סביר להניח שנאלץ להמתין כ 12 שעות בין הברשת כל שכבה של לכה. אך לנקות בין מחזור ישום אחד לשני ולקנות את המברשת כל פעם זה ביזבוז זמן וטרפנטין. מה שאני עושה כדי לחסוך ולהיות סביבתי יותר הוא: בגמר מחזור הברשה אני עוטף את המברשת בניילון נצמד (או ברדיד אלומיניום), מקפל ומהדק אותו היטב ומכניס את המברשת העטופה לשקית שניתן לכווץ ולהוציא ממנה את האוויר (שקיות זיפ-לוק למשל); למעשה אני יוצר אריזת ווקום למברשת. את שקית המברשת אני מאחסן בתא ההקפאה וכמה דקות לפני ההברשה הבאה אני מוציא אותה מהמקפיא והיא טריה ומוכנה לעבודה הבאה. אם אתם יודעים שתזדקקו למברשת להברשת פרויקט נוסף, כעבור כמה ימים או אף שבועות, אתם יכולים לשומרה במקפיא אף למשך זמן רב -- בתנאי שהיא סגורה הרמטית בשקית . שימוש במברשת-ספוג אף יציל אותכם מהצורך לנקותה בכלל. הקפידו על איטום השקית והוצאת כל טיפת אוויר ממנה על מנת להבטיח שהמברשת לא תתיבש במקפיא.
לא יותר פשוט להכניס לדלי עם מים ?
השבמחקשי,להכניס מברשת רוויוה בצבע שמן או בלכה על בסיס שמן לדלי מים הוא מתכון מובטח להריסת המברשת. אם המברשת היתה רוויה בלכה בבסיס מים (אקרילי) או בצבע אקרילי כמו של קיורות השיטה שלך היתה עובדת היטב. בינתים לערבב שמן ומים ביחד (אמולסיה) היתי מציע לעשות במיונז, או במעבדת הכימיה, אבל לא בין לכה שמן ומי דלי.
השבמחק