ישנה קבוצה די מצומצמת של אנשים בארץ שרמת המקצוענות שלהם בתכנון ויצור רהיטים משתווה לזו שאני מכיר בחו"ל. כזו שניתן בלא מורא אף להשוות לרמת הנגרות בצפון אמריקה; נגרות שכמוה רואים על דפי המגזינים לעץ ונגרות, ושבמדינות הדוברות אנגלית נקראת Studio Furniture. ז"א נגרות שלא נעשית בסרט נע, ושהנגרים שעושים אותה גם עוסקים בעיצוב חדשני ומקורי של שהרהיטים שהם בונים. הם נגרים מומחים לעיבוד עץ בכל השיטות: כילים ידניים, ציוד חשמלי נייח ונייד, ידע רב בשיטות תגמיר וכמובן עושר ידיעות ונסיון בהסטוריה של עיצוב הרהיטים, בטכנולוגיה ובאסטטיקה של חומר הגלם שכולנו אוהבים -- העץ.
מוטי שלייפר מהוד השרון, אריאל מורן מיוקנעם ונתן ונטהוף מבית העמק הם מבכירי אמני הרהיטים שאני מכיר בארץ. אני זוכר שבפעם קראתי במגזין בנין ודיור על נגר אמן שלמד ביפן ושב לארץ לעבוד כאן. כשניסיתי להתחקות על עקבותיו, בשנה שעברה, לא הצלחתי למצוא אותו בספר הטלפונים... אני מקווה שלא עזב את ישראל בגלל חוסר עבודה. לתחזק נגרית איכות להתעקש על אטיקה מקצועת ולא לחשוב כל הזמן על "איך לעשות כסף" אלא על "איך להתפרנס בכבוד" הם חלק מהפרמטרים שמובילים את העשיה של חברי למקצוע. ההחלטה של נתן לחזור לארץ אחרי שהות בהולנד לא היתה פשוטה. למרות שהוא ומשפחתו אוהבים את ישראל וקשורים אליה בחבלי שפה תרבות אדם ואדמה, ישראל היא לא הולנד מבחינת הכבוד שהחברה מעניקה לבעלי מקצוע ועובדי כפים בכלל, ולחרשי עץ בפרט. נגרים היודעים לעבד עץ מלא והשולטים ברזי הגילוף החריטה ויצור מחברים ידניים זוכים לכבוד להערכה ולפרנסה בארצות השפלה; לצערנו בישראל המצב שונה ואחר. לצורך השווה: כאן, להיות נגר זה להכין קופסאות ולחבר אותם בסיכות או בברגים. אצלנו, נגר טוב נחשב מי שמשתמש בחוליות חיבור (ביסקוויטים) או בחפים (דיבלים), והנגר האחרון שבנה מגירות וכלל בהם מחבר זנביונים שאותו בנה בעזרת מסור ופסלת בטח מבלה כרגע בבית אבות היכן שהו. אמנם בקורס שמלמדים במשרד העבודה והרווחה מלמדים מחברי סין ונקב וסין וגרז, אבל לראות את המחברים הללו ברהיטים המיוצרים בארץ זה נדיר מאוד - אולי כמו לראות עצי זיית בהולנד.
נתן ודנה (רעיתו) החליטו לחזור לארץ להשתקע ולהשקיע בה. נתן שלימד בהולנד נגרות אמן, שולט בטרמינולוגיה בהתפתחויות ובשיח העכשיו בתחום -- הן באירופה והן בארה"ב. לפני קצת יותר משנה הוא העמיס מכולה בכל טוב נגרי ושלח אותה לארץ: שולחנות עבודה, מכונות, כלי עבודה, עץ אירופאי, וגם, כמו שיהודה ציין, אותן דלתות אדומות גבוהות, מרשימות ומכניסות אורחים שהציב בכניסה לנגריה. הקורס שהוא מעביר מתרכז ביסודות הנגרות - בבסיס האמיתי של הכרת העץ ודרכי עיבודו: מיני עצים, תכונות העץ, יופיו וכו'; כלי עבודה ידניים, הכרה לעילה ולעילה של השחזה, ניסור, חיקוק וגירוז ופיחות (גירוז ופיחות - מילים מצחיקות - משמעותן הסרה של חומר כדי להגיע לעובי נכון של פרט מחבר) נתן אוהב עברית ומקפיד להשתמש במונחים הנכונים כשהו מלמד את המלאכה. ראינו בנגריה שלו מגוון מרשים וגדול של כלי עבודה ידניים שהתלמידי יודעים להפעיל: מסורי יד יפניים, מקצועות, מפסלות, שרדים ועוד ועוד. נתן גם הדגים לנו איך הוא משחיז ומלטש מפלסות ואיך הוא מחייה ומיישר את משטחם של אבני מים יפניות. כל פעולה שהוא עושה מפזרת ניחוח של דיוק ומקצוענות. הסטודנטים מקבלים מסימות לביצוע -- פרוייקטים בהם הם מתבקשים לבצע מחבירם שונים, להקציע עץ וליישם גמר. קופסה, מקבת עץ, כוננית מדפים הם חלק מהפרוייקטים שהסטודנט יבנה. ממה שראיתי ומעדויות של התלמידים של נתן - אחד מהם הוא חבר אישי שאני מכיר, אני יכול לאמר שזהו הקורס הטוב ביותר שאליו ניתן להרשם בארץ. אם הרשימה הזו מתחילה להשמע יותר ויותר כמו ג. יפית, הכותבת על יוגורט חדש או נוזל כילים, אני מבקש את סליחת הקוראים. המניע היחיד שעומד מאחורי השירבוט שלי כאן הוא הרצון שהקורס שנתן מעביר ימשיך להתקיים לטובת כולנו.
השבוע נסגר הסטודיו של חבר-נגר-מעצב אחר שלי (לא ביקשתי ממנו אישור לפרסם את עובדת הסגירה הזמנית ולכן לעת עתה לא אפרסם את שמו) הסטודיו הזה היה פנינה בנוף הנגריות של ארצנו שאליו היתי לוקח את הסטודנטים שלי משנקר ל"יום טיול" לראות מהי באמת נגרות. פתיחת הסטודיו ובית הספר של נתן הוא אירוע משמח במקומותינו. הנגריה שלו היא פנינה נוצצת (אם כי מלאה בריחות נסורת ושבבי עץ) שהיתי רוצה שתצליח ותנצנץ להרבה זמן בארצנו.
הצלחתנו היא הצלחתינו.
לצפיה בתמונות מהביקור שערכנו אצל נתן הנה הקישור הבא:
http://picasaweb.google.com/yoav.liberman/NathanVa...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה