אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

שיפוץ של כיסא Windsor חלק שלישי ואחרון

בחלק השלישי אני מראה איך ניראה הכיסא אחרי השיפוץ ומסביר על הדרך בה חיזקתי את החיבורים שלא פורקו. השתמשתי במזרק ובדבק פרוטאין מן החי (דבק עצמות) שהוזרק בין הסינים לנקבים.

יום שבת, 25 בדצמבר 2010

שיפוץ של כיסא Windsor חלק שני

בחלק השני של הרשומה על הכיסא אני מסביר כיצד תכננתי הוספת פרט ושינוי צורה של קשת גב הכיסא. הגב המקורי היה פשוט וגס מדי ולכן החלטתי לעדן אותו. פתחתי את אחד הספרים שלי על כסאות ווינדסור ודליתי ממנו פרט סילסול. הכנתי תדמית, נסרתי וגילפתי עד שנוספו הסלסולים.




יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

שיפוץ של כיסא Windsor

לפני כמה שנים מצאתי באיזור האשפה של אחד הבניינים בהרווארד כיסה ווינדזור שבור. זה היה יום שלג והכיסא כסו כוסה בפתיתים הלבנים. חלק מהחישורים ומשענת היד היו שבורים או רעועים.
הכיסא הוא כיסא די טיפוסי לחלק גדול מהספריות בקמפוס. ניבנה במסצ'וסטס מליבנה, Birch. הדבר הראשון שעשיתי הוא להסיר ממנו את שכבות הלכה הישנות והמתקלפות. על תהליך הסרת הלכה אני כותב בבלוג האמריקני ואשתדל לספר עליו גם כאן בעברית בהמשך. בינתיים הנה הקישור לבלוג בAmerican Woodworker.

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

איך להגן על קצוות הכילים החדים שלכם מנזק לכם ולכלי


את הרשימה הזו פירסמתי הבוקר בAmerican Woodworker היא מכילה גם ווידאו על דרך קשירת החבל.
תוכלו ללמוד איך אני בונה כיסויי הגנה לכלי העבודה שלי. אני עושה זאת בדרך זולה חזקה ויפה, תוך שימוש בקרטון חלב וחבל.....
כיצד להגן על חודי כלי העבודה שלנו מנזק

יום שישי, 3 בדצמבר 2010

האם לנסות להשחיז באבן שמן?

