בשעה טובה ובשנה טובה

סוף השבוע של הלייבור דיי (Labor Day Weekend) הוא המועד בו המורים, התלמידים וההורים מביננו הגרים בחוף הצפון מזרחי מתכוננים לשנת הלימודים שתפתח עלינו לטובה ביום שלישי הקרוב. אך לייבור דיי השנה הוא גם מאורע מכונן עבורי ולא רק בגלל שאשר בני חוזר ללימודים בגן ואני חוזר ללמד בבית הספר שבניו יורק.

בעוד שלשה ימים, התאריך הרשמי הוא 4 בספטמבר, ישוחרר סוף סוף הספר שעליו עמלתי בשנתיים האחרונות מהארגזים ויצא לדרכו אל בתיהם של אילו שהזמינו אותו מראש ואל אילו שיזמינו אותו מעתה והלאה. 

עובדת החיים היא שמתמעטים הספרים ביימנו, לפחות בתחום שלנו, ומידיעה אני אומר זאת. בענף שעליו אנו מנגרים (ספרי הנגרות) מצטמצמים הכותרים מפאת התחרות הקשה עם הבלוגוספירה והיו-טיוב. הוצאות שוקלות צעדיהם היטב לפני שהן מתחייבות לשלם לסופרים, ורובן משלמות פחות עבור הכתיבה והתמלוגים. מכיוון שפחות ופחות נדפסים הספרים במחוזותינו כל הגעתו של ספר חדש לבגרות היא באמת סיבה לשמחה והתרגשות. 

כאמור, ספרי Working Reclaimed Wood בא ללמד את הקוראים כיצד למצוא, להכשיר ולהשתמש במה שאנו קוראים עץ מושב (או עץ ממוחזר).   

עוד בטרם עזב הספר הראשון את מחסני ההוצאה, וכבר התחלתי לקבל אימיילים מאנשים ששמעו על הספר ומבקשים לדעת אם כללתי בתוכו מידע זה ואחר. וכדי לסבר את האוזן, הרי שרק אתמול קיבלתי דוא״ל מביולוג ונגר ששאל אם הזכרתי בספר טפיל ארור, שמחלצי לוחות מושבים מאסמים ומבנים נטושים עלולים לחטוף אם לא יחבשו נשמים. אז האמת שלא שמעתי על הטפיל הזה, שלא עלינו נימצא בגללים שמשאירים דביבונים ליד קניהם, אבל בשמחה הבטחתי לביולוג להזכיר את המידע הזה בבלוג שלי ובמהדורה השניה -- בתקווה שנגיע לכך. 

אני מניח שאם הפצת הספר תגענה הערות ושאלות נוספות, ביקורות ושבחים. כל אילו הם חלק מהברכה והעול שבפרסום ספר, אולי הראשון שיורד לעומקו של הסיפור הכל כך חשוב של עץ מושב (צמד מילים משובח שחברי יובל איתן הציע). 

אז לקראת השנה החדשה אני מאחל לכולנו שנת נגרות מועילה ומתחשבת, שנת עיצוב מדוד, ויצור מכובד. שנת למידה והתנסות בטוחה. ושנת עשיה ברוכה בחומר הגלם הכי מדהים שאי פעם נוצר, מתחדש, צומח ומבשיל יום ביומו, שנה אחר שנה.

״מקום לבנות״, הסדנה הלימודית של יניב ודרור

יניב משמאל ודרור מימין

יניב ודרור הם שני נגרים שמפעילים נגריה לימודית בשם ״מקום לבנות״ בדרום ת״א. למען האמת דרור עסוק יותר בבניית רהיטים ללקוחות בעוד שיניב אחראי על הקורסים הלימודיים. יניב ודרור הם בוגרי ״עץ לדעת״ מסלול לימודי הנגרות האיכותי שהקים נתן וונטהוף בקיבוץ בית העמק בגליל המערבי. רוב התלמידים של יניב ודרור הם תושבי המרכז שנגרות ועץ קוסמים להם והמבקשים להתמסר, ולו אף למעט זמן, לעשיה ויצירה. הסדנה של השניים מאובזרת היטב: ״חדר שקט״ ובו שולחנות עבודה וחדר מכונות בו תמצאו את המסורים הרועשים ושאר מני כלים סובבי וחובבי חשמל. 

