן טבעית

במקרים מסויימים, בעצים בהם כמות השמן הטבעי גדולה (מדובר בעצים טרופיים כמו טיק למשל) יש הממליצים למרוח תחילה שיכבה של "סילר" המורכבת משלק שממנו הוצאה השעווה. שלק טבעי מכיל גם כמה אחוזים של דונג או שעווה שאותה מפיקים החרקים. הוצאה הדונג מהתערובת אינה קשה במיוחד והשלק שנותר מהווה שיכבה מצויינת לאטימת פני שטח -- במפתיע לא כדי למנוע חדירה של נוזלים מהחוץ פנימה, אלא למניעת עליה או פעפוע של שמנים מלב העץ אל פני השטח.

על ורנישים (וורנישים) Varnishes

רוב הורנישים המיוצרים בעולם מכילים שרפים משרפים שונים: ורנישים טהורים מכילים שרפים מפולמרים משמן פשתן או טנג; קיימים ורנישים מבובססים שרפים אלקידיים וישנם מבוססי שרפי פוליאוריטן; ישנם ורנישים המכילים תערובות של כמה שרפים. ואגב גם השרפים האלקידיים נוצרים ברוב המקרים מפילמור של שמנים צמחיים כמו שמן סויה למשל.
ורנישם מבוססי שרף אלקידי נחשבים רכים יותר. במקרים בהם דרושה הגנה טובה יותר כנגד שחיקה מומלץ להשתמש בלכה המכילה/מתוגברת בשרף פוליאוריטן. אך ורנישים על בסיס פוליאוריטן נוטים להפגע יותר מקרינה אולטרה סגולה מאשר ורנישים המכילים שרפים אלקדיים או המבוססים שמנים ממקור כמו שמן פשתן או טנג.

Spar Varnish,  יכט-וריש הוא ורניש המורכב, ברוב המקרים מתערובת של שרפים פנולייים ושרפים שפולמרו משמן אגוז הTang. אגב האגוז הזה שמוצאו בסין ושם הומצא הוורניש הקרוי על שמו, כבר גדל שנים רבות בארה"ב וממנו ממוצה רוב השמן לתעשיית הSpar Varnish האמריקנית.
ריסוס לכה הוא תהליך בזבזני בחומר ומזיק לסביבה. לחובב וגם לנגר המבקש לחסוך בחומר היתי ממליץ לישם את ציפוי הגמר בהברשה, או על פי הטכניקה שהסברתי: דילול הורניש בטרפנטין ומריחתה בעזרת סמרטוט כותנה נקי וזוג כפפות ניטריל.

טרפטין מנרלי הוא הטרפנטין המצוי בחנויות הטמבור וברוב מרכזי ה DIY בארץ. טרפנטין המופק משרף האורן (הטרפנטין הטבעי) הוא אמנם מוצר נדיר אך ניתן לרוכשו אצל סהר צבעים ברח' יפו ת"א, משה נקל בפלורנטין כמו גם בחנויות לצרכי אמנות. אני רכשתי אותו אצל סהר צבעים והוא הטרפנטין בו השתמשתי בתערובת. יש לו ריח מקסים אבל חבר המצייר בשמן סיפר לי שעלולות להיות לו השפעות מזיקות לבריאות - כמו לכל מסיס אורגני; אנני יודע מי מבין שני הטרפנטינים מזיק יותר? בארה"ב קיים גם טרפנטין עץ נטול ריח.

שלאק, שלק, Shellac וגם French Polish

ציפוי גמר המבוסס שלאק הוא אחד מציפויי הגמר הוותיקים ביותר. בארץ נוהגים לכנות את ציפוי זה בשם הכללי - פוליטורה. עם השנים הפך השם פוליטורה לשם נירדף לכל ציפוי שקוף המיושם על עץ.
השלק הוא שרף טבעי המופרש ע"י חיפושיות המבקשות להגן על צביר הביצים שהם מטילות. החרקים נפוצים באיזורים מסויימים בתת היבשת ההודית. את החומר מלקטים, מנקים ומזקקים ואז יוצרים ממנו מעין קשקשים או פתיתים זהובים אותם אפשר לקנות גם בישראל. ניתן גם לקנות (או ליצר לבד) מטילי שלק מוצק, להם מוסף פיגמט לקבלת צבע מסויים. שלק מוצק ניתן להתכה וטיפטוף כדי למלא חריצים ופגמים על פני השטח ברהיט; כשהשלק מתקרר ומתקשה הוא הופך לחומר קשה מאוד.

שלק כתמריק
את הפתיתים או הקשקשים ממיסים בכהל (ספירט). ניתן להמיס את השלק בכמות כהל גדולה או קטנה וליצור בהתאמה תעורבת דלילה או סמיכה - הכל על פי הצורך ושיטת הישום.
ישום שלק נעשה בעזרת מברשת או פקעת הבנויה מגזיר בד מקופל סביב ליבת צמר גפן (סיבי כותנה). את הפקעת טוענים בנוזל התמריק ואז מורחים אותו בתנועות מסודרות על פני העץ.  הוספת שמן פישתן או שמן טאנג לתערובת האלכוהול (בפקעת הישום, בהזרקה מקומית או בהרוויה בתבילה) מסככת את פעולת מריחת השלק. נהוג לקרוא לתמריק שלק שבישומו עורב שמן: French Polish

French Polish
כאמור  ציפוי שלאק בסיסי מכיל שלק מומס בכהל וישומו יכול להעשות בעזרת מברשת, פקעת או התזה, באופן יחסית קל שאינו מצריך מיומנות יוצאת דופן. ה"French Polish" לעומת זאת הוא תהליך הרבה יותר מורכב. בנוסף לשלאק ולאלכוהול יש המוסיפים לתערובת גם גאם-ארביק ו gum copal , ואף חומרים אחרים. בפעולת הישום יש המפדרים את פני השטח באבקת פימס או pumice-stone שתפקידה לשחוק את סיבי העץ, לישר את גבשושיות התמריק שיבש, ולהחדיר את התערובת של העץ והתרמיק אל בין הנקבוביות הפתוחות.
French Polish אמיתי תמיד ייושם בעזרת פקעת וכולל "סיכוך" עבודת המירוק (להקל על משיכת הפקעת על פני שטח העץ) בעזרת הרוויה חוזרת של הפקעת בכמות קטנה של שמן (פשתן, שמן פרפין ויש שישתמשו בשמן זית). רוב המתכונים לישום הFrench Polish ימליצו על שמן פשתן, אחדים סוברים ששמן פשתן מכהה את גוון העץ ואינו מומלץ לעבודות על רהיטים בעלי ערך אספני רב. ראו למשל את "המתכון" הבא...
http://www.ehow.com/how_14587_apply-traditional-french.html
וקובץ pdf מקיף וממצא שהוא למעשה מאמר בן כמה עמודים על French Polishing ניתן להורדה בקישור הבא.
http://www.woodfinishsupply.com/GuideToFrenchPolishing.pdf
המאמר הטוב ביותר שאני מכיר נדפס בFine Woodworking  . למינויי הגירסה האינטרנטית של המגזין לא תהיה בעיה להוריד את המאמר כקובץ PDF
http://www.finewoodworking.com/SkillsAndTechniques/SkillsAndTechniquesPDF.aspx?id=2778

