על נגרות, עיצוב, עץ ורהיטים, כלי עבודה פירזול וגמר, ומה שבינהם
אני אוהב עץ רהיטים וכלי עבודה. הבלוג הזה ידבר בהם ובעוד נושאים המעניינים מעצבים נגרים רסטורטורים וציידי מציאות; אני הוא שילוב של כולם יחדיו. אספר על הספרים שאני מכבד, קישורים לאתרים שהשכילו אותי, פורומים וחנויות בהם ניתן לרכוש ציוד, חומרי גלם וכלי עבודה. לכל מי שאוהב את החומר המרוכב הטבעי מכולם, חומר בר-קימא המתחדש כל בוקר מחדש וההופך למוצרים שאנו עושים בהם שימוש או מביטים עליהם בהנאה, מוזמן לבקר בבלוג הזה מעת לעת.
גיל ארד המורה והאמן, שלך לי לינק לאלבום תמונות מכוונן של פרוייקט שזה עתה גמר לבנות.
גדולתו של הפרוייקט היא בשימוש המושכל והמקורי בריהוט ישן וזנוח (במקרה שלנו מדובר ברהיטי חוץ מטיק) על מנת להפכם לפרוייקט חדש ויפה. האלבום של גיל הוא אוצר של מידע והשראה שיאפשר לכם לעקוב אחרי כל שלב ושלב של מלאכת הבניה. אין ספק שגיל ראוי להערכה על הפרוייקט הזה. כל הכבוד!
הנה צילום של הארונית החדשה ולאחריו צילום החלקים שמהם היא נבנתה.
לצפיה באלבום של גיל לחצו על הקישור: הארונית של גיל
יש משהו די מרתק ברהיטי קרטון. הם קלי משקל ביחס לנפחם, הם עשויים מחומר זול שניתן להשגה - אף בחינם. הנוכחות העיצובית שלהם בחלל החדר מרשימה, טכנולוגיות הבניה והעיבוד להם אנו נדרשים פשוטות ו"סלחניות" ושיטות החיבור וההדבקה קלות להפליא.
רהיטי קרטון שייכים לשלוש או ארבע משפחות
1. רהיטים הבנויים כגוש מפוסל. ז"א אנו בונים גוש גדול ועבה (לפעמים מספר תתי גושים) של קרטון גלי ולאחר מיכן מפסלים אותו. בעזרת מסור סרט גדול, מסור יד, וכו' אנו מחסירים ממנו חלקים עד לקבלת הרהיט.
2. רהיטי "אוריגמי". כאן אנו מקפלים יריעת קרטון גלי ומארגנים את הפאות שלה למערך הנדסי היודע לשאת משקל ולתפקד כרהיט.
3. רהיטי צלעות. אלו רהיטים המורכבים ממחיצות עבות הבנויות ממספר של שכבות קרטון. המחיצות נתחבות אלו לאלו בעזרת חריצים וזיזים בדומה לדרך בה שיני מסרקים מוצלבים ונלכדים זו בזה.
הנייר והקרטון הם יריעות של סיבים דחוסים (תאית). בדומה למבנה הלבד המורכב מסיבי צמר, נייר וקרטון הם מארג של סיבים קצרים הרבודים זה אל זה וקשורים אחד אל השני בכוח חיכוך. התאית היא סיב צמחי, למעשה אילו אותם הסיבים שמרכיבים את הקרשים ושאר מוצרי העץ בהם אנו עושים שימוש. אך בניגוד לעץ שבין תאי הסיבים שלו יש דבק מלכד (ליגנין) האוחז אותם ומקנה להם חוזק ועמידות במים, בקרטון ובנייר אין דבק שכזה והכוח המוקנה למבנה ההקרטון והנייר תלוי ביכולת הסיבים להאחז זה בזה כיריעה.
קרטון גלי הוא כריך של שלוש שכבות נייר כשהאמצעית קופלה גלים גלים. היריעה המרכזית הגלולה מקנה לקרטון נפח או גובה סטטי (מושג מתחום הנדסת הבניה) והיא שמאפשרת לו יכולת נשיאת משא והתנגדות לכיפוף.
עיצוב שימושי בקרטון הוא תחום שמעניין אותי כבר זמן רב. את אחד הקורסים לעיצוב רהיטים שהעברתי בשנקר הקדשנו אך ורק לעיצוב רהיטי קרטון בשיתוף עם מפעל נייר ואריזה מפורסם ורבים מעבודות הסטודנטים שלי זכו לפירסום על גבי מגזנים ועיתונים מובילים כמו: בניין ודיור, נישה, ובית ונוי, מעריב, ולאישה.
כיום אני מלמד, בין השאר, קורס עיצוב ובניה בקרטון בברוקלין שבניו יורק.
ג'ייסון, אחד מתלמידי בקורס ביקש לבנות שולחן קטן ומתקפל. הוא חיפש ומצא שירטוטים של שולחן קרטון מתקופת מלחמת העולם השניה, שינה והתאים את העיצוב לצרכים שלו ולבסוף חתך וקיפל שולחן לתפארת. הכנתי סרטון Youtube המראה את התהליך ואני מקווה שתהנו מהצפיה בו.