שולחן נגרות ״בחדר השקט״

 כשביקרתי את השניים באפריל ישבנו על השרפרפים שבנו התלמידים ולגמנו קפה שחור. גם שי אברהמי, חבר משותף, שכן, והרסטורטור מס׳ אחת של ישראל הגיע לבקר ובין השאר גם להשתמש במכונת התשלובת (Combination Machine) של השניים. 

  אחד הפרויקטים של דרור על גבי שולחן נגרות ישן 

רוב התלמידים שמגיעים לנגריה לא מסתפקים בקורס הבסיסי - בו ניבנה השרפרף האיקוני בעל שלש הרגליים - וממשיכים לקורסי המשך. יניב גם מוצא זמן ללמד קורסי נגרות לילדים והעבודות של הקטנים משובבת נפש ממש. 

שרפרף בן שלש רגלים הוא אחד הפרויקטים בקורס שיניב מלמד

פרויקטי קופסאות שכיחים מאוד בקורס הנגרות של יניב

פרויקט מורכב יותר שדורש יותר זמן הוא שולחן צד בעל מגירה שחלקיה צורפו יחדי במחברי זנביונים.

פרויקטי ילדים: כלי נגינה, ציפור מתנדנדת, כף ומגריפה, וגם לוח גירים ירוק לחדר ילדים

מנורה שולחן הוא פרויקט לתלמידי בית ספר מבוגרים יותר

הראש הישראלי ממציא לנו פטנטים.. שולחן לכרסומת בעל מנגנון הרמה מג׳אק של מכונית

אז אם בא לכם לנסות נגרות בנחת ואתם גרים בת״א רבתי הנה הפרטים. 

יניב ודרור 055-8836672: רח' חצרים 10, תל אביב.

כמו תמיד, הביקורות שלי, ההמלצות שלי, וכל השאר, אינם ממומנים ע״י החברים, העמיתים והיצרנים שאני מזכיר וחושף בבלוג. במילים אחרות.. מה שאני כותב נקי מפרסומת. 

ישור שיני מסור יפני שסררו

מסורים יפניים הם כנראה הכלים הכי יעילים שפגשתי בנגרות הכלים הידניים. הם קלי משקל, דקים וחדים כתער. בעזרתם ניתן לנסר בהצלחה ובמהירות בניצב לסיבים ולאורכם. למסור מסוג ריובה יש שני מסדרי שניים לאורך שני צדי הלהב. מסדר אחד יעיל לניסור רוחבי (cross cut) ומסדר שני לניסור לאורך הסיבים (rip cut). המסורים הללו כל כך פופולריים שכבר לפני כמה עשרות שנים היצור שלהם פרץ את גבולות יפן ויצרנים סיניים, קוריאנים ומערביים כמו חברת Irwin , DeWalt וVaughan מוכרים אותם בכמויות אדירות בשווקי העולם.
לי יש מספר מסורים כאילו וכך גם בבית הספר בו אני מלמד. אך המסור עלול להוות גם ״חרב פיפיות״ למשתמש בוא. אם המשתמש אינו זהיר הוא או היא עלולים לעקם את הלהב הדק ואף לפגום או לשבור את שיניו. בנוסף, בגלל התצורה הגאומטרית המדהימה והאפקטיבית של השיניים הם בעייתיות, עד בלתי ניתנות להשחזה, ולאחר התכהותם המסור צריך להישלח למשחיז מקצועי או לקבל להב חדש. בעוד שמסורים יפניים המסורתיים והיקרים מגיעים עם ידית עץ ולהב קבוע, אילו הנמכרים ברוב החניות ודרך האינטרנט ושמחירם אינו בשמיים, מיוצרים כך שלהבם ניתן להחלפה.

כשמלמדים נגרות מבוגרים וכמובן ילדים עלולות לקורות תקלות. חלק מהתלמידים סבלניים וממושמעים אך אחרים נחפזים למלאכה ואינם נכונים במשמעת ביצוע או ביכולת הקשבה ומעקב אחר הוראות המורה. עקב כך במהלך השנים ראיתי איך שיניהם של מסורים מתעקמות או נשברות ואיך להבי המסור מתקמרים או מתעוותים עקב פעולות משיכה או דחיפה אגרסיביות מדי. 