היכן לקנות שלאק בארץ
החנות של סהר צבעים בדרך יפו-תל אביב בת"א מחזיקה שלאק, הן בתמריק מוכן והן בפתיתים.
משה נקל (חנות צבעים ברח' הקישון בפלורנטין, ת"א) מוכר שלאק גם כן.


הכמיה של התגבשותו הלא רצויה של השלאק בזמן אחסנה.
יואל (ג'ואל) מוסקוביץ' מTools For Working Wood בברוקלין, ניו-יורק, מספר בבלוג האחרון שלו שהוא מצא את הסיבה האמיתית מדוע פתיתי שלאק נתול-שעווה (שלאק טהור שקוף ואיכותי ביותר) נוטה להתגבש ולהתמצק באחסנה. ההתגבשות גורמת להרס הפתיתים ונובעת משתי סיבות: חום וחמצן.  החמצן הוא ההרסני מבין השניים. החמצן חודר לפתיתים ומחמצן אותם, דבר שמקשה ואף עלול למנוע את המסתם באלכוהול. שלאק מחומצן לא יתמוסס ואינו יכול לשמש כחומר ציפוי לרהיטים. חום מרכך את הפתיתים ומדביק אותם אחד לשני.
ההמלצה של ג'ואל היא לשמור שלאק נתול-שעווה במיכלים אטומים לחמצן בתא הקירור במקרר.
פתיתי שלאק המכיל שעווה מוגנים הרבה יותר מפני תופעת החמצון. החמצן מתקשה לחדור את השעווה המגינה על השלאק. אך שימוש בשלאק המכיל שעווה אינו אידיאלי. השלאק כהה יותר ואם אנו מעוניינים לישם על שלאק זה שיכבת לכה אחרת ניתקל בבעיה: השעווה שבשלאק תפגום ביכולת שיכבת הלכה מלהאחז בה.
הנה הלינק למאמר של ג'ואל באנגלית


יום שלישי, 30 במרץ 2010

קורס הנגרות של נתן ונטהוף

נתן הוא אחד הנגרים הטובים ביותר שפגשתי בישראל. את הכשרתו המקצועית רכש בהולנד, שם למד עבד ולימד נגרות. לפני שנה חזר לארץ והקים את הנגריה שלו בקיבוץ בית העמק. הוא הביא ציוד מאירופה, שולחנות נגרות ישנים וצבא כלי עבודה  שאיתם הוא עובד ומלמד. הקורס שהוא מעביר מתרכז בלימוד עבודה בכילים ידניים. למי שמחפש ללמוד נגרות כמו שצריך, כדאי מאוד לבקר בסדנה של נתן בגליל ולהתרשם.

עצים בטוחים לשימוש

בעקבות דיון שתפתח בפורום תפוז נגרות ואומניות בעץ על בטיחותם של עצים במגע עם מזון כתבתי את הדברים הבאים...
למי שמחפש כלל אצבע פשוט על מנת לדעת האם עץ צופן בחובו סכנות לבריאותינו הנה שני חוקים:
1. עץ מיער ממוזג (צפון אירופה, אמריקה וצפון אסיה, יהיה בטוח יותר מאשר עץ הגדל ביערות הגשם או בקו המשווה. דוגמה: עץ הגדל ביער בניו אינגלנד, כמו אדר למשל, יהיה בטוח לגמרי לשימוש. לעומתו מהגוני שגדל בהונדורס עלול להיות אלרגני או מחולל פריחה בעור.
2. עצים בהירים בטוחים יותר מאשר עצים כהים: אשור מיגוסלוויה בטוח יותר מאשר אגוז אמריקני או איפאה מאפריקה.
ובשורה התחתונה: עצים "אשכנזיים" - בהירים, ויש שיגידו אף משעממים - בטוחים יותר לשימוש, עיבוד ומגע עם מזון, מאשר עצים טרופיים ואקזוטיים מאפריקה, דרום אמריקה ואסיה המשוונית. נכון שלאחרונים יהיה הרבה יותר סקס-אפיל, אבל אילו גם עלולים להיות בעלי טמפרמנט לא קטנים.....



כליבות תוצרת ישראל - החורט

פעם שהיבוא היה יקר והיצוא היה (אולי כדאי) ייצרו בארץ המון כליבות ומלחצי מתכת ועיבוד שבבי. כשבועים לפני הפסח ביקרתי באולם התצוגה והמכירה של חברת "החורט" - שהם האח הבכור לזרועות ברקן.
למי שאוהב כלי עבודה, ביקור במקום כזה הוא אירוע חמוץ מתוק. חמוץ כי כניראה שלאורך ימים יהיה קשה למפעל לשרוד בעולם של Made in China. ולמרות שכליבות החורט היו ועודן שם דבר בעולם הנגרות בארץ, יצור המוני במזרח וגם יצור יעיל וממוכן בגרמניה ובספרד דוחקים את רגלי הכליבות הישראליות. מתוק, כי כיף לראות איכות ויצור של טכנולוגיה "תחתית" גם בארץ. המפעלים של סטף וורטהיימר, דימר, נימו וורגוס והחורט הם חרשי הברזל של ארצנו וזה משמח לדעת שעדיין יש אצלנו ליבה של ידע ואפשרות לייצר בחומר ולא רק ברוח. לכליבה הישראלית יש ידית עץ מסיבית ונוחה, בורג ACME אימתני ומשקל רב. היא טובה אבל יקרה מאוד. קניתי כליבה מסוג "C"  מפלדה מחוסמת - כך אמר לי גדליה הטכנאי הראשי שלהם - שבטח מגרד גבורות ושלא כל כך הבין מה מתמהוני הצעיר הזה שואל כל כך הרבה שאלות ומבוחן את כל הברגים, המלחציים והכליבות שבחנות. המחיר היה יקר מאוד אבל מי יודע כמה כליבות כאילו עוד ישארו במלאי ומתי ואם בכלל יצרו חדשות. אחד הדברים ששמחתי לראות היו ברגי שולחנות נגרים שיכולים לשמש לבניית מכבשים שונים (גם לשמן זית).
אני מצרף תמונה של דף מהקטלוג וגם לינק לשתי תמונות נוספות באלבום פיקסה + תמונה הכליבה קניתי.... נוסטלגיה
http://picasaweb.google.com/yoav.liberman/HaKhoret

