על נגרות, עיצוב, עץ ורהיטים, כלי עבודה פירזול וגמר, ומה שבינהם
אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.
לאחר התגובות הנלהבות לרשומה על גדעון בונה הגיטרות אני מתכבד לספר לכם על בונה גיטרות וע'וד נוסף, רב אמן בשם ירון נאור.
לירון בלוג מעניין וגם אלבומי תמונות בפיקסה בהם תוכלו לראות את שלבי הבניה של הכלים.
בנוסף לבניית כלי מיתר (כולל נבל וע'וד) הוא גם מנגר רהיטים. הנה הבלוג שלו: הבלוג של נאור והנה קישור לאלבומי הפיקסה
חידה: מי שינחש נכונה מי היא החברה שמיצרת את המקצוע שבתמונה יזכה לפירסום שמו בבלוג.
בוני כלי נגינה הם המדופלמים והמדוייקים, שלא לאמר, המוכשרים שבנגרים. הם בקיאים בכל רזי תהליכי היצור הידועים לנו וחייבים לשלוט גם בפיסיקה, באקוסטיקה ובידע על תכונות החומרים מהם בנויים הכיילים. להבי כליהם מושעים ומושחזים יותר, וברוב המיקרים סדנאותיהם מאורגנות ונקיות יותר מאשר הנגריה הטיפוסית.
גדעון ויגרט הוא אחד מטובי בוני הגיטרה שחיים בישראל. סדנאתו בגליל ושם הוא גם מלמד שעורים בבניית גיטרות. גדעון ובנו נח, בן התשע, הפיקו קליפ מקסים -- מחול מרהיב של כלי הנגרות מהסדנה שלהם.
לצפיה בווידאו ולקריאת הפוסט הזה באנגלית הקליקו על הקישור למטה. בימים אילו בהם נאבקת ישראל במרצחי החמס, חשוב להראות לחברים ולמכרים בעולם שיש לנו בארץ מנעד שלם של עשיה שיש להתגאות בה.
אם תוהבו את הוידאו של גדעון, אנא שלחו את הקישור עליו, או את הקישור לרשומה שכתבתי עליו, למכריכם וחבריכם שמעבר לים.
סלברטיז לא מרשימים אותי יותר מדי. אני מתרשם מיכולותם האומנותית או המנטלית ולא מתעניין במה הם אכלו, שתו או לבשו. אולי זה מכיוון שלנו, הנגרים-מעצבים, אין ממש פנאי להתעניין בגורלם של הידוענים. אנו עסוקים ביום יום שלנו ומתעניינים בחומר ובמהות יותר מאשר בתדמית ובקידום מכירות; יותר בלוז העניין ופחות ברכילות שסביבו. ויחד עם זאת אני חושב שמדי פעם שווה לפרסם ידיעה על ידוענים שתומכים או שעוסקים בעצמם במלאכה, באומנות שימושית וכמובן בנגרות ועץ. פרסום שכזה משדרג את ההכרה הציבורית בתחום שלנו ומשביח את המוניטין שלנו כיוצרים.
לפני יומיים הבליחה ידיעה חדשותית לאוויר העולם. ברד פיט התגלה כמעצב רהיטים ובימים אילו ממש הוא משתף פעולה עם נגר אומן בשם פרנק פולרו ביצור סידרת רהיטים מקורית. פרנק פולרו הוא רב אמן מניו-ג'רזי. מאמריו על נגרות עילית הופיעו על גבי המובילים שבמגזיני הנגרות. אהבתו לארט-דקו צרפתי זוכה להד רציני בעבודותיו המשופעות כליפי עץ (פורנירים) עורות של טריגונים, נחושת קלל (פליז) ועוד. פיט לעומת זאת לא היה ידוע, עד כה, כמעצב רהיטים. הוא אמנם שלח ידו במלאכות אחרות כמו עזרה למוכי גורל, וכרוקח בשמים, אבל על ספר הסקיצות שלו עדיין לא שמענו... לפחות עד עתה. שיתוף הפעולה בין פולרו לפיט התחיל, כך מספר הArchitectural Digest כשפולרו הגיע לביתו של פיט לצורך מסירת עבודה. פולרו ראה את ספר הסקיצות של פיט והציע לו לשתף פעולה ביצור רעיונותיו ובהפקת סידרה מצומצמת של רהיטים. מן הסתם הרהיטים יהיו יקרים מאוד.