על מנת לתקן ולשקם מסורים שהתעקמו ושיניים גדולות שהוזחו הצידה אני נעזר בסדן ובפטיש מפליז. אני מניח את אזור השיניים הזקוקות ״לטיפול אורטודנטי״ על הסדן (הסדן שלי הוא פטיש פליז כבד אותו אני אוחז בין לחיי מלחצים) ובעזרת הפטיש האחר אני מרקע את השן הסוררת חזרה למקומה. בצורה זו אני גם מצליח לרקע קימורים או תלוליות בלהב המסור.
במסורים בעלי מספר שיניים רב ליחידת אורך אני נוהג להשתמש בפין דחיפה מפליז. באם אין בנמצא פין יעודי ניתן להשחיז מפתח פליז ישן ואף להשתמש בבורג פליז שחודו קופד. אני מניח את הפין על השן הבולטת ומחובט על הפין בעזרת פטיש. הן הסדן והן הפין עשויים מתכת רכה יותר מאשר שיני מהסור ולכן אינם פוגמים בהן.
בדרך זו אני מצליח לשקם אם המסורים שלנו ומאפשר להם לחזור לשימוש מוצלח בסדנה לשנים רבות. אם אין לכם סדן פליז או פטיש פליז אתם יכולים להשתמש בלוח עץ או פלסטיק קשה.

תמונות נוספות ניתן והסברים באנגלית ניתן לראות בבלוג שלי ב Popular Woodworking 

  

סיום כתיבת הספר

בחוץ (17-) מעלות צלזיוס ושלג רך מכסה כשטיח את הבתים, העצים והחצרות שמסביב. די קשה לדמיין אך רק לפני כמה חודשים לבשנו קצר ואכלנו ארוחות על השולחן בחוץ בשעה שאשר הקטן דלק אחרי גחליליות. היום אפילו איציק החתול שתמיד אורב ליד הדלת להזדמנות לצאת ליער מאחורי הבית, החליט להישאר בפנים. האחד בינואר הוא גם יום חופש אצלנו אז זו הזדמנות טובה לשבת ולכתוב לקוראי בארץ ובנכר.
בדצמבר גמרתי לכתוב את הספר הראשון שלי ומסרתי אותו לעורך. עוד הרבה עבודה מחכה בהמשך כולל צמצום הטקסט, החלטות לגבי התמונות והאיורים שיכנסו לספר וכמובן בחירת תמונות כריכה ושער אחורי (אני מניח שכך קוראים לזה).
הספר שדן ב Reclaiemd Wood או כמו שקוראים לו בארץ ״עץ ממוחזר״ יצא לאור בלי נדר בקיץ. לפני שהתחלתי לכתוב את הספר הנחתי שמכיוון שאני די בקיא בתחום ומכיר את רוב רובם של המקורות והמינים של העצים החסים תחת ההגדרה של ״עץ ממוחזר״, המסע יהיה צפוי וברור. אך מיד בראשית העבודה על הפרויקט התברר לי שיריעת הסיפור גדולה הרבה יותר מששארתי בתחילה ושהפתעות וגילויים חדשים יהיו חלק בלתי נפרד מהמחקר ועבודת הכתיבה.
במהלך הכתיבה נתגלה לי עולם חדש ומפתיע של סוגי עץ, דרכי מציאה וקניה וכמו כן מספר לא מבוטל של עושים במלאכה (כולל כמה ישראלים מוכשרים). בנוסף על סקירה מקיפה על סוגי ודרכי הכשרה של עץ, נכללים בספר פרקים על שיקום פרזול נטוש, פרק על קורות עץ אלון נדיר שנקברו ונשכחו, ולאחר כמעט מאתיים שנה התגלו במקרה, ופרק על מציאה ושימוש בגזעים וענפים שנמצאו בחצר או ברחוב.
אחד מהנגרים המוכשרים שאני נותן לו במה בספר הוא גלעד ארגז מישראל. גלעד הזמין אותי לפני שנה לביקור בסטודיו שלו ליד נתניה ושם צילמתי כמה מהתמונות הכי מעניינות על עץ ממוחזר הממתין בסבלנות לפרויקט חדש.

למטה תוכלו לראות כמה תמונות מאוסף האוצרות של גלעד וגם כמה תמונות של עבודותיו.

 

סתיו ופאה טבעית

כמעצב רהיטים ונגר אני אוהב לבנות מספר סוגי רהיטים. רהיטים המבוססים על עץ גאול (עץ שנגאל מהשמדה או הטמנה במזבלה) הידוע באנגלית בשם Reclaimed Wood. רהיטים שרכיביהם ניתנים לחיבור וניתוק בעזרת פרזול. ורהיטים בעלי פאה טבעית Live Edge. יופיים של האחרונים תלוי הרבה יותר במזל ובטבע, ופחות ביוצר. שכן חלק מהלוחות בעלי הפאה הטבעית יוסיפו לרהיט המון ויהפכו אותו ליצירה בה רוקדים יחדיו טבע אורגני ומעשה האדם. אחרים, שמזלם לא שפר עליהם, למשל כשהלוח ניראה הומוגני או שהפאה לא מודגשת מספיק, יראו סתמיים משהו.

השבוע פרסמתי את החלק הראשון בתיאור קורס בניית רהיטי פאה טבעית שלימדתי לפני שבועיים בבית הספר Snow Farm  שבמדינת מסצ׳וסטס. אני מקווה שהתמונות וסרטי הווידאו הקצרצרים יעניינו אתכם.

הנה הקישור:

Snow Farm Live Edge Class, Part 1

הזנחה חמורה

קוראי הנאמנים שלום וברכה. אני חייב להודות שני די מתבייש על כך שאני מזניח אתכם לאחרונה. זה באמת לא בכוונה, אבל אני פשוט עסוק מאוד. אז נכון שעכשיו אני בחופשה מבית הספר אבל האמת שאני בעיצומה של כתיבת הספר אותו התחייבתי לכתוב. אני כותב, מצלם ומאייר ספר על עבודה עם עץ ממוחזר או כמו שקוראים זאת באנגלית Reclaimed Wood וזה לוקח המון זמן ואנרגיות. בנוסף אני מחויב לתרום תור שבועי למגזין במהדורתו האינטרנטית כך שהרבה אנרגיות כתיבה אני מדמם בלע״ז והעברית לצערי מתביישת לה בפינה. ובכל זאת הנה כמה דברים שקרו. 

לאחרונה כתבתי מספר טורים על חלודה והטיפול בה. 

התנסתי אם חומץ מטבח רגיל, חומץ בריכוז 20% וחומצה ציטרית או חומצת לימון שכשמדללים אותה במים, אני מדלל יחידה אחת (נפח) של אבקת חומצה בעשר יחידות (נפח) מים) מקבלים חומצה המפרקת חלודה. למה זה טוב? לפירזול חלוד, כלי עבודה וכיוצא באילו- מני מתכות ברזליות שהשיתוך פגע בהם ושניתן להשקיע אותם במקווה החומצה לצורך טיהורם.

לאחר מספר שעות או יום יומיים בתלות ברמת החלודה ובחומצה שאתם משתמשים, דולים את החלק מהחומצה ומקרצפים אותו בעזרת צמר פלדה או סקוטש ברייט. אז שותפים במים וטובלים אותו בתמיסת ניטרול כדי לגרש כל חומציות שאולי נשארה על השטח. תמיסת הניטרול יכולה להיות מים מעורבים בכפית סודה לשתיה. אחר כך שותפים במים שוב ומיבשים מהר. יבוש יכול להעשות בעזרת מגבת או מיבש שיער. 

אחרי הסרת החלודה ניתן למרוח על החלק או הכלי שכבת שמן הגנה, שעווה, לכה או צבע. 

במקרים רבים ניתן וצריך גם לשייף את החלק. אני מסביר בתורים שכתבתי באנגלית (וגם ניתן לראות בווידאו שאני מצרף לרשימה זו) שכדאי לתמוך את נייר השיוף במשטח ישר וקשה כדי למנוע מהנייר לעגל פינות היכל שלא רוצים. במקרים בהם אין צורך לשמור על פינות חדות או שהמשטחים החלודים מעוגלים, גליליים וכו׳ אין צורך במשטח גיבוי. 

לקריאת הרשומות באנגלית על חלודה ומניעתה:

חלודה חלק א׳

חלודה חלק ב׳

חלודה חלק ג׳

אמנות גאומטרית בקליפי עץ.parquetry של ג׳ק מאטש

ג׳ק מאטש Jack Mauch הוא חבר טוב ונגר מחונן. לאחרונה הוא השלים פרויקט של בנית דלת הזזה שעליה מרבד של שיבוצי עץ דקים שעברו חריכה בחום. שיטת העיבוד הגרפי בחום היא שיטה עתיקה למדי. טובלים את קליף העץ בחול שחומם לטמפ׳ גבוה ומחקים עד שהעץ יחרך. את התהליך כולו תוכלו לראות בסרט הקצר שהופק ע״י ג׳סי ביצ׳ר.

Six Around One from Jesse Beecher on Vimeo.