גימור שקוף למוצרי עץ

ישנם שיטות רבות לגימור מוצרי עץ, ומגוון רחב של חומרים שניתן לגייס לצורך מתרה נעלה זו. תפקיד הגמר הוא להגן על המוצר מנוזלים, ליכלוך, שומנים ואבק. גמר איכותי יגן על העץ משחיקה וכמובן יסיע בהדגשת צבע העץ ומראה הסיבים שלו.

ברשימה זו מידע על אפשריות בדוקות ומוצלחות לגימור מוצרי עץ שהנגר הלא מסחרי או החובב יכול לבצע בקלות.  

שיוף פני העץ:
לפני שאפנה לדון בציפויי גמר לעץ יש להדגיש את החשיבות שבהכנת פני השטח חלקים ונקיים שישמשו כתשתית לגמר. נייר השיוף האחרון שבו אני מלטש את פני השטח לפני ישום הגמר הוא נייר מס' 180. כמובן שאם פני השטח מחוספסים מאוד צריך יהיה לשייף אותם תחילה בניירות גסים יותר (100 ו150). במקרים מסויימים לא אסתפק בשיוף סופי בנייר מס' 180 ואמשיך לנייר 220 או 280.

איזה לכות נהוגות בנגרות:
לכות חד רכיביות על בסיס שמן או מים, לכות על בסיס אצטון (ניטרוצלולוזה), לכות על בסיס כהל (שלק) ולכות דו רכיביות המורכבות ממקשה ובסיס. נגריות מסחריות נוהגות לצפות את רהיטי העץ שלהם בלכות דו רכיביות, בעיקר בגלל היתרון שציפוי זה הוא מהיר מיצוק (התיבשות). בעבר השתמשו בציפוי ניטרוצלולוזה אבל היום נס ליחו. לא אכנס לדיון על כל אחת מלכות אילו כיוון שאני חושב שהשימוש בהם הוא יעודי מדי ומתאים למיקרים מיוחדים, או שדרך הישום שלהן מורכבת מדי לנגרים לא מסחריים. אוסיף כי אני מודה שאינני מתלהב מריסוס לכות, בעיקר כיוון שתהליך זה הוא בזבזני בחומר והמסיסים האורגנים שמתנדפים לאויר בכמויות גדולות מאוד מזיקים לסביבה ולריאות. כמו כן, ריסוס מוצלח הוא תהליך המתאים לנגריה המסחרית וצריך להתבצע בחדר ובתנאים המיוחדים לכך. כל המתכונים שאספק ברשימה הבא ניתנים לישום בעזרת מברשת סיבים או מברשת ספוג, סמרטוט כותנה או פקעת כותנה.

אילו ציפויים מתאימים לנגר החובב או לאמן העץ?

  • וורניש או לכה בבסיס שמן (בריכוז מלא או מדוללת)
  • וורניש בבסיס מים
  • תערובת  תמריק שמן: וורניש + שמן פשתן + מדלל (טרפנטין)


גמר מבוסס וורניש בבסיס שמן (וורנית שמן למשל).
הלכה המתאימה ביותר, לדעתי, היא לכה בבסיס שמן. זוהי משפחה של לכות המופקות משמן צמחי (סויה, פשתן או טאנג) שעברו פילמור או הפיכה לשרף אלקידי ולהם התוסף גם שרף פוליאוריטני.
וורניש שמן מתייבש באיטיות (6 עד 12 שעות) אבל הוא מעניק לעץ הגנה מקסימלית מפני מים, מדללים, שחיקה ולכלוך. ניתן ליישם הלכה בעזרת מריחה הברשה או התזה. לא אדון כאן בהתזה כי אינני בקי בתחום זה ומכיוון שאני מאמין שהתזה היא תהליך בזבזני בחומר והדורש מיומנות וציוד שאינם הכרחיים לנגר הלא מסחרי. גם הברשה עלולה להיות תהליך מרתיע כיוון שעלולים להווצר תלמים וערוצים על פני השטח. ב"מתכון" שאספק כאן אסביר איך למרוח אותה ללא קשיים בעזרת פקעת או סמרטוט כותנה.
יתרונות: הגנה טובה על פני השטח בפני שחיקה מכאנית; הגנה טובה מפני חדירת מים; הגנה טובה מפני סולבנטים וחומרים נדיפים אחרים כמו אלכוהול ואצטון. 

תמריק מדולל של לכה (וורניש) שמן בעזרת סמרטוט בד
כאשר מיישמים בעזרת בד צריך לדלל את הלכה ב40 או 50 אחוז טרפנטין. ישום בעזרת בד מאפשר לנו להגיע למראה פני שטח אחיד והומוגני כיוון שאנו מורחים זו על גבי זו שכבות דקות מאוד שמתייבשות מהר ושאינן נוטות לקלוט אבק וזיהומי אוויר נוספים. יתרון נוסף של השימוש בבד הוא שאין צורך לדאוג למברשת לאחר הצביעה.

הוראות ישום של גמר לכה בבסיס שמן - בהברשה או במריחה בתמריק מדולל:

שלב א'
"יסוד ללכה" -- שיוף רטוב: אני ממליץ להשתמש בלכה מדוללת לצורך הכנת שיכבת היסוד. תפקיד היסוד הוא הכנת תשתית לשכבות העליונות ובעיקר אטימה ומילוי של נקבוביות העץ.
ֿשלב א' מתאים כיסוד עבור שתי שיטות המריחה שהזכרתי -- בעזרת מברשת או בד.

1. מנקים את פני השטח מנסורת ומגרגירי נייר השיוף.
2. מורחים על פני השטח לכה מדוללת בעזרת פקעת ישום או מברשת (שיכבה נדיבה).
3. בעזרת נייר מים מס' 400 או 500 מעסים או משייפים את פני השטח עם כיוון הסיבים.
4. מנגבים מהר וסופגים את שאריות עיסת אבק העץ והלכה המדוללת.
5. ממתינים עד ליבוש השכבה.

הערות חשובות:
* יש למרוח לכה על כל פני השטח של רכיב מהמוצר (רגל רהיט, משטח שולחן, קושרת) ורק אז להתחיל בשיוף הרטוב.
* אם העיסה הפכה דביקה בזמן העבודה הרטיבו אותה בעוד לכה מדוללת.

שלב ב'
שכבות עליונות: (לאחר שהיסוד התיבש - 24 שעות)

1. יש לשייף באופן קל את פני שיכבת היסוד בעזרת נייר 400, ספוג שיוף עדין מאוד או בעזרת צמר פלדה 0000.

2. מנקים את פני השטח משאריות השיוף ומורחים שיכבה של לכה חדשה.
אם בחרתם בשיטת הישום הבטוחה (בעזרת פקעת כותנה ולכה מדוללת) הספיגו את הפקעת בלכה מדוללת ומשכו רצועות דקות של תמריק זו לצד זו עד להשלמת שיכבה אחידה על פני שטח החלק. אם בחרתם בהברשה במיברשת (לכה לא מדוללת)  דאגו שהרצועות שאתם מושכים תחפופנה זו לזו ב1/4 או 1/3 תלם. הן ההברשה והן הישום בפקעת נעשה עם כיוון הסיבים.

* ניתן להבריש לכה מדוללת, אך ישום בפקעת יבטיח תוצאות אחידות יותר במיוחד למי שעדיין לא צבר נסיון רב בהברשה.

3.זמן יבוש  בין שיכבה לשיכבה כ24 שעות.
הערות: בהברשה עם מברשת יהיה צורך בשיוף בין שכבות בנייר 400 וכו'. ביישום אם בד סביר להניח שלא יהיה צורך לשייף, כי פני השטח יהיו אחידים וכמעט שלא ישקע עליהם אבק.

שלב ג'
מירוק עליון: שלב זה אינו מחוייב המציאות, הוא נידרש רק כשרוצים להבטיח מראה חלק ואחיד של הלכה בשיכבתה העליונה. אם אתם בעלי מיומנות הברשה טובה או אם השתמשתם בלכה מט-משי, סביר שלא תזדקקו לפעולות מירוק אילו.

1. נותנים ללכה להתקשות במשך שלשה ימים או שבוע (תלוי כמה עבה הלכה ובאיזה אקלים היא התייבשה).
2. משתמשים בנייר 800, 1000 ואף גבוה מימנו וממרקים את פני השטח בעדינות. תוכלו להעזר בטרפנטין מינרלי כדי לסייע בפעולת ה"שיוף הרטוב" של השיכבה העליונה . שימוש בצמר פלדה 0000 איכותי יכולה להעשות ללא טרפנטין.
3. מנקים את המוצר משאריות הלכה ונייר השיוף בעזת סמרטוט.

חשוב מאוד לתרגל ולהתנסות על דוגמאות עץ לפני שמיישמים את את הנלמד כאן על המוצרים שאתם בונים.
ניתן לתקן טעויות מריחה ושיוף ע"י הוספת שיכבה נוספת מעל -- בתנאי שהשיכבה החדשה מונחת על מצע חלק המשולל ליקויי אבק, שער, חול וכו'.

תמריק שמן (תערובת שלשה רכיבים): וורניש שמן, שמן פשתן/טנג וטרפנטין.
אחת הדרכים האהובות עלי לגימור עץ, דרך שהיא גם מוצלחת וגם פשוטה, היא מריחה של תערובת שלשה רכיבים. זו אינה הדרך האידיאלית לגימור משטחי שולחנות אוכל או כתיבה כי הציפוי שנוצר אינו עמיד כמו ציפוי וורניש טהור אבל למוצרי עץ, למתנות, לחלקי רהיטים שאינם עומדים בשחיקה אגרסיבית אני ממליץ על השיטה הזו.

אילו החומרים שאני נדרש להם לצורך הכנת התערובת:
1. אני משתמש בוורניש רגיל (וורנית של טמבור למשל); שמן פשתן אמיתי לציור (אין להתבלבל: המדובר בשמן פשתן הנמכר בחנויות לצרכי ציור או בחנויות לצרכי צביעה מקצועית, סהר צבעים ודבקים, בדרך יפו-ת"א למשל, ושם קוראים לשמן הזה שמן פשתן "חיפה"). וכמו כן אין המדובר בשמן "פשתן" שחור לאיטום חלונות.
אני מערבב בבקבוק שליש וורניש, שליש שמן פשתן אמיתי מבושל (צבעו כצבע הדבש) ושליש טרפנטין. התערובת שאני רוקח היא דלילה מספיק למריחה בעזרת סמרטוט כותנה אותו אני צורר לפקעת קטנה.
תהליך הישום: מספיגים את הפקעת בתערובת ומורחים/מספיגים את העץ בתנועות אורכיות לאורך הסיבים עד שירוו. המתינו 10 דקות. בעזרת מתלית יבשה מרקו את פני השטח וסיפגו את שאריות התערובת שלא חלחלה פנימה. תנו ללכה להתייבש. אחרי יום חיזרו על התהליך בשנית. שלש שכבות בדרך כלל יספיקו. הציפו הזה מכיל את הוורניש הנותן הגנה סבירה לשחיקה וחדירת מים, הוא מכיל שמן פשתן לקלות ישום ומריחה והוא מכיל טרפנטין לדילול התערובת כדי שיהיה קל למרוח את המרקחת וכדי להגביר את אידוי המסיסים האורגניים בוורניש. מראה פני השטח אחרי ישום המרקחת נאה מאוד. אינו מבריק ולא ניראה כמו כרום פלסטיק שהונח על פני העץ. הלכה הזו "מחממת" את מראה העץ ומקנה ברק מט-משי. כיוון שאינה בונה על פני השטח שכבת ציפוי עבה ובעלת מראה פלסטי מתקבל מראה מלא הדרו ויופיו של העץ. חשוב כמובן להקפיד על שיוף איכותי מקדים. כמו שהזכרתי קודם: שיוף בנייר 180 או אף 220 הוא מינימום מקדים לפני ישום שכבת הלכה הראשונה - ואין זה משנה באיזה חומר גמר תחליטו להשתמש.
הערה נוספת: מומלץ ללבוש כפפות ניטריל כחולות להגנה על הידיים.