חברתי נעה שלחה לי את הלינק הזה מאתר המוסד. מסתבר שהשירות החשאי זקוק לאחד מאיתנו. השאלה איזה עבודות הם רוצים שנעשה? האפשרות הקוסמת ביותר היא כמובן לבנות מני רהיטים מדהימים שבהם יושטלו מכשירי האזנה ואיכון: קופסאות סיגרים לשליטים מפוקפקים היודעות להלך, להקשיב, ולצלם; ארגזי מצעים היודעים לדקלם את שהתרחש בחדר המיטות של רודנים מושחתים או מנהיגים דתיים צבועים; או שולחנות דיונים לאייטולות היודעים להקליט את שיחות הנוכחים בחדר ואף לבלוע מסמכים ולשגרם בעזרת מזל"ט בחזרה לישראל.
במחשבה שניה הנגר או הנגרית במוסד בטח עוסקים בבנית ציוד למעבדות האירגון, לתשתית האימונים, או לתפאורות שונות.
האפשרות השלישית והכי פחות סקסית היא שהמוסד צריך נגר/נגרית בית לבנות את רהיטי המשרד שלהם כיוון שהם בטח לא רוצים שהנגר של האייטולות יבנה להם את הריהוט דרך מיקור חוץ.
בדצמבר קפצתי לבקר בסדנה של בוני כלי המיתר ירון נאור. לירון יש סדנה נהדרת וכשרון גדול לשילוב עיצוב וחשיבה יצירתית לצורך בניית ע'ודים, גיטרות, מנדולינות ושאר כלי מיתר. הכשרון של ירון לא מפתיע בהתחשב בעובדה שבהכשרתו הוא מעצב תעשייתי. כתבתי והראתי תמונות של שלבי בנית תיבת תהודה ואני מזמין אתכם לעיין ברשומה. הנה הקישור.
בתחתית הרשומה (באמריקן וודוורקר) תוכלו להקיש על קישורים שיפנו אתכם לאלבומי תמונות שירון הכין ושמדגימים שלב אחר שלב את מלאכת בניית הכילים.
פתחתי את העיתון היום, טוב, למען האמת פתחתי את העיתון האלקטרוני הבוקר (יום א') והאירו עיני. ראשית שמחתי שצימצמו את מספר שרי הממשלה .. הידה יאיר! שנית, מעריב פרסם כתבה על פירוק החטוטרת השולחנית במשכן הכנסת. הכתבה גם מספרת על השוני בין השולחן החדש שפורק היום, ובין שולחנות הממשלה והח"כים שהיו במשכן מקדמת דנא (בעיצובה של דורה גד). על פי הכתבה, היה זה חוסר בפורניר מהמין שהשתמשו בו לבניית השולחנות המקוריים שהביא לפריסת עור על גבי משטחי השולחן החדש.
אני חושד שלא חוסר פורניר היה הסיבה האמיתית לפריסה העור, אלה תפיסת העור כיוקרתי יותר.
ודרך אגב, אני חותך, פורס ומדביק עור על שולחנות כתיבה כמעט כל חודש. בעתיד אכתוב על כך.
הנה הכתבה ממעריב: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/452/910.html?hp=1&cat=404&loc=3
יש לי חיבה מיוחדת לכלי עבודה שיוצרו ומיוצרים בארץ בחומו הלוהט של כור ההיתוך הישראלי.
מפעלי ישקר, חניתה, דימר, נוימו-ורגוס הם המודרנים שבחבורה, אבל בעבר היו גם יצרנים נוספים שהפיקו שופינים, פטישים מלחצות ואביזרים אחרים לבתי המלאכה.
אחד מהמפעלים הישראלים שתוצרתם ניקנתה ע"י נגרי הארץ הוא מפעל החורט. מלחצות וכליבות החורט היו ועודן נפוצות ברבות מהנגריות הוותיקות שלנו. כתבתי על החורט בעבר וציינתי שהם עדיין מוכרים כלי עבודה.
לפני חודש שלח לי אחד מקוראי הבלוג מספק צילומים של מלחצי שולחן של החורט אותה קנה בשוק הפשפשים בחיפה ודאג לשקמה. יהודה ניקה את המלחציים בעזרת נייר שיוף ומברשת פלדה. הוא הסיר צבע מתקלף ולאחר זאת צבע את המלחציים בצבע המרייט שחור. הפורייקט מלבב ואני חושב שתהנו לראות את התוצאות.
אחת התמונות מראה את לוגו החורט, בטרם שיפוץ שבזווית התאורה בה צולם הוא ניראה כמו מטבע עתיק, חותם או בולה מתקופת מלכי יהודה.
כתבתי על רוי אנדרהיל כאן בעבר. תוכנית הטלויזיה שלו סבה סביב ביצוע נגרות בעזרת כלים ידניים. התוכנית מופקת עבור תחנת הטלויזיה הציבורית של מדינת צפון קרולינה שבטובה מאפשרת לצופים בכל העולם לראות את הפרקים גם על גבי המחשב.
רויי אמן ואשף, מורה בחסד ומגיש מוכשר שעושה בתוכניתו פלאי פלאים.