את התשובה הזו כתבתי לחבר בפורום נגרות בתפוז ששאל את דעת החברים אם כדאי לקנות אבן שמן של גמל שריד לצורך השחזה של כלי נגרות....
הנה מה שעניתי לו....
כשהתחלתי להתעניין בנגרות (לפני עשרים ואחת שנים) קניתי את האבן הדו צדדית הראשונה שלי. זו היתה אבן שמן (India Stone) של חברת נורטון האמריקנית; קניתי אותה אצל זלמן לובלינסקי בת"א. האבן היתה ישרה להפליא וחשבתי שתעשה פלאות במפסלות ולהב המקצועה שקניתי. אבן השמן (קרבורונדום בלשון בעלי המקצוע והמקצועה) נקנתה כיוון שכל הספרות הדנה בנגרות שהצלחתי להשיג בסטמצקי (בעיקר ספרים של הוצאת SUNSET)  הזכירה רק את אבני השמן כאמצעי להשחזה והשאה. הספרים גם הזכירו את אבני הארקנסו הטבעיות, אבל אילו היו מאוד יקרות. הספרות לא מנתה כל אפשרויות נוספות: אבני מים יפניות, אבנים קרמיות, וניירות מים על גבי משטח זכוכית. לכן נסיוני להביא להב לחדות נדרשת לא צלח, למרות שפעלתי על פי ההנחיות. על אף מאמצי להשתמש במוביל השחזה, תחילה במוביל שבנה חבר, ואחר כך במוביל שקניתי בת"א, לא הצלחתי להביא את החורפה לחדות מקסימלית. רק אחרי שנים וקריאה נוספת -- הפעם במגזינים כגון American Woodworker וFine Woodworking שקניתי בחנות המגזינים בנמל ת"א הישן, הבנתי שאני צריך לקנות אבנים יפניות או ארקנסו קשות מאוד, ושאבני השמן הסינטטיות פשוט גסות מדי להשחזה איכותית. העובדה שאבני שמן קיימות בשוק היא חידה בעייני: יתכן שהם משמשות להשחזה גסה של כלי חקלאות, אולי נגרי בניין מסתפקים בהם, אבל נגרות איכותית לא יכולה להסמך עליהן, כיוון שמלאכה זו דורשת כילים המשחזים ומשאים בגרגיר הרבה יותר עדין מאשר אילו המרכיבים את אבני השמן הסינטטיות. זאת ועוד, אם בארזים נפלה שלהבת.. ז"א אם אבן של נורטון האמריקנית או קרבורונדום האנגלית אינה עדינה דיה לעניינינו, אז וודאי שאבן מיצור סיני, עקומה והטרוגנית (מבחינת הרכב הגרגים)  תזיק הרבה יותר לכילים שלנו. סביר להניח שהאבנים שגמל שריד קונים ומוכרים תחת שם המותג שלהם, מיוצרות במזרח. לא הבחנתי על האריזה שלהם במידע על גודל הגרגיר, ואין לדעת אם הם ישרות. בעיה נוספת של אבני שמן דווקא תשמע לכם כיתרון, אבל לא כך הדבר. אני מדבר על קשיותם היחסית. אבני שמן איכותיות הם מאוד קשות; הם נאפות בתנורים מיוחדים. בקשיות יש יתרון וגם חסרון גדול. היתרון הוא שהם נשחקות באטיות -- שלא כמו אבני מים. החסרון הוא, שכאשר הן מתקערות (ומשטח האבן ישחק באופן בלתי אחיד) יהיה הרבה יותר קשה לישר אותם. אבנים יפניות מיושרות אחת כנגד אחותה; על גבי נייר מים; על גבי משטח יהלום, או על משטח מיוחד. נסו לישר אבן שמן שהתקערה וניראה כמה זמן יקח לכם אד שתישברו. אני ניסיתי והאמינו לי .... זה היה תענוג מפוקפק. אבני שמן זולות וגרועות עשויות באופן כל כך עלוב, שלא רק שהם גסות מדי, אלא שהן גם מתפוררות ממש בידיים. התוצאה: כלי עבודה שלא רק שלא הושחז אלא שאף איבד את זווית המשחז המקורית שלו לטובת איזה גאומטריה מוזרה ולא ברורה.

לסיכום
המלצתי היא להשחיז באבני מים; אבני יהלום + אבני מים; או על ניירות שיוף המודבקים למשטח זכוכית שטוח. מי שברשותו אבן ארקנסו, אבן בלגית טבעיות או אבן גרמנית ונדירה... מוזמן לנסות גם אותם. במקרים בהם החורפה נפגמה או מסוכסת מאוד, אני מתחיל את התהליך באבן יהלום (גרגיר 220 או 360) ואז באבן יהלום (600 בינונית). אז אני עובר לאבן מים של 1000 ולבסוף משיאה על אבן מים עדינה מס' גרגיר 6000.  חברי רון, שיעביר את ההדרכה על השחזה (לחברי הפורום) משתמש בשיטה דומה.

יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

הרשומה האחרונה על בניית הראש האפריקני וצבע חלב


צבע חלב (Milk Paint) הוא אחד מציפויי הגמר האהובים עלי. החומר המגיע כאבקה שאותה מערבבים במים על פי הצורך. הוספת כמות גדולה של מים והצבע שתקבל יהיה דליל ויהווה שיכבת WASH שתשמש כתמריק גיוון. עירבוב כמות קטנה של מים באבקה, ליצירת תערובת סמיכה (צפיפות המזכירה יוגורט דליל לשתיה  או מילק-שייק) תניב צבע אטום שיכסה כליל את מרקם פני השטח והסיבים. צבעי חלב הם אחד ממני הצבעים הוותיקים בעולם. הם מוכרים לנו עוד מימי קדם. מסורת צביעה של בתים, אסמים וריהוט פנים וחוץ בעזרת צבעי חלב היתה ועודנה קיימת בניו אינגלנד. לאחרונה זוכים צבעי החלב לעדנה בין בוני רהיטים מודרניים המשלבים אותם בגילוף, חריטה, הבלטה ופעולות טקסטורליות אחרות שנעשות על פני משטחי העץ.

הצבע מורכב מחומר מלכד, חלבון המופק מחלב או מפולי סויה הניקרא קזאין (casein), סיד, או גיר, ומפגמנטים שונים. מתכונים שונים קיימים לצבע חלב. בחלק מהמתכונים מוחלף הקזאין (casein) באבקת חלב נטול שומן. את הסיד, אבקת גיר, בורקס ואבקות פיגמט ניתנים לקנות בחנויות צבעים רציניות - כמו החנות של סהר צבעים בדרך יפו-ת"א. אינני רוקח את הצבע בעצמי. אני קונה את התערובת מחברת Old Fashion Milk Paint; חברי הנגר נתן וונטהוף מקיבוץ בית העמק מיבא את הצבעים של חברה זו לארץ. בארה"ב עולה שקית כ10 דולרים.
לקריאה נוספת לחצו על הקישור הבא: מידע על צבע חלב ומתכוני צבע חלב.
והנה קישור למתכון שניתן להכין בבית ומכיל בורקס: http://www.earthpigments.com/casein/casein-borax-paint.cfm
ובחזרה לפסל האפריקאי..... כדי לצבוע את הראש והצוואר של הלוחם התמיר השתמשתי בצבע חלב שחור שאותו ערבבתי עם צבע חום. בקרו בבלוג שלי בAmerican Woodworker לראות יותר תמונות ולקרוא את תאור כל השלבים האחרונים בשלמותם.

יום שני, 29 בנובמבר 2010

כתבו עליו בעיתון......

בספטמבר ריאיינה אותי Joanna Takes מ Woodworker's Journal ושאלה אותי הרבה שאלות: איך אני בונה את עבודותיי, מה הם מקורות ההשראה שלי וכו'. היא בקשה שאשלח להם תמונות למאמר שיתפרסם באוקטובר- נובמבר.
המאמר נחמד ומחמיא ונפרס על שני עמודים במגזין. כיוון שאני מנוי אינטרנט לאימיילים המגעים מהמגזין הזה קיבלתי גם לינק לגירסה מכווננת של המגזין שבמקרה המאמר עליי מופיע בו. ולכן בשמחה רבה אני מצרף את הקישור כאן ומזמין אתכם לקרוא את המגזין וגם את המאמר שכתבה ג'ואנה עלי.
הגרסה המכווננת של המגזין.

התקנת הראש על מכונו - פרק ב'

היום הוספתי עוד מידע למסכת הרשומות על בניית הראש בבלוג שלי בAmerican Woodworker . הרשומה החדשה מספרת על הדבקת הראש וגילוף הצואר. רשומה קצרצה ובה שלש או ארבע תמונות בלבד. השבוע אמשיך ואספר על הראש וצביעתו.

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

התקנת הראש על מכונו

ברשימה האחרונה בבלוג שלי בAmerican Woodworker  אני מסביר איך חיברתי את הראש החדש לחזה הפסל.

אני מסביר שכשאר מחברים שני חלקים אחד אל השני בעזרת מוט עגול או חף עץ יש צורך למקם את שני החלקים באופן מיטבי בהקבלה הדדית. איך עושים זאת? אחת השיטות היא לנעוץ מסמר בצד אחד של המחבר, לקצץ את ראש המסמר כ3 מ"מ מעל פני השטח ואז לקרב את הצד הנגדי אל מכונו והמסמר. לוחצים את שני החלקים זה אל זה ואז מפרידים. בשלב זה מחלצים את שארית המסמר מהצד בו הוא היה נעוץ. מה שנותר הם שני חורים בקוטר המסמר שמשמשים לנו מרכזי קידוח: אחד בצד הבסיס והשני בצד של החלק המקובע אליו. בשלב זה יש לקדוח את החורים בבסיס ובחלק הנגדי, למרוח דבק ולהשחיל את מוט העץ לשני החורים.

גילוף עיטם לבן ראש Haliaeetus leucocephalus


מייק שליט, חבר ונגר ששולח ידו גם בגילוף ובעיטור, שלח לי כמה תמונות של עוף דורס שאותו גילף. העבודה מקסימה וחשבתי שכדאי לשתף בה את קוראי הבלוג שלי.
העיט הזה ידוע גם בשם "עיט קירח" או "עיט קירח אמריקאי" באנגלית הוא נקרא Bold Eagle והוא מופיע על אין סוף מגינים, סמלים ובולים בארה"ב. מייק גילף את הציפור מכמה עצים. הנה התיאור במילותיו של מייק:

I have been working in a new direction : to carve an eagle as it takes off into the sky.  For many years I have been fascinated by the  beauty of birds in flight and I wanted to capture at least a small part of what to me is one of Nature's miracles.   I knew it would be difficult but even then it was even harder than I had anticipated.  The core of the project is the wings, which involve many delicate curves in all directions, and - most of all - I had to  try to display the amazing beauty, flexibility and strength of the feathers which are an aerodynamic marvel in themselves.  I made many attempts over several months but each time the results came out looking like an airplane wing !
 
Eventually I came up with a wing with two sections : the leading one-third is a single piece of wood for each wing, with two rows of secondary feathers carved into it.The longer primary feathers are each carved separately (a lot of work !) and slotted into the front section.  The join between the two sections is hidden by the row of "feathers" carved into the trailing edge of the front section.

Another aim was to highlight the grain structure of the wood (which, by the way is simple pine, which has nice grain patterns but is a beast to carve).

The attached photographs show the final version, which I hope conveys the power and energy of the eagle as it takes off from the ground.





יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

אחרי הרבה מאמץ המאמר יצא לאור.. על אחד מאמני הרהיטים הכי טובים שקיימים שהוא גם מורה וחבר

ג'ון אוורדל, John Everdell, הוא דמות תמירה: מעצב, נגר, פילוסוף של עץ. היתי שוליה ותלמיד של גו'ן, והיום אני יכול להגיד בענווה שאני גם חבר. אני וחברי מייק קנפילד ראיינו אותו למאמר שהופיע השבוע בWoodwork Magazine שאלנו אותו המון שאלות על עיצוב בעץ והוא נתן לנו סקירה די מדהימה על התאוריות והמעש שמנחה אותו.

המגזין נימכר  כרגע רק בארה"ב אבל אני מקווה שגרסה מכווננת של המאמר תהיה זמינה בקרוב.

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

ברשומה השניה הדנה בגילוף הראש אני מרחיב ומספר על הטכניקות לגילוף

אני מעדיף להשתמש במפסלת מס' 7 , מס' 5, ומפסלות FishTail  מס' 5 או 3.
לעיתים אני משתמש בסכין גילוף באיזורים בעייתיים או במקומות בהם אני צריך ליצר ערוץ חד בין שני מישורים נפגשים: איזור העיניים והעפעפיים למשל, או מפגש בין שתי השפתיים כשהפה סגור.


תמונות נוספות בבלוג שלי באמריקן וודוורקר.
הרשומה השניה באמריקן וודוורקר על גילוף הראש

יום שני, 8 בנובמבר 2010

בניה מחדש של ראש שהלך לאיבוד

לפני חודשיים עסקתי בפרוייקט יוצא דופן. בניה מחדש של ראש לפסל שאבד. הראש אבד כמובן ולא הפסל...
את הסיפור בחלקיו כולל תמונות תוכלו לראות בבלוג שלי ב American Woodworker
הפסל ניקנה בקניה ואיבד את ראשו במעבר בין בתים. בעליו, סבא של חבר טוב שלי, ביקש ממני אם אוכל להתקין את הראש על מכונו. אבל כשחיפש את הראש לא מצאו. לי זה היה אתגר ראשון בגילוף ראש אדם. החלטתי להתבונן בתמונות של לוחמי מסאיי קנייתים ובאילו של חיילים ישראלים ממוצא אתיופי (הנקודה הישראלית בסיפור) ולפרש את צלם הראש החדש על פי אילו.

יום ראשון, 31 באוקטובר 2010

ביקור רופא הכפר וניסיון מוצלח להשחיז מפסלת חלודה


כשביקרתי את איציק כהן לראות את אוסף הצעצועים שהוא בונה נדרשתי גם לעניין השחזת כילים. איציק קנה אוסף כילים חלודים וביקש את עצתי כייצד לחדש ולהשחיז אותם. לא היו לו אבני יהלום או אבנים יפנייות, ואל כן נאלצנו לאלתר. את האילתורים תוכלו לראות בבלוג שלי American Woodworker. בקישור הבא:הרשומה החדשה על השחזת הכילים של איציק


יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

העבודות של איציק כהן


איציק הוא חבר שלי שמתעסק בהכל. משיפוץ בתים ועד נגרות צעצועים. ביקרתי אותו באוגוסט וצילמתי את העבודות שלו ואת הסדנה. יצא לנו להשחיז כמה מפסלות ישנות ולאכול מנגו אורגני ישר מהעץ. את הרשמים מהביקור אני מפרסם בבלוג שלי בAmerican Woodworker
הנה הלינק לפוסט האחרון על אציק והתעשיה האוירית שלו:
http://americanwoodworker.com/blogs/yoav_liberman/archive/2010/10/21/come-fly-with-me-let-s-fly-let-s-fly-away-itsik-cohen-s-aviation-industry.aspx

יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

בחזרה לחוף המזרחי


הוזמנתי ללמד ולעבוד בזמני החופשי בתוכנית לאמנים אורחים/פרופסורים מבקרים בקולג' חמוד ליד ניו יורק: SUNY Purchase
אני אהיה כן כמה חודשים. פעם בשבוע אני מלמד קורס עיצוב רהיטים ובשאר השבוע אני מתכוון לעבוד על פרוייקטים שונים ולעזור לתלמידים שלי. המקום ירוק ומבוד. נמצא במרחק של 30 או 40 ק"מ ממנהטן. אני אעדכן את הבלוג שלי מפעם לפעם בהתפתחויות.
מה שכן, אני מחוייב לעורכים ולקוראים של American Woodworker לספק להם הגיגים על עבודתי פעם בשבוע. בפוסטים שלי שם אני מספר על אחד הפרוייקטים האחרונים שלי מהקייץ: שולחן קפה שבניתי לחברים. הנה הקישורים לפוסטים הללו. תוכלו לראות התמונות ולהנות מההסברים -- אמנם באנגלית אבל שפת הנגרות היא בין לאומית והתמונות אומרות הכל.

הפוסט הראשון על תחילת בנית השולחן והבעיות בהקצעת משטחים
הפוסט השני על בנית השולחן המספר על שיטות הצמדת מישקים בין לוחות

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

בארץ ישראל....

הגעתי לארץ ואהיה כאן כשבועיים. הפרוייקט הראשון שנדחקתי לעשות נידחה זה יובלות ושנים, ואף פעם לא מצאתי פנאי לבצעו. זהו פרוייקט ישראלי למהדרין, כי רק אצלנו צצה הבעיה הזו ורק לנו הפתרונות. אני מדבר על סד לשלבי תריסי חלון סוררים.
כבכול יולי אוגוסט הלחות עולה ומעלות החום מטפסות מעלה מעלה. אבל בגבעתיים ובדירתי הבריזה נושבת, עולה מן הים וחובתת בבתים בואכה גבעת רמב"ם - זו אגב הסיבה שאני לא צריך מזגן כאן. בכל מקרה הבעיה היא שהתריסים כל הזמן נסגרים מעצמם, הנה באה הרוח והופ נתרק הטריס. ברבות השנים ניסיתי כל מני פתרונות: אטבי כביסה, גלילי פלסטיק של מארזי תשלילי צילום, ואפילו גלילי נייר בית-כיסא שהתייתמו ממחצלותיהם. כך וכך, אילו ואילו הועילו במידה, אבל אלגנטיים ... מעולם לא היו. עד שהגעתי לכאן השבוע והחלטתי לעשות מעשה ולבנות סד נאה לטריס.. תחילה בניתי אב טיפוס ולאחר מיכן את המוצר הסופי. אב הטיפוס מאלון; יורשו מאורן ירושלמי. הסד מאפשר פתיחה מלאה וצידוד חלקי של התריס.
לשיפוטכם.....

יום רביעי, 21 ביולי 2010

ביקור אצל לי נילסן במיין

בסוף השבוע הוזמנתי ע"י לי נילסן להדגים עבודה בעץ ועיצוב רהיט מחומרים שמצאתי ברחוב. 

זה היה במסגרת היום הפתוח המתקיים אצלהם פעם בשנה ואליו מוזמנים כעשרה אורחים להראות מה הם עושים (בעלי חברות כלי עבודה מיוחדות, נציגי מוסדות לימוד לעץ, ואמני עץ) . אם חושבים על זה זה די מדהים. באחד מהאיזורים במפעל הציורי ניפרסו להם כמה שולחנות עבודה -- אני קיבלתי את אחד מהם, פרופסורית לפילוסופיה מקולג' בניו יורק שהיא הגלפית הכי טובה שפגשתי, מוקמה על שולחן אחר,
בית הספר של עמק קונטיקט על שולחן שלישי,
קווין דרייק מ"גלן דרייק Toolwork" 
באיזור אחר וכן הלא והלאה. בחלק אחר במפעל הדגימו אנשים נוספים. מישל אוריו יצרן השיפינים המהולל מצרפת,
גלף אמן של רהיטים מתקופת המלכה אן, 
Peter Follansbee נגר מסורתי מפילמוט' פלנטיישן (כפר מוזיאון במסאצ'וסטס שבו מראים מלמדים ומדגימים איך חיו המתיישבים הראשונים שנחתו באמריקה במאה ה17) . ואלדד מגבעתיים שלח לי את הלינק לבלוג של פיטר: http://pfollansbee.wordpress.com
ביקרנו בקו היצור, 
וגם דיברתי עם מהנדס מכונות שעובד עם טום  (לי נילסן) והיתה לנו שיחה ארוכה על השחזה. ג'רמי לא ממליץ להשחיז על אופני השחזה אלה אם הם מקוררי מים. הוא תוען שפלדת כילים מתחילה לאבד את חיסומה וקושייה בטמפ' של 170 מעלות עוד לפני שהיא מתחילה לשנות צבע. הוא עוד מספר, ויש בזה הגיון רב, שמשחיזים האוחזים בכלי במרחק בטוח מהחורפה ומצפים לחוש בהתחממות כדי לעצור לרגע ולטבול את הכלי במים לקררו, לא ירגישו בחום המתגבר ממש בקצא הלהב (חורפה) ויחשבו לתומם שהכל כשורה. אבל למעשה בקצה ממש הטמפ' עלתה כבר מעל ה170 מעלות. אמרתי לו שאני לא משחיז Hollow Grind עד לחורפה אלה כחצי מילימטר לפניה, ובכך אני מנסה להגן עליה מפני התחממות יתר. וגם הארתי את עיניו ואמרתי שאם משחיזים בעזרת אופן טובל מים אין בעית התחממות . אני משאיר לכם להחליט האם להשתמש באבן טובלת מים, באבן כחולה, אדומה, או לבנה. בשום אופן לא היתי משתמש באבן אפורה: אתם פשוט תזיקו לכלי ותרפו אותו.
לצפיה בכל התמונות מהאירוע:
אגב, עדיין לא גמרתי לעבוד על הפרוייקט וכשאסיים אכתוב על כך...

יום שלישי, 13 ביולי 2010

כנס משוגעים לעץ בגליל

יהודה לוי מנהל פורום נגרות ואמניות עץ בתפוז ביחד עם הוועדה המתמדת, המרכזת והוועד הפועל של הפורום וכמבון ביחד עם מולי מנגריית פשוט הצליחו לארגן הפניננג מרתק לאוהבי העץ בארץ . האירוע יתקיים ב6 באוגוסט. מה יהיה שם? הדגמות של טכניקות עיבוד עץ שונות. הצגת רהיטים וכערות חרוטות ע"י אמני ומעצבי עץ. אבל לא רק זה. בין המשתתפים יהיו גם נפח ואמנית זכוכית בני האיזור. די מרתק וחבל שאל אוכל להגיע...


יום שבת, 3 ביולי 2010

עבודות עיצוב רהיטים ועוד מהכנס של ה Furniture Society

הבטחתי לשלוח תמונות מהכנס ואני מקיים. הנה עבודה של סטודנט מMIT הלומד בבית הספר לאדריכלות שבנה שולחן מתגבה ומתנמך.
וכן עבודה על טהרת העץ של סטודנט מאוניברסיטת וורג'יניה:
בריאן צ'ן, חבר מMIT שהשתתף בכנס והציג כלי מיתר סיניים שבנה, הוא גם בנו של יונג צ'ן http://chosetec.darkclan.net/yeungchan מחברו של אחד מספרי הנגרות הטובים ביותר בעשור האחרון Classic Joints with Power Tools. הבן פוסע בגאון אחר צעדי אביו והגיע להישגים כאמן בפני עצמו. צ'ן הצעיר הוא בונה חרבות, כלי נגינה, ומקפל אוריגמי מוכשר שזוכה להערכה רבה בארה"ב. הנה החרב שבנה לא מזמן.
וזה אחד מכלי הנגינה שהראה בכנס:

עבודות נוספות תוכלו לראות באלבום פיקסה שפתחתי בכתובת הבאה:
http://picasaweb.google.com/yoav.liberman/FurnitureSociety2010MIT#