לכה בבסיס מים
היא למעשה שרף אקרילי המדולל במים. היתרון שלה היא מהירות יבוש, קלות ניקיון המברשת ומראה ניטראלי: ז"א שמראה העץ לפני מריחת ויבוש הלכה יראה די דומה למה שיתקבל אחרי שהלכה יבשה. שני חסרונות ללכה זו: הראשון הוא היפוך היתרון, ז"א שדווקה מראה העץ ניטריאלי שהלכה מקנה לנו עלול להראות לרבים כמראה משעמם. כמו כן המראה החלבי של לכות על בסיס מים גם הוא בעיתי-מה, והרבה נגרים אינם אוהבים אותו. חסרון נוסף שהלכה הזו רגישה לאצטון וטרפנטין גם אחרי שיבשה. נסו לנגב את המוצר באצטון או בטינר לאחר שהלכה התייבשה ותגלו (כך אני סבור) שהיא ניתנת לריכוך, תכונה הופכת אותה ללא מתאימה לציפוי למשטחי עבודה.
קשה מאוד ללכות על בסיס מים להתחרות בעומק, בצלילות ובחמימות של הלכות על בסיס שמן. חברות רבות מנסות כבר שנים ל"חמם" את מראה הלכות האקריליות אך הם מצליחות לעשות זאת רק באופן חלקי. הוספת פיגמנטים של צבע צהוב או חום, או ערבוב של צבע אקרילי בגוון סייינה, צהוב קדמיום או אוקר יכולות לעזור, אבל עדיין לא פותחה הנוסחה ללכה אקרילית המשתווה בתכונותיה לזו המבוססת שמן. חברה אמריקנית חדשה הציגה לאחרונה לכה אקרילית המתקשה לקרום קשה ושקוף יותר, מאשר המוצרים המוכרים לנו עד עתה. המוצר שלהם זוכה להצלחה אצל חובבי הלכות האקריליות וגם זכה לאהדה בכתבה בFine Woodworking
http://www.catalina27.org/public_pages/c270_interi...
אני חוזר ומדגיש: לכל מוצר יש את יתרונותיו וחסרונותיו. לכה על בסיס מים מחמיאה לעצים בהירים כמו אדר (מייפל); כשאנו רוצים לשוות למוצר מראה הי-טקי וקר - למשל בשילבים של חלקי מתכת ועץ. אם אנו רוצים "לקרר" את מראה השטח של הרהיט אנו חיבים להשתמש בלקות על בסיס מים או לכות דו רכיביות ניטראליות.
אני מציע לכל מי שמבקש לדעת יותר, לעשות ניסוי פשוט. קחו לוח עץ, שייפו אותו ושרטטו עליו פס חלוקה בעפרון. מרחו לכה אקרילית על מחצית אחת של השטח ולכה על בסיס שמן על המחצית השנייה. רק כך תוכלו באמת לראות את ההבדלים בין שני ציפוי גמר אילו.
ישום הלכה נעשה בהברשה בעזרת מברשת ספוג או מברשת סיבים סינטטיים.


מילון עברי- אנגלי למונחי השחזה

השאה עדינה = Honing
השחזה באופן סובב = Grinding
השחזה (כללי) = Sharpening
חֻרְפָה (חורפה) = Edge, Cutting edge
משחז = Bevel

יום שני, 29 במרץ 2010

השחזת משחז בעזרת אופני השחזה כהכנה להשאה באבני יהלום או אבני מים (Hollow Grind)

תחום ההשחזה הוא תחום רחב. השאיפה של המשחיז היא להסיר מכלי העבודה שיכבת פלדה באופן המהיר ביותר תוך מינימום של פחת חומר ובהקפדה על מניעת התחממות הכלי המושחז.
בכל שיטת השחזה, אים בעזרת אבנים שטוחות או שילוב של אבנים שטוחות ואופני השחזה, אנו מבקשים לגרום לשני מישורי מתכת בקידמת הכלי - מישורי יתד חורפת הכלי - להיות חלקים וישרים; כי רק מפגשם של שני מישורים חלקים, מלוטשים וישרים באופן אופטימלי, לאורך קו רכס אחד, יספק לנו חדות מקסימלית. פעולה זו נעשית כשמחליקים את משחז הכלי על פני מישור השאה ולאחר מיכן מלטשים או משאים את גב הלהב על אותו מישור כדי להוריד את השבב (Burr) או ה"חוט" שנוצר בזמן השאת המשחז.
השחזה חצי ממוכנת: יצירת Hollow Grind ע"י אבני השחזה עגולות מסוג אלומניום אוקסיד, סיליקון קרבייד וכו', ולאחר מיכן השאת הכלי על אבן מים יפנית לקבלת חורפה חדה, היא שיטה נוספת להשחזה. אך גם בשיטה זו ניזקקים לאבן יהלום או אבן אחרת לצורך השחזת גב הכלי.

בשיטה זו מקרבים את הכלי בזוית של 20 או 25 מעלות לאופן ההשחזה ויוצרים משחז קעור. לאחר מיכן מצמידים את חורפת הכלי ואת עקב המשחז לאבן השאה ומחליקים את הכלי קדימה ואחורה על פני האבן. כך נוצרים שני מישורים קטנים מושחזים; אחד מהם הוא קצה החורפה.

החברה הישראלית גמל שריד מיצאת אופני השחזה לכל העולם כולל לחברת Woodcraft האמריקנית. אופני ההשחזה שלהם מאוד פופולריות ובמיוחד אילו המורכבים מאלומיניום אוקסיד (צבע לבן) ואבני הרובי האדומות. מה יתרונם הגדול של אבני האלומניום אוקסיד? המומחים משבחים הן את הגרגיר והן את הדבק המלכד אותם. הדבק מסוגל להוליך את חום החיכוך בין הכלי לאבן בצרה טובה מאוד ובכך מונע את התחממות הכלי וגרימת נזק לחיסום שעבר. אבן רובי (אלומניום אוקסיד ורוד) מכילה גרגיר חלש יותר ודבק שונה, שהרבה משחיזים אוהבים - אף יותר מאשר אבן אלומניום אוקסיד לבנה. בשנים האחרונות השיקה חברת norton אבן חדשה המורכבת מגרגרי חומר קרמי המלוכדות במלכד המוליך את חום ההשחזה אף בצורה טובה יותר מאשר עד כה. אבנים כחולות אילו זוכות לפופולריות אדירה. בכל מקרה, ואין זה משנה איזה אופן מורכב על המשחזת שלנו, צריך לנקות, וליישר את האבן באופן סדיר.

הנה קישורים לגמל שריד ולאבן של Norton
http://www.gamalsarid.co.il/htmls/home.aspx
http://www.hartvilletool.com/product/10846

וכאן הפניה לחוברת הסבר PDF של גמל שריד הדנה בסוגי אופני ההשחזה שהם מיצרים.
http://www.gamalsarid.co.il/Media/Uploads/Technical_Kerami.pdf

אבני יהלום ושימושיהם בהשחזת כלי נגרות Diamond Stones in Woodworking

אבני יהלום מהן?
אבני יהלום הם תופעה יחסית חדשה בעולם ההשחזה. הן בנויות מיהלומים תעשייתיים המודבקים למצע פלדה בעזרת ניקל.
אבני יהלום מיוצרות ע"י מספר יצרנים ואיכותם משתנה. חלק המיצרנים מדביקים מרבד של יהלומים על פני משטח אחיד של פלדה ואחרים משבצים אותם על רשת בעלת חורים עגולים שפלסטיק חודר וממלא אותם; במיקרה זה היהלומים ממלאים 60 או 70 אחוזים מפני השטח של האבן. חברת DMT האמריקנית נחשבת לאמינה והטובה בשוק; האבנים שלהם הן היקרות ביותר.
אבני היהלום הגסות ביותר מקבילות לנייר שיוף מס' 120. בעזרת אבן כזו ניתן להסיר הרבה פלדה מהכילים שלנו - ומהר. אבנים בעלות אגרסיביות בינונית הן אבן 220 ואבן 320, אבנים המורכבות מגרגרים בני 600 mesh הם אבנים בינוניות. אבנים עדינות הן בנות גרגיר של 1200 mesh ויש אף עדינות ביותר שיכילו גרגר השווה ל 8000 mesh; יש לי אבן כזו ואני חושב שהיא לא כל כך מוצלחת.
mesh וgrit הם מידות גודל גרגיר המתארות את גודלו היחסי. ככול שהמספר גדול יותר, הגרגיר עדין יותר. כיום מתחילים לתאר את גודל הגרגיר, הן בניירות שיוף והן באבני יהלום למניהן בעזרת מידה אוניברסלית חדשה: גודלו האמיתי של הגרגיר במיקרונים. ז"א, גרגיר שעד עכשיו ניקרא גרגיר מס' 600 (כמות הגרגירים הניספרת ביחידת שטח או העוברת בנפה ביננית) יקרא מעכשיו, גרגיר בגודל 25 מיקרונים -- כי זהו גודלו האמיתי המדוד ללא כל קשר בנפה בה עבר.

להלן מדרג האבנים של DMT :
120 micron / 120 mesh - Extra extra coarse
60 micron / 220 mesh - Extra Coarse
45 micron / 325 mesh - Coarse
25 micron/600 mesh - Fine
9 micron/1200 mesh - Extra fine
3 micron / 8000 mesh - Extra-Extra-Fine

יתרונות וחסרונות של אבני יהלום
כאמור היהלום הוא החומר הקשה ביותר בטבע. מכיוון שאבני יהלום בנויות ממצע של יהלומים קטנים, הן מסוגלות לשחוק גם את החומרים הקשים ביותר הבאים במגע איתם כגון: מתק"ש, פלדות מהירות, פלדות כילים וגם חומרים קרימיים שונים לרבות אבני מים יפניות. קשיות היוצאת דופן של היהלום היא שמקנה לאבן היהלום את תכונותיה החשובות ביותר: עמידות וחיות רבה, ויכולת לשמור על מישוריות האבן לכל אורך חייה. אך קשיותם ופריכותם של היהלומים הקטנים הפזורים על פני האבן עלולה להיות בעוכריהם. לחץ רב מדי בזמן ההשחזה עלול לשבור את פיסגת הגרגר המבצבצת מעל פני השטח, ובמקרים רבים אף לערער את אחיזת הניקל ביהלום. במיקרה הראשון היהלום נישבר ויכולתו להשחיז יורדת. במיקרה השני היהלום עלול להתנתק ולהפרד מהאבן. יצרני אבני היהלום מבקשות מאיתנו לא להפעיל לחץ גדול יותר על פני האבן, וכן לסכך את פעולת ההשחזה במים או בנוזל שהם מספקות. הן גם מספרות לנו שבתחילת העבודה עם האבן אנו נחוש שהיא משחיזה הרבה, וכעבור זמן שימוש מסויים נחוש כאילו פעולת ההשחזה הפכה פחות אגרסיבית, אבל זו תופעה טבעית לגמרי. אני אוהב את אבני היהלום ומשתש בהם לשלשה שימושים עקריים.
1. אבן יהלום גסה בעלת גרגירים של 220 משמשת אותי לישור אבני מים יפניות בין מחזורי השאה.
2. אותה אבן יהלום גם משמשת אותי לישר את גב להבי המפסלות וסכיני המקצועים החדשים שקניתי. כאמור ישור גב הלהבים היא פעולה חשובה על מנת להבטיח את חדות החורפה, אך פעולה זו דורשת ברוב המיקרים מהמשחיז להסיר הרבה פלדה. אבני יהלום עושות זאת ביעילות ובמהירות.
3. עוד שימוש באבני יהלום הוא הורדת חומר רב מהמשחז (bevel) ומהר. אם פגמנו במשחז (מפסלת שנפלה על הריצפה או שנתקלה במסמר בזמן חיקוק בעץ) נוכל להשחיז את המשחז מהר ובאופן אפקטיבי בעזרת אבן יהלום גסה, 220 למשל.

