שרון, אחד מקוראי הבלוג, שלח לי שאלה ותמונה. השאלה תעניין את אילו המתכננים על חידוש מראה רהיט ישן בעזרת שיכבת לכה חדשה. שרון הבטיח לשלוח תמונות נוספות בהמשך ואני (ובטוחני שגם אתם) תירצו לראות את המזנון תוך כדי ואחרי תהליך החידוש.
אז ללא דיחוי הנה השאלה, הצילום ששלח, והתשובה שלי.
שלום,
שוטטתי בבלוג שלך והיה נראה לי שאולי תוכל לייעץ לי.
הגיע אליי הרהיט שבתמונה המצורפת - התמונה לא באיכות מדהימה וקשה קצת לראות אבל הגימור של הרהיט קצת "עצוב". אני לא משוכנע אם הגימור המקורי נעשה ע"י שלאק אבל נראה לי שכן.
השאלה היא: האם אפשר ליישם את "גמר מבוסס וורניש בבסיס שמן, וורנית - שמן למשל." מהבלוג שלך, או שזה עלול לפגוע ברהיט אם היה עליו שלק לפני?
מהי המלצתך?
שרון
התשובה שלי:
שלום שרון,
הרהיט שניראה בתמונות ניראה כרהיט שבסיסו עץ מלא, כאשר הארגזת והדלתות עשויים לוחות נגרים מצופי פורניר. סגנונו מושפע במוטיבים שאנו רואים ברהיטי "לואי/בידנמאייר/המלכה אן". השיוך הפרטני לסגנון יקבע בתלות בארץ בו יוצר וברקע של הנגר המודרני שיצר אותו (כי כניראה יוצר במאה ה20). יתכן ויוצר גם בארץ אבל אני מעריך שהוא ממרכז אירופה (גרמניה, צ'כיה, פולין) הדלתות מצופות, כך ניראה, פורניר אגוז -- מה שיכול להעיד על צרפתיותו. לדודתי יש סט רהיטים שאחד מהם, שידה דומה מאוד לזו שלך, יוצרה בירושלים בשנות השלושים ע"י נגר שעלה מפולין או גרמניה.
בעניין הגמר
יתכן והגמר המקורי הוא שלאק, אבל סביר יותר שהוא ניטרו-צלולוזה בבסיס טינר/אצטון. תוכל לבדוק אם הלכה המקורית היא שלק ע"י שיפשוף פני השטח במטלית ספוגה אלכוהול (כהל, או ספירט) בריכוז 90 אחוזים ומעלה. שפשף איזור סמוי או את צידי ברהיט. אם הציפוי לא הגיב ולא הפך דביק למגע, סימן שלא שלק הוא אלא משהו אחר. נסה שנית, אלא שהפעם הרטב את המטלית באצטון. אם הציפוי הגיב לאצטון סימן שהוא ניטרו צלולוזה.
האינטואיציה שלך לגבי חידוש בלכה פוליאוריטנית הוא במקום, אבל אני צריך לסייג ולאמר שאם הרהיט הוא בעל ערך היסטורי, חייבים לחדש אותו באותו חומר ציפי גמר בו צופה בפעם במקור. שלאק על שלאק, ניטרוצלולוזה על ניטרוצלולוזה, שמן פשטן על שמן פשטן וכו'. אם הרהיט אינו יקר ערך ואתה מבקש להגן עליו ולחדש את מראהו, ניתן ליישם על רהיט שצופה בשלאק לכה בבסיס שמן. החשש היחיד שלנו במקרה כזה הוא: יכולת האחיזה של השיכבה החדשה על פני שיכבת השלאק הוותיקה. שלאק מכיל אחוזים קטנים של דונג. ובמיקרה כזה אנו חוששים שהדונג לא יאפשר לשיכבת הגמר להצמד לפני השטח. כיום אנו ממליצים, לאילו שמעדיפים שלאק, להשתמש בתמריק נתול דונג, אבל אין לנו אפשרות לדעת (בכילים פשוטים) האם השלאק על רהיט עתיק הוא כזה. הדרך הטובה ביותר לעזור לשיכבת הלכה החדשה להאחז בציפוי הגמר הישן -- בלא תלות בהמצאות דונג בשיכבת השלאק -- היא לחספס בעדינות את פני השטח. שימוש בצמר פלדה עדין יכול לעשות את המלאכה.
מדוע אני ממליץ לחדש בלכת שמן רהיט שאינו בעל ערך מוזיאלי? קודם כל ביגגל שלכות בבסיס שמן עמידות יותר למים, לחום ולאלכוהול מתמריקי שלאק או ניטרוצלולוזה. אבל ישנה סיבה נוספת. חידוש בשלק או בניטרוצלולוזה, כזה שיראה טוב, עלול להיות מסובך מדי, שכן הוא מחייב מיומנות ונסיון רב. זאת כיוון שהחומר הנדיף (אלכוהול במקרה של שלק, טינר או אצטון במקרה של ניטרוצלולוזה) מתנדפים מהר וכתוצאה מכך הציפוי מתקשה מהר, לכן אנו חייבים לעבוד בזריזות רבה. הנדיפות הרבה אינה משאירה לנו מרחב רב לטעויות ועלולה - במקרים של שיהוי בישום, או חזרתיות בהברשה - להשאיר על פני השטח תלמי מברשת או סימני משיכה של פקעת ישום. מכאן שהגמר הפשוט יותר לישום (לכה בבסיס שמן) הוא שיבטיח לנו תוצאות טובות יותר. זמן המיצוק (יבוש) של לכה בבסיס שמן ארוך יותר ומכן שהיא מאפשרת התמעה והשוואה של איזורי ההברשה אחד עם השני בצורה טובה.
הרהיט שבתמונה אינו ניראה עתיק מאוד ולכן אני משאיר לך את ההחלטה איך לחדש אותו. במקרה שתחליט לחדש בפוליאורטן זכור שחשוב לנקות את פני השטח היטב ולהסיר מהם כל שייר של לכלוך או דונג רהיטים (Wax) לפני ישום השכבה הראשונה. רצוי ללטש את פני השטח בצמר פלדה עדין מאוד (0000) הטבול בטרפנטין, לאחר מכן להספיג מטלית בטרפנטין ולנקות את פני השטח משיירי הקיצוף. חזור על הניקוי במטלית לחה פעם נוספת ואז סלק כל אבקתייות שאולי תישאר מתהליכי הקירצוף, בעזרת מטלית יבשה. עכשיו ניתן לישם את ציפוי הפוליאורטן כמו שאני מסביר ברשומה על ציפויים. הייתי ממליץ על ציפוי פוליאוריטן מדולל ב40 אחוז טרפנטין -- מוברש או מיושם בפקעת כותנה.
מילה אחרונה
נראה שמבנה השידה סובל משקיעה במרכזו. זו תופעה ידועה בשידות מסוג זה, שלא זכו לקבל בסיס איתן מקורות שידרית חזקות. היתי שוקל לחבר (בצורה סמויה) קורת אלון לאורך השידה ולרתום אותה לארגזת מאחורי סינור החזית. סינור החזית הוא החלק המעותר המקשר בין רגל לרגל.
מקווה שההסבר עזר.
כל טוב,
יואב
אז ללא דיחוי הנה השאלה, הצילום ששלח, והתשובה שלי.
שלום,
שוטטתי בבלוג שלך והיה נראה לי שאולי תוכל לייעץ לי.
הגיע אליי הרהיט שבתמונה המצורפת - התמונה לא באיכות מדהימה וקשה קצת לראות אבל הגימור של הרהיט קצת "עצוב". אני לא משוכנע אם הגימור המקורי נעשה ע"י שלאק אבל נראה לי שכן.
השאלה היא: האם אפשר ליישם את "גמר מבוסס וורניש בבסיס שמן, וורנית - שמן למשל." מהבלוג שלך, או שזה עלול לפגוע ברהיט אם היה עליו שלק לפני?
מהי המלצתך?
שרון
התשובה שלי:
שלום שרון,
הרהיט שניראה בתמונות ניראה כרהיט שבסיסו עץ מלא, כאשר הארגזת והדלתות עשויים לוחות נגרים מצופי פורניר. סגנונו מושפע במוטיבים שאנו רואים ברהיטי "לואי/בידנמאייר/המלכה אן". השיוך הפרטני לסגנון יקבע בתלות בארץ בו יוצר וברקע של הנגר המודרני שיצר אותו (כי כניראה יוצר במאה ה20). יתכן ויוצר גם בארץ אבל אני מעריך שהוא ממרכז אירופה (גרמניה, צ'כיה, פולין) הדלתות מצופות, כך ניראה, פורניר אגוז -- מה שיכול להעיד על צרפתיותו. לדודתי יש סט רהיטים שאחד מהם, שידה דומה מאוד לזו שלך, יוצרה בירושלים בשנות השלושים ע"י נגר שעלה מפולין או גרמניה.
בעניין הגמר
יתכן והגמר המקורי הוא שלאק, אבל סביר יותר שהוא ניטרו-צלולוזה בבסיס טינר/אצטון. תוכל לבדוק אם הלכה המקורית היא שלק ע"י שיפשוף פני השטח במטלית ספוגה אלכוהול (כהל, או ספירט) בריכוז 90 אחוזים ומעלה. שפשף איזור סמוי או את צידי ברהיט. אם הציפוי לא הגיב ולא הפך דביק למגע, סימן שלא שלק הוא אלא משהו אחר. נסה שנית, אלא שהפעם הרטב את המטלית באצטון. אם הציפוי הגיב לאצטון סימן שהוא ניטרו צלולוזה.
