אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.

יום שבת, 30 ביולי 2011

קורס קייץ בבלמונט

אני מלמד הקיץ בבית ספר על גיבעה רמה בעיר בלמונט במסאצ'וסטס.. במשך השנה זה בית ספר לבנים בלבד, אך בקיץ בבית הספר לומדות גם בנות. באנגלית קוראים לחינוך משותף Co-Ed.
Belmont Hill School  הוא בית ספר פרטי הפרוס על קמפוס מפואר. כל פעם מחדש אני נדהם מהחזון, רמת ההשקעה והתמיכה לה זוכה מחלקת האמנות במקום ובמיוחד הסדנה לעץ שלהם. זוהיא החלטה אסטרטגית הניזונה מראיית עולם ותפיסת מציאות מרחיקת ראות, המבקשת להקנות לנערים - ובמיוחד לאילו שבתום סיום לימודיהם ימשיכו לאוניברסיטאות הטובות ביותר בארה"ב - כליי למידה, התנסות,  והערכה לחשיבות היצירה בעשר אצבעות ידיהם. בעולם דיגיטילי בו כמעט הכל אפשר למחוק ולעשות מחדש בעזרת לחיצה על פונקציית (Undo) חשוב מאוד להקנות לתלמידים את הכילים לתכנן ולבצע בחומר אמיתי. יחד עם האלגברה, האנגלית, הפיסיקה וההיסטוריה יש להשקיע גם בלימודי אמנות, ויצירה. אנחנו מזניחים את המימד הפיסי ההנדסי וההתנסותי בחומר ומסתמכים יותר ויותר על הדמיות, דיגיטציה וכו'. יותר ויותר אנשים אינם מסוגלים לבצע הקשרים בין סיבה לתוצאה, בין תכנון לתהליך בניה, לוקים בהבנת המרחב ומזניחים את הקשר הכל כך חשוב של מוח-יד. ההתפתחות האנושית קשורה בעבותות לשני האיברים שהאדם בורך בהם יותר מאשר כל שאר הברואים: המוח וכף היד האנושית. כמחנכים אנו חייבים לזכור שחובה עלינו לתפח את קשר הגומלין הזה, אחרת נעקב ואף נפגום בפוטנציאל הדור הצעיר להנפיק לנו את מהנדסי, אדריכלי ורופאי העתיד.







פרנסי בית הספר לא מספקים רק בקייומה של סדנה העץ, הם קבעו מדיניות בה כל אחד מהבוגרים חייב לעצב ולגלף לוח מהגוני על פי ראות עיניו בתרם יסיים את לימודיו. הלוחות שגולפו, החל משנות השלושים, ממלאים את מסדרונות בית הספר ומקשטים את קירותיו. הם מהווים מראה מקום, תקופה, מצב ועניין לרוח הזמן בה נחקקו. הם "צילום" הסטוריו-גרפי של אירועים שונים שהתרחשו בספורט, בפוליטיקה או באמנות. השלטים (מגינים) הם קטלוג של התרחשויות נקודתיים שפקדו את ארה"ב ותועדו ע"י הגלפים הצעירים. סטיב קפלן, ראש המחלקה לאומנות והמורה לרהיטים ונגרות סיפר לי שהוא אומר לתלמידים שבבואם לתכנן את הלוח האישי שלהם עליהם לחשוב מה הם רוצים להביע: אמירה על מצבם האישי? אמירה על תופעה המתרחשת בימנו אנו? הבעה של רעיון שהם מאמינים בו או הומג' לאדם אירוע וכו'?



 אחד הלוחות מציג מורה בבית הספר המרצה לתלמידיו כשמאחוריו לוח קיר ועליו מגיניי תלמידים משנים עברו.

 לוח עצוב ורב הוד שגולף, כך ניראה, ע"י תלמיד יהודי. הלוח מנציח את השואה הנוראה. עליו מגולפות שתי דמויות: רוצח נאצי המכוון רובה אל פעוט יהודי. על הלוח חרוט משפט באותיות עבריות שאותו פרש אלדד (אחד מקוראי הבלוג) המשפט ביידיש אומר: "לעולם לא!"











2 comments:

  1. "קיינמאל מאר" זה לא שם של עיירה, זה פשוט"Never again" ביידיש.
    אלדד.

    השבמחק