גם סכיני מטבח אני אוהב להשחיז באבן יהלום. ולכך אני מיעד אבן בינונית עדינה מס' 600 המקנה ללהב חדות טובה מאוד.

לסיכום
בארץ ניתן לרכוש אבני
יהלום איכותיות אצל דרור כלי עבודה בדרום תל-אביב אבל אני חושב שאבן היהלום הגסה ביותר שהם מוכרים אינה ארוכה דיה (רק 6 אינטש אורכה). לנגרים שביננו היתי ממליץ לקנות אבן יהלום מס' 220 אשר תהפוך לסוס עבודת ההשחזה בסדנה. שילוב של אבן יהלום גדולה באורך 10 או 8 אינטש, אבן מים יפנית בינונית ועדינה 6000/1000, אבן נגורה, ומוביל השחזה, יוכלו לספק את כל צרכי השחזתנו (במדבר) אם לא לארבעים שנה אז לפחות לשנים רבות מאוד.


הפוסט הראשון: השחזה והשאה באבני מים יפניות Japanese Water Stones

הנושא הראשון שאני רוצה לכתוב עליו הוא השחזת כלי עבודה. כי ללא כלי עבודה חדים: מפסלות, מקדחים ולהבי מקצועות, הנגרות שלנו תיראה רע. ביצוע מחברים, השקה של לוחות אילו לאילו (המשקה), פעולות חיקוק פיחות וכו' תהינה קשות ביצוע מסוכנות ולא יעילות.
ברשימה הראשונה אני אדון באבני מים יפנייות - שהן מצע השחזה יעיל ומקובל - בעולם ולאחרונה יותר ויותר בישראל. אז ללא דיחוי הנה הרשימה הראשונה.

מה הן אבני מים יפנייות
Example
אבני מים בנוייות מגרגירי מינרלים קשים המודבקים בדבק גירי שלוכד אותן ביחד. רוב האבנים היפניות, וגם אילו המיוצרות ע"י Norton בארה"ב, עוברות תהליך של אפיה בתנור המקנה להם קשיות מסויימת. סוגי הגרגירים, הדבק, ויכולת הלכידות של הגרגירים לדבק מבדילים בין מותג למותג. מה שברור הוא שלכידות הגרגירים לדבק המאגד אותם חלשה יותר באבני מים מאשר לכידותם לדבק באבני אינדייה India (אבן שמן או קרבורונדום) וכן היא חלשה יותר מאשר זו הקיימת באבנים קרמייות או באבן טבעית מסוג ארקנסו.
הגרגירים והלכידות בינהן היא שנותנת לאבני המים היפניות את יכולתם לשחוק את פלדת הסכינים וכלי הנגרות שלנו בצורה יעילה ומהירה.
חולשתו היחסית של הדבק מאפשרת לגרגירים שנישחקו להפרד מהאבן ולגלות מתחתיהם שיכבת גרגרי לטש חדשה, טריה ומוכנה לתפקידה: שחיקת הפלדה. יתרונה של האבן הוא גם חסרונה כיוון שמישום חולשתו היחסית של הדבק, האבן נשחקת מהר ותלמים חריצים ושקעים עלולים להתגלע בה אם לא נקפיד על שימוש נכון ורגיש.

בסיכומו של דבר אבני מים עדיפות על אבנים קשות יותר כיוון שהם אפקטיביות יותר בהורדת חומר (שחיקת הפלדה) והם קלות מאוד לטיפול וישור - דבר הנדרש גם מאבני אינדייה ומאבני ארקנסו. שכן כל אבן השחזה והשאה (פרט לאבני יהלום ואבנים קרמיות) תתבלה בצורה זו או אחרת, אבל רק אבני מים יפניות יתמסרו לישור המצריך מאמץ קל ושאורך זמן מועט יחסית.
איזה סוגים של אבני מים קיימים?
החברה המוכרת ביותר בענף היצור היא Sun Tiger או King האבנים של חברה זו הם הנפוצות והזולות בשוק. הם מייצרים אבנים באיכות טובה. חברה יפנית אחרת Naniwa נחשבת כיצרנית אבנים מעולות אך יקרות יותר. מנסיוני, הנגר החובב זקוק לשתי אבנים: אחת גסה והשניה עדינה - לליטוש סופי. האבן הגסה היא בעלת גודל גרגיר של 800 או 1000 ומשמשת אותנו להסרת חומר רב מלהב הכלי אותו אנו משחיזים. לאחר השימוש בה מגיע תורה של אבן ההשאה בעלת גודל גרגירים של 4000 או 6000 שאיתה נקנה לחורפה (החוד) את חדותה המירבית. לאחר השימוש באבן ההשאה מראה המשחז יהיה כמראה מראה.
אבני מים נמכרות גם כאבן קומביניציה, ז"א שתי אבנים אחת גסה והשניה עדינה המודבקות גב אל גב. אבן קומבינציה היא אולי האבן המתאימה ביותר למי שמתחיל את הרומן אם השחזה באבנים יפניות. לי יש אבן כזו ברוחב של 60 מ"מ בעלת גרגירים של 1000 ו6000. http://www.amazon.com/Woodstock-D1130-1000-Japanes...
אבן נגורה
זוהי אבן מלכותית או טבעית שניראה כמו גוש של גיר לציור על לוח. איתה אנו מאתחלים את פעולת ההשחזה ובלעדיה שטח אבני המים עלול להאטם - דבר שיקשה עלינו להשחיז. לאחר טבילת אבני המים במים למשך 10 דקות הם מוכנות לעבודה. אנו אוחזים באבן הנגורה, מורחים ושוחקים אותה על פני השטח של אבן המים ויוצרים עד ליצירת עיסה דקיקה של תערובת גרגירי נגורה וגרגירי אבן המים. זה השלב בו האבנים מוכנות לקבלת להב הכלי לצורך השחזתו. http://www.amazon.com/King-Nagura-Stone/dp/B0037M4...
 


ההשחזה
Example
קשה יהיה להסביר את סדר הפעולות רק דרך טקסט כתוב, לכן אני מצרף לינק לסירטון הסבר.http://www.youtube.com/watch?v=__DT-YwGHgc אני ממליץ למשחיז הלא מיומן שירכוש מוביל השחזה. אילו מאין מלחציים יעודיות רכובות על גלגלים האוחזות בכלי העבודה בזוית הנכונה ומאפשרות לנו להוביל את הכלי על האבן תוך שמירה על זוית קבועה שבין 20 ל 40 מעלות בהתאם לכלי ולשימוש בו. 