לקריאת המאמר ולצפיה בתמונות הקליקו על הקישור הבא. מאמר על סידרת הרהיטים של פיט-פולרו
לקריאה של ביקורת שלוחת רסן על המיזם הקליקו על הקישור הנ"ל:
את אהבתי לרהיטים אינני צריך להוכיח, אתם יודעים זאת כבר מזמן. את חיבתי למציאות ברחוב ולחפצים שניתן לעשות בהם שימוש מחדש, או להפוך אותם לחלק מיצירה חדשה חשפתי בכמה וכמה רשומות עבר.
הסרטון המצורף לרשומה זאת לא יספר לכם מה עלה בגורלו הטוב של רהיט מן הרחוב, מהסיבה הפשוטה שקורותיה של שידת האלון מ Cambridge, Massachusetts שהושלכה לאשפה לא שפר עליה כל כך (וזאת בלשון המעטה).
בחרתי לתעד את מר גורלה כיוון שחשוב היה לי להדגים באופן הברור ביותר מה קורה לכל כך הרבה חפצים אצילים שמסיימים את חייהם במגרסת משאית הזבל, בהשמדה מקוממת, סתמית וחסרת תוכלת.
בכוחנו להציל לשקם ולתת חיים חדשים לכל כך הרבה רהיטים וחפצים אחרים, בידינו האפשרות לגאול אותם מכליה, אלא שהמציאות היא שאנו לא יכולים, ואו לא רוצים לעשות זאת. כדי לשנות את "תרבות ההשלכה" יש לחנך את הציבור להעריך איכות על כמות, כבוד לוותיק (שזקוק למעט תשומת לב ואולי שיכבת לכה חדשה) על פני נהייה אחר החדש והזול. שינוי שכזה לא יעשה ביום אחד והוא מצריך שיתוף פעולה של מעצבי דעת קהל מתחום הצרכנות כמו גם תמורה באתיקה המקצועית של מעצבי מוצר ותעשיינים. איפוק צרכני הוא מפתח לשינוי. השאלה הגדולה היא האם יש סיכוי שזה יקרה?
מעצבים, יצרנים ומשווקים, מאפיינים בונים ומוכרים מוצרים המתוכננים לאבד את שמישותם אחרי זמן קצר. צרכנים התמכרו לצרוך אופנה עכשווית זמינה וזולה, והתרגלו למציאות בה אחת לכמה שנים מחלפים את המלתחה, המכונית, המשקפיים, המחשב והנייד, שלא לדבר על הנעליים והבגדים. יש מעט מאוד מוצרים שאנשים עדיין רגילים לקנות ולהישאר נאמנים להם לשנים רבות. רהיטי איכות, תכשיטים, כלי עבודה משובחים וכלי בישול איכותיים הם אולי שארית הפליטה שליחם עדיין לא נס. מחיר הוא מרכיב מרכזי בבגידתנו באיכות ובהעדפותינו את הזבל. איכות עולה כסף ולא לכולם יש יכולת להשקיע לתווך הארוך. רובינו יודעים שעדיף לשלם יותר על מוצר שיחזיק מעמד לשנים רבות מאשר לשלם על מוצר זול שיגווע מהר. אבל מאז מהפכת התקשורת התרגלנו לראות איך הטובים והיקרים במוצרים מאבדים מערכם באופן מידי ביום שגרסה מהירה, ומשודרגת שלהם מגיעה לשוק. מכשירי טלפון נייד, מצלמות, מחשבים, טלוויזיות ומכשירי שמע לא מגיעים לגיל מופלג במקומותינו. אחרי שלש שנים בממוצע ניפטר אפילו מהטוב והאמין שבמכשירים לטובת דגם מתקדם יותר. יתכן ומציאות זו בה אנו רואים את משוש חיינו יורד מערכו בזמן קצר כל כך, היא שמבלבלת אותנו וגורמת לנו לחשוב שכל מוצר שנקנה, סופו שידון לאשפה בחלוף שנים מועטות. פסיכולוגים וודאי חוקרים את התופעה בה נישבר הקשר ההגיוני, האמתי והתדמיתי בין איכות, מחיר גבוה ושמישות רבת שנים. אני סבור שהמציאות ההיפר-טכנולוגית המוזרה הזו משליכה על ערכם (Value) ואורך חייהם המצופה של רבים מהמוצרים שברשותינו, לרבות רהיטים, ובה יש לתלות את מירב האשמה ל"תרבות ההשלכה" שבה אנו חיים ולא אנו מצייתים.
אוקיי, אחרי ההגיגים הללו הנה הסרט שצילמתי ושידגים את חוסר התוכלת במעגל הקניה --שימוש -- השלכה, בו אנו חיים.
רובין לי הוא המנהל והיורש העתידי של אימפריית Lee Valley הקנדית. המפעל, החברה וההמצאות שמנפקות מעבדות החברה חדשות לבקרים שינו את ענף הנגרות מהקצה אל הקצה. ביחד עם חברת Lie Nielsen Toolworks והמגזין Fine Woodworking (שלשתם נוסדו בסוף שנות השבעים) החזירה החברה עטרה ליושנה, איכות לענף יצור כלי העבודה, והמצאות חדשות שישכללו והקלו על ביצוע עבודות נגרות איכות. לפני כמה שנים ביקרתי במפעל וניפגשתי עם רובין שהראה לי את אוסף כלי העבודה הישנים שליקט במשך השנים (האוסף המרשים עוזר למעצבים ולמהנדסים בחברה בתהליך בריאתו של כלי עבודה חדש).
אסא קריסטינה, עורך Fine Woodworking טס לקנדה לפגוש את רובין לי ולצלם כתבת ווידאו על המפעל. בראיון מספר רובין על החברה, תהליך ההמצאה של כלי חדש, כיצד מייצרים כלי עבודה בטכנולוגיות של המאה ה21, וגם על נגרות, השחזת כיילים ועוד. לאחר הראיון עם רובין ממשיך אסא לראיין את המעצב הראשי של החברה, סטיב ג'ונס, שמספר לו על הלפני ולפנים של תהליכי היצור והעיצוב. ג'ונס משתף את אסא בידע על חומרים חדשים שהחברה משתמשת בהם וגם על תחרות פנימית בין מחלקות החברה שתורמת להפקת המוצר הטוב ביותר שניתן לברוא.
הראיון הרדיופוני פורסם אתמול. תוכלו להאזין לו אם תקישו על הקישור הבא: ראיון עם רובין לי מחברת Lee Valley
בסוף השבוע פתחתי את תערוכת העבודות שלי בגלריה Casa Frela במנהטן (רח' 119 בין השדרה החמישית לששית). התערוכה כוללת תשע עבודות: ששה רהיטים, שני פסלים, ועבודה אודיו-סטיל-ו ווידאו. קוראי היקרים, אני מבקש להזמין את כולכם לתערוכה.אנה שלחו לי אמייל או הרימי טלפון אם אתם מזדמנים למנהטן בשלשת החודשים הקרובים, ואשמח לפגוש אתכם ולהראות לכם את העבודות. בנוסף לעבודות עצמם כללתי גם רישומים ושירטטים של תהליך התכנון כמו גם תמונות המתעדות את תהליך הבנייה שלהם.
הנה כמה תמונות מהתערוכה:
הסרטון מלמד כיצד מיוצרת מפסלת קורת גדולה (Timber Framer's Slick)
הכלי מיועד לבוני בתי עץ ובמיוחד לנגרים המפלחים ומפסלים גזעים וחיבורי קורות ועמודים. אין ספק שהנפח העומד מאחורי הפקת הסרט יודע את מלאכתו, אני מתרשם שכליי העבודה שלו הם תאווה לחיך ומן הסתם גם שיברון לב לכיס, או שיברון כיס ללב (אם אינכם יכולים להרשות לעצמכם את קניית הכלי). בכל מקרה שווה לראות איך באה מפסלת לעולם. הסרט מראה איך מחושלת מפסלת ואיך נחרטת הידית.
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל קוראי.
תהי זו שנה של עשיה ברוכה יצירה מקורית ונגרות משובחת לכולנו.
.jpg)