האינטואיציה שלך לגבי חידוש בלכה פוליאוריטנית הוא במקום, אבל אני צריך לסייג ולאמר שאם הרהיט הוא בעל ערך היסטורי, חייבים לחדש אותו באותו חומר ציפי גמר בו צופה בפעם במקור. שלאק על שלאק, ניטרוצלולוזה על ניטרוצלולוזה, שמן פשטן על שמן פשטן וכו'. אם הרהיט אינו יקר ערך ואתה מבקש להגן עליו ולחדש את מראהו, ניתן ליישם על רהיט שצופה בשלאק לכה בבסיס שמן. החשש היחיד שלנו במקרה כזה הוא: יכולת האחיזה של השיכבה החדשה על פני שיכבת השלאק הוותיקה. שלאק מכיל אחוזים קטנים של דונג. ובמיקרה כזה אנו חוששים שהדונג לא יאפשר לשיכבת הגמר להצמד לפני השטח. כיום אנו ממליצים, לאילו שמעדיפים שלאק, להשתמש בתמריק נתול דונג, אבל אין לנו אפשרות לדעת (בכילים פשוטים) האם השלאק על רהיט עתיק הוא כזה. הדרך הטובה ביותר לעזור לשיכבת הלכה החדשה להאחז בציפוי הגמר הישן -- בלא תלות בהמצאות דונג בשיכבת השלאק -- היא לחספס בעדינות את פני השטח. שימוש בצמר פלדה עדין יכול לעשות את המלאכה.
מדוע אני ממליץ לחדש בלכת שמן רהיט שאינו בעל ערך מוזיאלי? קודם כל ביגגל שלכות בבסיס שמן עמידות יותר למים, לחום ולאלכוהול מתמריקי שלאק או ניטרוצלולוזה. אבל ישנה סיבה נוספת. חידוש בשלק או בניטרוצלולוזה, כזה שיראה טוב, עלול להיות מסובך מדי, שכן הוא מחייב מיומנות ונסיון רב. זאת כיוון שהחומר הנדיף (אלכוהול במקרה של שלק, טינר או אצטון במקרה של ניטרוצלולוזה) מתנדפים מהר וכתוצאה מכך הציפוי מתקשה מהר, לכן אנו חייבים לעבוד בזריזות רבה. הנדיפות הרבה אינה משאירה לנו מרחב רב לטעויות ועלולה - במקרים של שיהוי בישום, או חזרתיות בהברשה - להשאיר על פני השטח תלמי מברשת או סימני משיכה של פקעת ישום. מכאן שהגמר הפשוט יותר לישום (לכה בבסיס שמן) הוא שיבטיח לנו תוצאות טובות יותר. זמן המיצוק (יבוש) של לכה בבסיס שמן ארוך יותר ומכן שהיא מאפשרת התמעה והשוואה של איזורי ההברשה אחד עם השני בצורה טובה.
הרהיט שבתמונה אינו ניראה עתיק מאוד ולכן אני משאיר לך את ההחלטה איך לחדש אותו. במקרה שתחליט לחדש בפוליאורטן זכור שחשוב לנקות את פני השטח היטב ולהסיר מהם כל שייר של לכלוך או דונג רהיטים (Wax) לפני ישום השכבה הראשונה. רצוי ללטש את פני השטח בצמר פלדה עדין מאוד (0000) הטבול בטרפנטין, לאחר מכן להספיג מטלית בטרפנטין ולנקות את פני השטח משיירי הקיצוף. חזור על הניקוי במטלית לחה פעם נוספת ואז סלק כל אבקתייות שאולי תישאר מתהליכי הקירצוף, בעזרת מטלית יבשה. עכשיו ניתן לישם את ציפוי הפוליאורטן כמו שאני מסביר ברשומה על ציפויים. הייתי ממליץ על ציפוי פוליאוריטן מדולל ב40 אחוז טרפנטין -- מוברש או מיושם בפקעת כותנה.
מילה אחרונה
נראה שמבנה השידה סובל משקיעה במרכזו. זו תופעה ידועה בשידות מסוג זה, שלא זכו לקבל בסיס איתן מקורות שידרית חזקות. היתי שוקל לחבר (בצורה סמויה) קורת אלון לאורך השידה ולרתום אותה לארגזת מאחורי סינור החזית. סינור החזית הוא החלק המעותר המקשר בין רגל לרגל.
מקווה שההסבר עזר.
כל טוב,
יואב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה