את אהבתי לרהיטים אינני צריך להוכיח, אתם יודעים זאת כבר מזמן. את חיבתי למציאות ברחוב ולחפצים שניתן לעשות בהם שימוש מחדש, או להפוך אותם לחלק מיצירה חדשה חשפתי בכמה וכמה רשומות עבר.
הסרטון המצורף לרשומה זאת לא יספר לכם מה עלה בגורלו הטוב של רהיט מן הרחוב, מהסיבה הפשוטה שקורותיה של שידת האלון מ Cambridge, Massachusetts שהושלכה לאשפה לא שפר עליה כל כך (וזאת בלשון המעטה).
בחרתי לתעד את מר גורלה כיוון שחשוב היה לי להדגים באופן הברור ביותר מה קורה לכל כך הרבה חפצים אצילים שמסיימים את חייהם במגרסת משאית הזבל, בהשמדה מקוממת, סתמית וחסרת תוכלת.
בכוחנו להציל לשקם ולתת חיים חדשים לכל כך הרבה רהיטים וחפצים אחרים, בידינו האפשרות לגאול אותם מכליה, אלא שהמציאות היא שאנו לא יכולים, ואו לא רוצים לעשות זאת. כדי לשנות את "תרבות ההשלכה" יש לחנך את הציבור להעריך איכות על כמות, כבוד לוותיק (שזקוק למעט תשומת לב ואולי שיכבת לכה חדשה) על פני נהייה אחר החדש והזול. שינוי שכזה לא יעשה ביום אחד והוא מצריך שיתוף פעולה של מעצבי דעת קהל מתחום הצרכנות כמו גם תמורה באתיקה המקצועית של מעצבי מוצר ותעשיינים. איפוק צרכני הוא מפתח לשינוי. השאלה הגדולה היא האם יש סיכוי שזה יקרה?
מעצבים, יצרנים ומשווקים, מאפיינים בונים ומוכרים מוצרים המתוכננים לאבד את שמישותם אחרי זמן קצר. צרכנים התמכרו לצרוך אופנה עכשווית זמינה וזולה, והתרגלו למציאות בה אחת לכמה שנים מחלפים את המלתחה, המכונית, המשקפיים, המחשב והנייד, שלא לדבר על הנעליים והבגדים. יש מעט מאוד מוצרים שאנשים עדיין רגילים לקנות ולהישאר נאמנים להם לשנים רבות. רהיטי איכות, תכשיטים, כלי עבודה משובחים וכלי בישול איכותיים הם אולי שארית הפליטה שליחם עדיין לא נס. מחיר הוא מרכיב מרכזי בבגידתנו באיכות ובהעדפותינו את הזבל. איכות עולה כסף ולא לכולם יש יכולת להשקיע לתווך הארוך. רובינו יודעים שעדיף לשלם יותר על מוצר שיחזיק מעמד לשנים רבות מאשר לשלם על מוצר זול שיגווע מהר. אבל מאז מהפכת התקשורת התרגלנו לראות איך הטובים והיקרים במוצרים מאבדים מערכם באופן מידי ביום שגרסה מהירה, ומשודרגת שלהם מגיעה לשוק. מכשירי טלפון נייד, מצלמות, מחשבים, טלוויזיות ומכשירי שמע לא מגיעים לגיל מופלג במקומותינו. אחרי שלש שנים בממוצע ניפטר אפילו מהטוב והאמין שבמכשירים לטובת דגם מתקדם יותר. יתכן ומציאות זו בה אנו רואים את משוש חיינו יורד מערכו בזמן קצר כל כך, היא שמבלבלת אותנו וגורמת לנו לחשוב שכל מוצר שנקנה, סופו שידון לאשפה בחלוף שנים מועטות. פסיכולוגים וודאי חוקרים את התופעה בה נישבר הקשר ההגיוני, האמתי והתדמיתי בין איכות, מחיר גבוה ושמישות רבת שנים. אני סבור שהמציאות ההיפר-טכנולוגית המוזרה הזו משליכה על ערכם (Value) ואורך חייהם המצופה של רבים מהמוצרים שברשותינו, לרבות רהיטים, ובה יש לתלות את מירב האשמה ל"תרבות ההשלכה" שבה אנו חיים ולא אנו מצייתים.
אוקיי, אחרי ההגיגים הללו הנה הסרט שצילמתי ושידגים את חוסר התוכלת במעגל הקניה --שימוש -- השלכה, בו אנו חיים.
הסרטון המצורף לרשומה זאת לא יספר לכם מה עלה בגורלו הטוב של רהיט מן הרחוב, מהסיבה הפשוטה שקורותיה של שידת האלון מ Cambridge, Massachusetts שהושלכה לאשפה לא שפר עליה כל כך (וזאת בלשון המעטה).
בחרתי לתעד את מר גורלה כיוון שחשוב היה לי להדגים באופן הברור ביותר מה קורה לכל כך הרבה חפצים אצילים שמסיימים את חייהם במגרסת משאית הזבל, בהשמדה מקוממת, סתמית וחסרת תוכלת.
בכוחנו להציל לשקם ולתת חיים חדשים לכל כך הרבה רהיטים וחפצים אחרים, בידינו האפשרות לגאול אותם מכליה, אלא שהמציאות היא שאנו לא יכולים, ואו לא רוצים לעשות זאת. כדי לשנות את "תרבות ההשלכה" יש לחנך את הציבור להעריך איכות על כמות, כבוד לוותיק (שזקוק למעט תשומת לב ואולי שיכבת לכה חדשה) על פני נהייה אחר החדש והזול. שינוי שכזה לא יעשה ביום אחד והוא מצריך שיתוף פעולה של מעצבי דעת קהל מתחום הצרכנות כמו גם תמורה באתיקה המקצועית של מעצבי מוצר ותעשיינים. איפוק צרכני הוא מפתח לשינוי. השאלה הגדולה היא האם יש סיכוי שזה יקרה?
מעצבים, יצרנים ומשווקים, מאפיינים בונים ומוכרים מוצרים המתוכננים לאבד את שמישותם אחרי זמן קצר. צרכנים התמכרו לצרוך אופנה עכשווית זמינה וזולה, והתרגלו למציאות בה אחת לכמה שנים מחלפים את המלתחה, המכונית, המשקפיים, המחשב והנייד, שלא לדבר על הנעליים והבגדים. יש מעט מאוד מוצרים שאנשים עדיין רגילים לקנות ולהישאר נאמנים להם לשנים רבות. רהיטי איכות, תכשיטים, כלי עבודה משובחים וכלי בישול איכותיים הם אולי שארית הפליטה שליחם עדיין לא נס. מחיר הוא מרכיב מרכזי בבגידתנו באיכות ובהעדפותינו את הזבל. איכות עולה כסף ולא לכולם יש יכולת להשקיע לתווך הארוך. רובינו יודעים שעדיף לשלם יותר על מוצר שיחזיק מעמד לשנים רבות מאשר לשלם על מוצר זול שיגווע מהר. אבל מאז מהפכת התקשורת התרגלנו לראות איך הטובים והיקרים במוצרים מאבדים מערכם באופן מידי ביום שגרסה מהירה, ומשודרגת שלהם מגיעה לשוק. מכשירי טלפון נייד, מצלמות, מחשבים, טלוויזיות ומכשירי שמע לא מגיעים לגיל מופלג במקומותינו. אחרי שלש שנים בממוצע ניפטר אפילו מהטוב והאמין שבמכשירים לטובת דגם מתקדם יותר. יתכן ומציאות זו בה אנו רואים את משוש חיינו יורד מערכו בזמן קצר כל כך, היא שמבלבלת אותנו וגורמת לנו לחשוב שכל מוצר שנקנה, סופו שידון לאשפה בחלוף שנים מועטות. פסיכולוגים וודאי חוקרים את התופעה בה נישבר הקשר ההגיוני, האמתי והתדמיתי בין איכות, מחיר גבוה ושמישות רבת שנים. אני סבור שהמציאות ההיפר-טכנולוגית המוזרה הזו משליכה על ערכם (Value) ואורך חייהם המצופה של רבים מהמוצרים שברשותינו, לרבות רהיטים, ובה יש לתלות את מירב האשמה ל"תרבות ההשלכה" שבה אנו חיים ולא אנו מצייתים.
אוקיי, אחרי ההגיגים הללו הנה הסרט שצילמתי ושידגים את חוסר התוכלת במעגל הקניה --שימוש -- השלכה, בו אנו חיים.