 
בתמונה: קבוצה של ארבעה מובילי השחזה שונים הניתנים לרכישה בחו"ל. המוביל של veritas (ימני עליון) אוחז סכין של מקצועה, אבל הוא יכול לאחוז גם מפסלות וכלי חיתוך נוספים. המוביל של אקליפס (שמאל עליון) מדגים כיצד אוחזים מפסלת להשאה. המוביל בעל החרטום הכתום הוא של Stenley והמוביל השמאלי תחתון הוא של Richard Kell

שימוש במוביל פותר את המשחיז מהדאגה לשמירת הזוית. עם השנים והנסיון המשחיז יכול לזנוח את המוביל - בדומה ליכולתו של ילד להפסיק להזדקק לגלגלי עזר באופניים. אני עדין משתמש במוביל כזה למרות שיש לי ניסיון של שנים בהשחזה כי מצאתי שהמוביל מיעל את פעולת ההשחזה. אינני ניזקק למוביל כאשר אני משלב בין פעולת ההשחזה על אבן סובבת והשאה על אבן שטוחה.
לסיכום: מי שמבקש להסיר חומר רב מלהב הכלי (מפסלות שטוחות, סכיני מקצועות וכו') כדי שיעשה זאת על אבני מים יפניות שטוחות. בנוסף לאבני המים רצוי שירכוש אבן נגורה ומוביל השחזה.http://www.amazon.com/Robert-Larson-800-1800-Honin...
 
ישור האבנים שהתקערו
Example
בתמונה: נתן ונטהוף, נגר ומורה מבית העמק, מישר ומשטח אבני מים יפניות זו כנגד זו.
כמו שכתבתי קודם, כל אבן יפנית - ארקנסו או אינדייה, תשחק וברוב המקרים יווצר במרכזה שקע קעור. איך נפתרים משקע זה?
יש כמה שיטות:
1. לרכוש שתי אבנים בעלות אותו גודל גרגיר ולשפשף אחת בשניה לפני או בסיום פרק השחזה על מנת לוודא שהם שטוחות. אבן אחת תישחוק את חברתה ותיישר אותה. חשוב לסכך את פעולת השחיקה במים.
2. להשתמש בנייר 220 או 180 עמיד במים: יש לשטוח את הנייר על משטח זכוכית חלק בעזרת דבק, סרט דביק וכו' ואז ניתן להחליק ולשפשף את האבנים על גבי הנייר. חשוב לסכך את התהליך במים.
3. לרכוש אבן יהלום המיועדת לישור אבני השחזה  ובעזרתה לישר את האבן היפנית. גם כן צריך להשתמש במים לצורך סיכוך הפעולה.


הערה חשובה על השחזה
כדי לקבל כלי חד חשוב לדעת ששני מישורי הלהב: המשחז (המישור הזויתי בלהב או באנגלית - Bevel) ושטח הלהב, או גב הלהב' צריכים להיות חלקים ומלוטשים. כי רק מפגשם של שני מישורים אילו לאורך פס אחד (החורפה) יביא לחדות מירבית. לכן ההשחזה וההשאה חייבת לכלול גם את גב הלהב ואין להתרכז אך ורק בהשחזה והשאת המשחז. השחזה ישור והשאת גב הלהב נעשית בצורה אינטנסיבית פעם אחת, לאחר קניית הכלי. רוב כלי העבודה לנגרות כמו מפסלות או להבי מקצועות מגיעים מהמפעל כשגב הלהב שלהם מעט קעור או קמור. ישור גב הלהב יעשה על גבי, נייר שיוף המודבק על משטח יש, אבן מים גסה או על גבי אבן יהלום. צפו לבלות בין 10 ל30 דקות בפעולת ישור זו - כי היא מצריכה הסרה של כמות נכבדה של פלדת כילים על מנת שיובטח לנו  שגב הלהב ישר וחלק.

היכן רוכשים אבני מים יפנייות?
קניה בארה"ב דרך הדואר היא הדרך הזולה ביותר לרכישת אבנים כאילו. אך גם בישראל ניתן לרכוש אותן. למשל החנות של שרגא לובליסקי בת"א מחזיקה מבחר לא רע של אבנים מאיכות טובה. קפצתי לשם השבוע והנה רשמיי:
החנות מעניינת ומכילה כל טוב של סכינים, ציוד מטבח וציוד השחזה. המוכרים מסבירי פנים. לצורך קבלת מידע מעמיק בקשו לדבר אם לובלינסקי הצעיר, שרגא שמו. הוא לא כל כך צעיר אבל הוא ה"בנו" מ"דב לובלינסקי ובנו בע"מ", והוא האיש איתו צריך לדבר כי הוא מבין עניין. המוכר שדיברתי איתו תחילה ניסה למכור לי אבן שמן (קרבורונדום) או "אינדייה" כאבן מים; מה לעשות, לא כולם מבינים הרבה בהשחזה. אבן מים דו צדדית ברוחב של 50 מ"מ של 6000 על 1000 גריט עולה 201 ש"ח, באמזון היא עולה 30 דולר. אבן מים עדינה יותר של 8000 גירט עולה 377  ש"ח -- בגרמניה אבן כזו תעלה 43 אירו ובארה"ב 62 דולר בWoodcraft
בהתחשב שהזמנה מארה"ב כוללת משלוח שיעלה כ16 או 20 דולר, קניית אבן ה6000/1000 בארץ תהיה יקרה בכמה עשרות שקלים מאשר קניה בארה"ב. קניית אבן ה8000 תהיה יקרה בשבעים שקלים לערך.
בנוסף לאבני השחזה לובלינסקי מוכרים גם את אבן הנגורה ומחירה בארץ דווקה זול יותר מאשר בארה"ב, 25 שקלים בלבד במקום 12 דולר בארה"ב. לחנות גם אתר אינטרנט ובו תוכלו לקבל מידע חלקי על האבנים ומחירם. חבל שהאתר לא מציין את גודל הגרגיר של כל אבן אותה הם מוכרים.

האם כדאי לחסוך כמה עשרות שקלים ולקנות בחו"ל או לקפוץ לרח' המלך ג'ורג' ולקנות את האבן בארץ? אני משאיר את ההחלטה לכם.
http://www.lublinsky.co.il